להט"ב יקר/ה, מה עשית למען מיעוטים?

קבלתה של הקהילה לאליטה הישראלית לא נוצלה לקידום מיעוטים אחרים. אין כמו אובדן הסולידריות כדי לפרק את החברה לגורמים מנוכרים זה לזה

מיקי גיציןפורסם: 30.07.19 , 11:25

אין סיכוי שביטוי מכוער כמו "מדגרה של מחלות", כפי שמאיר אריאל כינה את קהילת הלהט"ב לפני 21 שנה, היה מושמע היום. לא רק שלא היו עוברים על כך בשתיקה, היום כמו אז, אלא שהסיכוי שאמן חילוני המזוהה עם השמאל ישמיע אמירה שכזו באווירה הציבורית היום שואף לאפס. הכוונה כאן אינה לבוא חשבון עם זמר מנוח, אלא דווקא להצביע על מגמה מבורכת: הלגיטימיות של קהילת הלהט"ב ברורה, חוצה מגזרים ואינה זקוקה להגנה או הצדקה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הומואים ולסביות מוצהרים תופסים מקומות מרכזיים בחברה ובתרבות, מתפקדים כשגרירים לא רשמיים של ישראל בעולם ובתחילת החודש שעבר אף מונה שר הומוסקסואל מוצהר ראשון, מבלי שנשמעה כל התנגדות. גם אם מחויבותו של שר המשפטים הנכנס לענייני הקהילה אינה גדולה, הדבר לא היה קורה לולא האווירה הציבורית התירה זאת.

במילים אחרות, אף שחברי קהילת הלהט"ב עדיין לא נהנים משוויון זכויות בכל התחומים, ו"הומו" היא עדיין הקללה הכי נפוצה בבתי הספר בישראל, ואין ספק שבקהילות שמרניות קשה לצאת מהארון – למרות כל זאת הקהילה נכנסה עמוק לחיק המיינסטרים הישראלי והפכה לאליטה.

זו אולי אנומליה ישראלית, אך בניגוד לצפוי ולמקובל במקומות אחרים, התקבלותה המטאורית של קהילת הלהט"ב לא באה במקביל להתקדמות דומה של אג'נדות שמאליות אחרות. השנים האחרונות לוו בהסתה חסרת תקדים נגד פלסטינים, נגד ערבים אזרחי ישראל ונגד זרים, כמו גם נגד השמאל עצמו. וזאת אף שיש קשר הדוק בין קהילת הלהט"ב לבין שאר המיעוטים והקבוצות המוחלשות בחברה. רק תפיסה אוניברסלית של שוויון, זכויות אדם וזכויות מיעוטים מסוגלת להצדיק את זכויות הלהט"ב. ובחברה כוחנית, אטומה וגזענית, אין כמו אובדן הסולידריות כדי לפרק את החברה לגורמים מנוכרים זה לזה.

אם נביט לרגע על קואליציית השותפים הטבעיים של ממשלת נתניהו, לא רק אסטרטגית אלא גם אידאולוגית, נראה שהיא לא מסתפקת בשנאת זרים, בלאומנות ובחיבה לצורות משטר אוטוריטריות. בהונגריה, פולין וברזיל מסמנים את קהילת הלהט"ב כגורם זר המאיים להחריב את המדינה. שלא במפתיע, בכל המדינות האלה שולטת ממשלה פופוליסטית הנתמכת בידי אליטה דתית פונדמנטליסטית.

בפולין, ההסתה נגד להט"בים תפסה את מקומה של ההסתה נגד המהגרים, וראש המפלגה הגדולה ביותר במדינה כינה השנה את הלהט"בים "איום מיובא על הזהות הפולנית, על קיומנו ועל המדינה". בהונגריה, מפלגת יוביק של ויקטור אורבן הציגה במצעד הגאווה שלט שאומר "הפרלמנט לא מעוניין בסוטים", ובית האופרה הלאומי ביטל מופעים של ההצגה "בילי אליוט" לאחר שעיתון ממשלתי הביע חשש כי ההצגה תהפוך את הילדים שיצפו בה להומואים. אפילו בארה"ב, הנשיא טראמפ, הידיד הגדול של עם ישראל, אסר על טרנסג'נדרים לשרת בצבא.

האם המצב בישראל עד כדי כך שונה? האם חברי הקהילה בארץ מוגנים ממה שלהט"בים במדינות אחרות עוברים? קשה לערוב לכך. גם בישראל, הכוח הרב של הקהילה לא סייע לה להיפטר מההומופובים בממשלה ולהביא לשוויון חוקי מלא. למרות אסי עזר, להט"בים עדיין לא יכולים להתחתן זה עם זה; ולמרות אמיר אוחנה, עדיין נערמים קשיים אינסופיים על זוגות חד-מיניים שמעוניינים להיות הורים. מאבק סקטוריאלי וצר לא יצליח לשבור את החומות.

מעבר לכך, גם אם קהילת הלהט"ב הצליחה לשלוח כמה מנציגיה ללב המיינסטרים הישראלי, עלינו לזכור שחלקים בקהילה רחוקים מלחוש מקובלים ובטוחים בחברה. כאשר נער להט"בי מהמגזר הערבי נדקר על ידיו אחיו וטרנסג'נדרים סובלים מאלימות קשה, אפליה והדרה על בסיס קבוע, אין ספק שלפנינו עוד דרך ארוכה עד לשוויון מלא לכל חברי הקהילה.

יש כאן הזדמנות היסטורית. לקהילת הלהט"ב יש כוח אדיר וחסר תקדים בידיה, והיא מסוגלת להשתמש בו כדי לשנות את החברה בצורה עמוקה – לא רק את מעמדה שלה, שעדיין סובל מאפליה, אלא גם את כל היחס של החברה הישראלית לאחרים החיים בתוכה. כשהקריאה לפטר את שר החינוך פרץ תצא לא רק בגלל אמירות ההומופוביות אלא גם בגלל תמיכתו באפרטהייד – אין לי ספק שנראה כאן את תחילתו של שינוי עצום – לטובת כולנו.