כשהמתבגרים לא יוצאים כל החופש מהבית

"אני לא מבינה למה היא כל הזמן רובצת בסלון במקום להיפגש עם חברים?", "למה הוא חוזר מהצבא לסופשבוע ולא פוגש את החבר'ה?", "מדאיג אותי שהוא לא הולך למסיבות בת מצווה שיש כמעט כל שבוע", "כל החברים רשומים לצופים ורק הוא לא".

הורים רבים מודאגים מהעובדה, שהמתבגרים שלהם מעדיפים את הבית את החדר שלהם וממעטים לפגוש חברים. מנגד, אני פוגשת לא מעט הורים שמתלוננים על כך שהם בקושי רואים את המתבגרים. בין תנועת הנוער למפגשים עם החבר'ה, מכרסמת אצל ההורים תחושת חוסר הידיעה ואיתה מגיעה גם תחושת חוסר השליטה והמעורבות בחיי הילדים. כשאני שואלת את ההורים אם היו מעדיפים שהילד יהיה כל היום בבית ויעדיף את חברתם על פני החברים, הם עונים חד משמעית שלא.

להישאר בבית לנצח(צילום: shutterstock)

קיראו עוד:

להתקבל לקבוצת השווים

לפי מחקרים אחרונים, גיל ההתבגרות מתחיל בגיל הרבה יותר צעיר מבעבר. הוא נע בין גיל 9 לגיל 25 עם אופציה להארכה בתום התקופה. אחד המאפיינים של גיל ההתבגרות הוא מרד, יציאה לעצמאות ובניית זהות עצמית. את תחילת גיל ההתבגרות מאפיין המעבר מתלות בהורים לתלות בחברים ומה חושבים עליהם ואיך הם מייצרים שייכות בחברה. לכן, הצורך בגיבוש זהות עצמית מחייב התחלת התנתקות מההורים, ואז גדלה מאוד חשיבותה של "קבוצת השווים".

החברים הם הקובעים עבור המתבגר את מעמדו החברתי, ובכך משפיעים על עיצוב דימויו העצמי, ביטחונו העצמי ותפיסות עולמו. המתבגר רוצה לבלות כמה שיותר זמן עם חבריו, המהווים בעיניו את קבוצת השווים - קבוצה שמייצגת שיוויון יחסי מבחינת ערכים, גיל, תחומי עניין. יחד עם זאת, כיום יש יותר מדרך אחת לעשות זאת ולא בהכרח מחוץ לבית.

חברים. קובעים את הדימוי העצמי (צילום: shutterstock)

יצירת ביטחון בבית

לכל אחד מאיתנו יש גבול פיזי וגבול נפשי שונה זה מזה. יש אנשים שצריכים מעט יותר מרחב וקשה להם לשבת קרוב מדי לאחר, ואחרים הזקוקים ליותר מגע. חלק מאיתנו יכולים לשתף אדם זר ברכבת בסודות הכמוסים ואחרים לא יפצו מילה. גם בשיחה בין חברים קרובים על נושאים עמוקים, המתבגרים לא רוצים להיחשף ולא ינדבו מידע על עצמם.

ההבנה של השונות הזו וכבוד כלפי השונה היא קריטית בחינוך ילדים. לא כולם זקוקים לפעילות סביב השעון עם העולם החיצון. לכן, ככל שנבין ונכבד את השונות כך ייטב לילד שלנו וגם לנו כהורים.

אחד מיסודות יצירת השייכות בבית היא התייחסות אישית ומענה לצרכים האינדיבידואלים של כל ילד. ככל שנימנע להשוות את הילד שלנו לאחרים גם בתוך הבית לאחיו החברותיים יותר וגם מחוץ לבית לחברים שלו, כך נגביר את תחושת השייכות של הילד וכך יעלה ערכו העצמי.

אדם עם ערך עצמי גבוה יותר ירגיש בטוח יותר לצאת החוצה לשדה החברתי, ולייצר חברויות קרובות. משפטים כמו: "כל החברים שלך הולכים לתנועת הנוער ורק אתה לא", או "למה אתה לא יכול להיות חברותי כמו אחותך?", לא תורמים לילד ואף מזיקים. ככל שנעשה מזה "סיפור" גדול יותר, כך הם יתבצרו יותר בעמדתם.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

הם לא באמת לבד בחדר

לכולנו יש ימים, שעות או זמן בו אנו מעדיפים להתנתק ולשבת בבית. הקושי של ההורים מתחיל כשנראה להם שהמינון של ילדם גבוה מדי לטעמם, כשהמתבגרים בעצם מפסידים את "הימים הכי יפים" ובשלב הזה, ההורים בדרך כלל משווים את הנער/ה אל עצמם ואיך הם היו בזמנם. ההשוואות הללו הן בלתי נמנעות אך ככל שנמעיט בכך נעשה חסד גם לנו וגם לילדנו.

אנחנו חייבים להבין שילד שיושב סגור בחדרו לא בהכרח מנותק מן העולם. ריבוי אמצעי תקשורת הם חלק משגרת היומיום של אותם מתבגרים היום, ובטח נתקלתם בתמונה בה מספר חברים נפגשים וכל אחד תקוע עם ראשו במסכו האישי, כך שצריך להיכנס לפרופורציה ולהבין שיש אנשים שמעדיפים את ביתם ומשם מייצרים משם לא מעט אינטראקציות. דווקא על כך, כדאי ורצוי לפתוח עין ולהיות מעורבים - הם לא באמת לבד בחדר, בדקו עם מי הם מדברים שם.

אם אנחנו לוקחים בחשבון שבשלב הזה של גיל ההתבגרות, המתבגרים מרגישים שלא מבינים אותם ומרגישים בדידות. נסו לעודד אותם לשיחות בנושאים המעניינים אותם. ילד שלא יוצא מהבית לפעילויות עם בני גילו, לרוב מתעניין ומרכז את תשומת ליבו בנושא מסוים, וכאן עלינו להקשיב לו להתעניין בו ורק אז לנסות להוביל. בשיטת ה-NLP זה נקרא "ראפור"- הקשבה, הצטרפות והובלה.

לדוגמה, אם הילד מבלה את רב זמנו מול משחק מחשב, שבו איתו, תתעניינו באמת, תחמיאו לו על המיומנות שרכש, תקנו את אמונו באמת ובצורה אותנטית (לא מניפולציה), ומשם תציעו לו פעילות אחרת עם חברים. אם הצטרפתם אליו למשחק, התפעלתם מאיך שהוא מטפס בצג המחשב על הר גבוה או קיר טיפוס הציעו לו לנסות זאת פיזית בחוץ - מניסיון של הורים רבים שחזרו עם משובים זה עובד.

הורים מתבגרים. דעו עם מי הם מדברים (צילום: shutterstock)

איזה מסר אתם מעבירים לילדים?

לא מעט הורים מאד חוששים כשהילד לא בבית ובכך הם מעבירים מסר כפול לילד. מצד אחד, ההורים רוצים שהמתבגרים ייצאו מהבית ומעודדים אותו לפעילות מחוץ לבית אך באותו הזמן ממש מעבירים מסר שהעולם הוא מקום מאד מסוכן, במיוחד עם הכותרות האחרונות והנגישות לזרם הבלתי פוסק שיש לילדים למידע הזה בלחיצת כפתור.

שימו לב לשיחות ביניכם, ההורים. כמה אתם משוחחים על העולם המסוכן בחוץ. מידתיות זה שם המשחק. אם הורה ממש חושש שילדו ייצא לטיול בצופים או להסתובב בערב עם חברים, הוא יעביר את המסר הזה, גם אם לא במילים מפורשות. לכן, יש לבדוק מה המסר האמיתי שהילד שלכם מקבל מכם.

יש שלב מסוים שבו ההורה צריך לצאת מאזור הנוחות שלו על מנת לעודד את ילדו להפגש עם חברים. הכוונה היא, שאם הילד מתעניין בתאטרון ואתם גרים נורא רחוק מבית הספר לתאטרון, או ילדה שיש לה זיקה גדולה למשחק טניס וממש לא מתאים לכם לצאת בשיא הפקקים לכבישים - מצאו סידור ועודדו אותם להתמיד בתחום.

מעבר לאינטראקציה החברתית שאתם מעודדים בחוג, ילד העוסק במה שהוא אוהב מעלה את ערכו, וכך גם מגיע לחברה עם בטחון עצמי ומיומנות חברתית גבוהה.

יש אנשים שאוהבים לארח ויש כאלו שפחות. הילדים לומדים ומחקים את ההורים. אם אתם רוצים שילדכם ילמד מיומנות חברתית ושיהיה לו נח בחברה, הראו לו דוגמה. כמו כן, אם אתם נמנים על אילו שפחות אוהבים לארח, כדאי לשקול לצאת מעצמכם ולעודד את ילדכם להזמין חברים הביתה, לתת להם את ההרגשה הכי נוחה שתוכלו, ולהתערב כמה שפחות באירוח עצמו. ערכו תיאום ציפיות של מה מותר ומה אסור וצאו קצת מהבית, תנו לנער/ה תנאים נוחים להזמין אליו/ה.

 עודדו אותם כשהם בבית: אל תסתכלו עליהם ברחמים, תנו להם תפקידים וחשבו על דרכים יצירתיות להעלות את ערכם העצמי.

הימנעו מהשוואות: לכל אחד יש את הקצב שלו והמינון המתאים. היו סבלניים, אל תלחצו ואל תילחצו. הם ייצאו כשירגישו בטוחים יותר וגם אם לא, יש גבול לכמה אפשר לשלוט בחיי החברה שלהם.

היו מעורבים:  גם אם הם מראים שלא אכפת להם, הם עדיין רוצים להרגיש שייכים ושידעו שאתם שם עבורם.

ללא מסר כפול: בדקו שאינכם מעבירים מסר כפול, שמצד אחד חרד ליציאתם מהבית ומהצד השני מאד רוצה שייצאו.

 עודדו בעדינות פעילויות: בקבוצת השווים, בחוגים, אירוח אצלכם בבית או הסעות לאזורים אחרים.

חבקו את הזמן: אתם עדיין מעניינים אותם ולכן הם מעדיפים לצאת אתכם לחופשה. זיכרו כי לא ירחק היום בהם תרגישו פחות רלוונטיים בחיים שלהם.