לפני כמה זמן יצאתי עם אדם שמשהו בו פשוט דחה אותי. לא ידעתי לשים את האצבע על מה, וגם כשחברה שאלה אותי מה לא אהבתי בו, לא הייתה לי תשובה. אבל זה לא קורה רק בדייטים
- לא פעם אנו חשים סלידה גם מול קולגה בעבודה, שהוא בסך הכול אדם מאוד נעים ונחמד, או שאנחנו חווים זאת כלפי אדם שנכנס לחדר ומיד מעורר בנו תחושה מאוד רעה לגביו, עד כדי כך שכל מה שאנחנו רוצים הוא שייעלם לנו כמה שיותר מהר מהפריים. אל תרגישו אשמים, מתברר שיש לכך הסבר מדעי ופסיכולוגי כאחד.
"זה נראה הגיוני לסלוד מריח נוראי, מטעם מגעיל, אפילו מתמונות דוחות של תולעים, אך דווקא הניסיון להבין מדוע אנו דוחים מעלינו אנשים מסוימים גרם לחוקרים להתעמק ברגש הזנוח הזה, ולבדוק ממה הוא נגרם ולמה", מסבירה ד"ר ליאת אדרי, מומחית לביולוגיה רפואית. לדבריה, צ'רלס דרווין בכבודו ובעצמו היה בין הראשונים לחקור את רגשות הסלידה והגועל, כבר בשנת 1872, בספרו פורץ הדרך "ביטויי הרגשות באדם ובבעלי החיים", שבו סקר את מכלול הרגשות האנושיים. עד היום תיאוריות רבות על סלידה ודחייה נשענות על ספר זה.
"לדעת רבים, סלידה היא מנגנון הגנה אשר מובנה בכל בני האדם מכל התרבויות, וככל הנראה קיים מאז ומתמיד", אומרת אדרי ומוסיפה: "חוקרים משערים כי הסלידה שלנו כלפי אדם מסוים, בין אם אנו מכירים אותו או לא, באה מתוך מקום לא מודע וביולוגי שנועד לגרום לנו להימנע מאנשים שעלולים להזיק לנו - החל מלהדביק אותנו במחלות ועד לבן זוג שלא מספיק טוב לנו מבחינה גנטית. הסלידה והדחייה מתריעים בפנינו מדברים או מאנשים שעלולים להזיק לנו".
"מבחינה אבולוציונית, מנגנון של גועל ודחייה נוצר כדי לשמור עלינו", מאשר הפסיכולוג הקליני רועי סמנה. "למדנו למשל לדחות מזונות שמריחים או נראים לא טוב ועלולים לפגוע בסיכויי ההישרדות שלנו. מובן שכאשר מדובר ביחסי אנוש, המנגנון שונה אבל העיקרון דומה - אנחנו נרתעים ממי שנתפס כמסכן באופן כלשהו את בריאותנו הפסיכולוגית, או אם לדייק - את האיזון הפנימי שלנו".
"באזור קליפת המוח שוכנת ה'אינסולה', אשר אחראית בין היתר גם על תחושות כמו סלידה ודחייה", מסבירה ד"ר אדרי. "האינסולה מעורבת במספר תהליכים פיקודים מוחיים, ביניהם יצירת חוויות רגשיות ומודעות לסביבה ולתהליכים המתרחשים בגופנו". כשאני אומרת שזה נשמע כמו אחלה תירוץ להברזה מדייטים - "אני מצטערת, אבל משהו בינך לבין האינסולה שלי לא עובד" - היא צוחקת ומספרת שכך באמת זה עובד - רגשות כמו סלידה ודחייה הם רגשות שהוכחו בסריקות FMRI.
"אנשים עלולים לעורר בנו דחייה משום שהם מזכירים לנו, באופן לא מודע, דמויות מהעבר שאיננו מחבבים, שפגעו בנו או אכזבו אותנו", מציע סמנה. "לעיתים אפשר גם לנמק סלידה כלפי אדם מסוים בכך שאנחנו מזהים בו תכונה או מאפיין שאנחנו לא אוהבים בעצמנו, ואז אנחנו מגיבים באופן לא מודע מתוך הסלידה של החלק המוכר הזה בנו, חלק שהיינו מעדיפים להתכחש אליו".
ומה בנוגע לתחום הרומנטי? לא מה שחשבתם. תתפלאו לגלות שאנו יכולים לחוש סלידה לא רק בגלל היכרות מוקדמת או אזורים מודלקים במוח, אלא גם בגלל לחץ חברתי או נורמות מסוימות. "בהקשר לקשרים רומנטיים, רובנו מושפעים מאוד מתפיסות חברתיות, מ'מה החבר'ה יגידו'", אומר סמנה. "לכן למשל גברים שלא סולדים או אפילו נמשכים לנשים מלאות יותר ייטו במקרים מסוימים לדחות אותן מחשש לסנקציות חברתיות. באותה מידה את תראי נשים רבות שפוסלות על הסף גברים נמוכים".
"צריך לזכור שהרבה פעמים בן או בת הזוג שלנו הם סמל סטטוס, שמשפיע על מעמדנו בעיני עצמנו ו/או בעיני הסביבה", הוא מזכיר, וקשה שלא להבין על מה הוא מדבר.
"זה מאוד מורכב להסביר סלידה על רקע רומנטי", טוענת ד"ר אדרי ושוברת לי את הלב. כבר ציפיתי שבפרידה הבאה אוכל להאשים את האינסולה שלי. "קשה להבחין בין סלידה שמונעת ממניע ביולוגי לבין מניע של רגשות הקשורים באקסים שלנו או בדברים שמונעים מאיתנו להיפתח לאדם אחר", היא אומרת.
"בעוד שביחסי עבודה או שכנות ואפילו ביחסים חבריים ניתן לסבול תכונות מסוימות - ביחסים רומנטיים הרבה פעמים אנשים יהיו אקסטרה-רגישים, שלא לומר בררנים", מוסיף סמנה. "זה יכול להגיע לרמות אבסורדיות של פסילת דייט בגלל מבנה כף היד או אורך הבוהן. אנשים שקשה להם להתחייב או שאינם בשלים לקשר פשוט יחפשו - וגם ימצאו משהו לסלוד ממנו".
"בסופו של דבר, המוח שלנו כל הזמן מוצף בגירויים הנשפטים על ידי החושים שלנו, ועלינו לעשות הבחנה בין מה שבאמת גורם לנו לסלידה, למשל משהו ספציפי שהאדם הזה עושה, לבין מה שנדמה לנו שגורם לנו לחוש ככה. כלומר, להבחין אם מקור הסלידה הוא בשיפוטיות או שאולי היא טמונה במשהו ספציפי שמציק לנו", מסכמת ד"ר אדרי, וממליצה לפעול על פי הבודהיזם: "נסו להיות נוכחים בסיטואציה מול מי שמעורר בכם סלידה, ולא לתת לשיפוטיות שבכם לעלות. נכון שזה ממש לא פשוט להיות נוכחים אל מול תפיסות של מראה, צליל, ריח, טעם, מגע או מחשבה שמציפים את מוחנו ללא הרף, ובכל זאת - נסו להניח להצפה הזו לרגע ולהיות מודעים וקשובים, ובעיקר להיפרד מהשיפוטיות. כי רק ברגע שתניחו לכל זה, תצליחו להכיר באמת את האדם שמולכם".
"בעוד שלחיבה יכול לקחת זמן להתפתח, סלידה ודחייה הן תחושות שמרגישים מהר מאוד", מוסיף סמנה. "לפעמים זה המראה, לפעמים זה הריח, לפעמים זו אמירה שמעוררת בנו רתיעה, אבל תחושת הבטן תתעורר לרוב מהר ותגרום לנו לחוסר נוחות, גם אם לא תמיד נוכל לשים את האצבע ולומר מה בדיוק דחה אותנו". גם הוא מציע להביט פנימה ולבדוק מה באדם שמולנו מעורר בנו את התחושות האלה, כדי להתמודד איתן.
אז בפעם הבאה שאתם סולדים ממישהו שלא עשה לכם דבר, ערכו בדק בית - מה יש בו שמעורר בכם דברים מסוימים, אילו זיכרונות הוא מעורר בכם? אם הוא לא מעורר בכם שום זיכרון או סיטואציה מהעבר, פנו אל המוח שלכם והיו הגיוניים: אם אין באדם הזה שום דבר שמאיים עליכם פיזית או נפשית, תנו לו צ'אנס והסירו את השיפוטיות הבלתי נסבלת הזו. אולי תגלו שעומד מולכם אדם נפלא שיכול להיות החבר הכי טוב שלכם, או במקרים אחרים אף אהוב ליבכם. נראה לי שמצאנו פה מהלך מעניין לקידום השלום - להפסיק לסלוד זה מזה, וללמוד להכיר באמת.
