בית הדין אישר לגרש לפיליפינים עובדת עם שני ילדיה שנולדו בארץ

ג'רלדין אסטיה וילדיה, קיאן וקתרין(צילום: דנה קופל)

בית הדין לעררים בתל אביב דחה היום (ג') את הערעור של ג'רלדין אסטה (38), עובדת זרה בלתי חוקית מהפיליפינים, ושני ילדיה קיאן (10) וקתרין (5), שנולדו וגדלו בישראל, על ההחלטה לגרשם מהארץ.

הדיין אילן חלבגה קבע כי על השלושה לצאת מישראל בתוך 45 ימים "על מנת ליתן בידם הסיפק להתארגנות טרם מועד צאתם על מנת להסדיר ענייניהם, להיפרד ממכרים ומחבריהם וכן להיוועץ במומחים אשר ימליצו על המשך הטיפול הנדרש לקיאן בארצו". עו"ד חיה מנע, המייצגת את המשפחה, הודיעה כי תערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

חלבגה קבע כי השלושה - שנתפסו ביום שלישי שעבר בביתם שברמת גן לאחר שפקחי ההגירה פרצו את הדלת, ומאז שהו במעצר במתקן "יהלום" שבנמל התעופה בן גוריון - ישוחררו בערבות של 15 אלף שקל, ובתנאי שג'רלדין תתייצב במשרדי רשות האוכלוסין וההגירה מדי שבוע עד לעזיבתם את ישראל.

ג'רלדין נכנסה לישראל לפני 15 שנה כדי לעבוד בסיעוד. בשנת 2008 פקעה האשרה שלה, ומאז היא שוהה בישראל שלא כדין. שני ילדיה נולדו לאחר פקיעת האשרה מבן זוג פיליפיני שחזר לארצו. קיאן סיים כיתה ה' בבית הספר "הלל" ברמת גן וקתרין, שאינה רשומה ברישומי רשות האוכלוסין וההגירה, לומדת בגן עירוני בעיר.  

"הקושי במעבר לארץ זרה טבעי, לילדים יש אב בפיליפינים"

בפסק הדין כתב הדיין כי "אין חולק כי בפרידה שנכפתה על הילדים יש בראש ובראשונה פגיעה בהם, ומוכן אני לקבל כי אף קיימת פגיעה מסוימת בחבריו לספסל הלימודים. הקושי הטבעי כרוך במעבר מהארץ שבה גדלו הילדים כל ימי חייהם אל ארץ שמבחינתם היא זרה, ואולם קושי זה מתקיים בכל מקרה דומה של קטינים אשר נולדו למהגרי עבודה. בתוך כך, יש לקחת בחשבון את השיקול שלפיו לילדים אב אשר שוהה זה מכבר בפיליפינים, ואשר יוכלו להסתייע בו לכל הפחות בשלבי ההתאקלמות הראשונים".

חלבגה הוסיף כי "באשר לקושי השפתי שממנו סובל קיאן, לא נטען כי לא ניתן לקבל טיפול לליקוי זה בארצו. מוכן אני לקבל כי קיאן סובל ממחלת האסטמה כנטען במהלך הדיון, אף כי לא הוצגה כל ראיה לכך, ואולם מדובר במחלה שלמרבה הצער נפוצה, ואולם אף ביחס לכך לא נטען כי לא ניתן לקבל טיפול רפואי בארצו". 

בפסק הדין נמתחה ביקורת על השיהוי הרב בהגשת הבקשה ההומניטרית להסדרת מעמד המשפחה, שעו"ד חיה מנע הודיעה כי בכוונתה להגיש. "היה על ג'רלדין לפעול מימים ימימה ולא להשתהות משך כעשור עד אשר הוצאו נגדם צווי הרחקה. המדינה התירה כניסתה אך ורק לצורכי עבודה ומתוך רצון להיטיב עימה, ומנגד היא השיבה בשהיית רבת שנים שלא כדין תוך רמיסה ברגל גסה את חוקיה. זו התנהלות שאין הדעת סובלת".

עם זאת, לקראת סוף פסק הדין כתב הדיין כי מכתבי חבריו של קיאן שהועברו אליו ודברי ההורים של חבריו שנאמרו בדיון הם "דברים היוצאים מן הלב, ומהם עולה תמונה של מצוקה גם של חבריהם של הילדים לספסל הלימודים.

"לא נעלם מעיניי כי על הילדים לצאת למדינה אשר מעולם לא ביקרו ושהו בה ולהסתגל לסביבת חיים השונה במרבית אורחות החיים אשר הורגלו בהם, ובעיקר אלה החברתיים".