"אני חולמת לעבוד באירופה ולחיות בקופנגן. לקנות שם בית ולמות"

מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת כץ מפתח תקווה.

>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו

"מה הייתם אומרים אם היו עושים את זה לכם - 'אין כניסה ליהודים'?"  

"אנחנו לא מערבבים בין העסק למשפחה. רבים רק עד 12:00 בצהריים"

"קשה רק להיות שחקנים, אבל אנחנו גם מלמדים ומביימים"

משפחת כץ(צילום: אסי חיים)

בצילום: בני (71), שרונה (68) ורוני (40).

מחוץ לתמונה: אח של רוני, אלי, נשוי וגר בתל אביב.

הדירה: בני: "קנינו את הדירה חדשה לפני 30 שנה. אנחנו כבר בלי משכנתה. אני דור רביעי בפתח תקווה. האבא של הסבא הגיע לכאן ב-1882 עם מחדשי היישוב. הכל היה פה פרדסים, היינו קוטפים תפוזים. עכשיו הכל בניינים".

מה אתם עושים? שרונה: "אני הייתי אחות כל השנים ופרשתי לפני כשנתיים". בני: "אני עבדתי עד לפני שנתיים בפרסום. עברתי את כל התפקידים וגם בהמון משרדים, ואפילו היה לי משרד משלי. הייתי כל היום בתל אביב ובא לפתח תקווה רק לישון. פרסום זה די נועל אותך מפני דברים אחרים. כשהפסקתי לחשוב כמו פרסומאי, דברים שהיו אצורים בי כל החיים יצאו, ועכשיו אני מתחיל קריירה חדשה. אני מנגן, שר, מקליט, כותב סיפורים, ויש לי ערוץ יוטיוב משלי. אני מבזבז את הירושה של הילדים על זה. הקלטות, מפיק, נגנים, אולפן - זה עולה הרבה כסף, אלפי שקלים להקליט שיר". שרונה: "זה מעולה שיש לו תחביב, כי זה לא קל להבין שאתה פתאום זקן. אצלו זה החליק יופי בגלל העיסוקים שלו".

משמיעים אותך? בני: "השמיעו אותי בתחנות בפריפריה בינתיים, בעיקר באילת - כנראה שם אוהבים את השירים שלי. לאט-לאט מהפריפריה נמשיך, אבל אני לא מצפה להיות שלאגר כי הנושאים שאני שר עליהם זה לא חפלות ולא כפיים, אז אייל גולן יכול לישון בשקט". רוני: "גם ג'סטין ביבר התחיל בפריפריה".

מינוס? שרונה: "יש ירידה בהכנסות, זה ברור, אבל אנחנו לא מתלוננים. אנחנו בסדר ולא חסר לנו שום דבר. עד הפנסיה היינו במינוסים גדולים, אבל כשיצאנו לפנסיה סגרנו את זה עם דמי הפרישה ומאז אנחנו מתנהלים בצורה מחושבת".

מה את עושה, רוני? "אני דיילת קרקע באל על. חזרתי מחו"ל לפני כמעט שנתיים. גרתי בתאילנד שבע שנים על האי קופנגן. הגעתי לשם לפני עשר שנים אחרי שהייתי כמה פעמים בטיול וממש נהניתי, ובאחד הטיולים הכרתי בחורה אנגליה שחיה שם ורציתי גם, אז ארזתי מזוודה ונָחַתִּי באי. זה היה אחרי שסיימתי ללמוד משפטים. נתתי להורים את התעודה ונסעתי".

איך החיים שם? "זה נראה גן עדן מבחוץ, אבל עדיין צריך לעבוד ולהחזיק את עצמך, וזה לא פשוט. אלה חיים אחרים. הייתי עובדת עשר שעות ביום ויוצאת אחרי זה לבלות. היום תן לי משמרת של שש שעות ואחריה אני מעוכה בבית. הבעיה שם היא שמרוויחים מעט. ניהלתי הוסטל של ישראלית, עבדתי המון אבל עשיתי מעט כסף וההורים עזרו לי. צריך מינימום 1,500־2,000 שקל בחודש כדי לחיות. כדי להתקיים הייתי מגיעה פעם בשנה לישראל לחודשיים-שלושה, קורעת את התחת בעבודה, ממלצרת למוות, וחוזרת לשם עם קצת כסף".

כמה עולה לקנות שם חדר או דירה? "לקנות בית זה מינימום 100 אלף שקל. זה יקר יחסית כי בבנגקוק או בקוסמוי אפשר למצוא יותר בזול. אבל גם אם קונים דירה - הבעיה זה הפרנסה".

למה חזרת? "לפני שנתיים הרגשתי שמיציתי את האפשרויות באי ונמאס לי לחיות על חשבון ההורים. גם המרחק קשה. נולדו לי שני אחיינים מהממים והתגעגעתי נורא, אז החלטתי לחזור, אבל אני עדיין חושבת על קופנגן. האי נכנס לך לוורידים ולא יוצא. בינתיים אני פה והייתי שמחה שתהיה לי האפשרות לקום ולעזוב בכל רגע שארצה".

החלטה שאת מצטערת עליה? רוני: "לא הייתי מבזבזת ארבע שנים על לימודים. הייתי עובדת קשה, עושה הרבה כסף ואז עוזבת לתאילנד".

חופשה אחרונה? בני: "היינו במדריד. אנחנו נוסעים פעמיים או שלוש בשנה". רוני: "אני טסה בחודש הבא לאנגליה לפגוש חברות, והעבודה באל על בהחלט עוזרת, כי מקבלים כרטיס בהנחה. מקווה שאוכל להמשיך לטייל אחרי שאעבור לגור לבד. קשה לחיות פה".

חלום? רוני: "אני עובדת על דרכון פורטוגלי והחלום שלי הוא לעבור לגור באירופה. לעבוד בקיץ ולחיות עם הכסף בקופנגן בחורף. לקנות שם בית ולמות".