ההופעה של ג'יי לו בפארק הירקון הייתה מתנת יום הולדת גם לקהל
ג'ניפר לופז, שהגיעה לתל אביב במסגרת סיבוב הופעות לרגל יום הולדתה ה-50, הרימה לעצמה מסיבה כמו שרק כוכבות פופ יודעות לארגן: עם תלבושות נוצצות, הרקדות ואנרגיות בשמיים. למרות שורה ארוכה מדי של עצות לחיים טובים והיעדר ניכר של בלדות מוצלחות, רמות ההשקעה והמקצוענות היו מהגבוהות בעולם
מעניין ששני גיבורי הקיץ של פארק הירקון - עם כל הכבוד לעומר אדם - חולקים פחות או יותר את אותו רקע: התחלנו מלמטה ועכשיו אנחנו פה. אצל שניהם זה גם נשאר המוטיב המרכזי. אבל בין בון ג'ובי וג׳ניפר לופז, רק אחת באמת יודעת לחגוג.
לופז ארגנה לעצמה מסיבה כמו שרק כוכבות וכוכבי פופ יודעים לארגן. היא מתחילה את המופע בהילוך תשיעי, עם חטיבת נשפנים סוחפת ואנרגיות של טינאייג'רית. התנועות שלה חלקות ואלגנטיות - חוץ מאיזו תוספת שיער שהתעופפה - והגרוב של My Love Don’t Cost a Thing מזיז גם את האוויר העומד.
"אני אוהבת אתכם, תל אביב!": כל העדכונים מההופעה
התנופה שלה נעצרת להחלפת בגדים ונאומי העצמה עצמית - נשבעים, הבנו שיש יום הולדת - אבל למעריצים באזור הקט-ווק זה לא הזיז. למעשה, מפתיע שלא ניצלו את המונולוג המתיש על הסרט "סלינה" כדי לארגן כיסא, להושיב אותה ולהרים 51 פעמים.
כשנגמרו הטיפים לחיים טובים - והכוונה לכל הטריליון - התבררה החולשה המרכזית של לופז: אין לה ממש בלדות גדולות. היא שרה לא רע ובטח לא מפקירה את הקהל רק לחסדי הפלייבק. אבל כל ההתרגשות מהמעמד והתהילה שצברה בעבודה קשה לא יכולים להתפוצץ בלי המנון (וגם תחרות קולות עם בתה היא לא תחליף). זאת סיבה, אגב, שהיא לא יכולה לוותר על להיט מעולה כמו If You Had My Love, שנפקד מהסט.
אחרי עוד מחרוזת הרקדה, התחדשה ההפגזה. לופז, בתלבושת רביעית תוך פחות משעה(!), נתנה עוד הרצאה קצרה, ואז הסתערה עם רעל בעיניים בזמן שהפנסים של הטלפונים יצרו את המנורה המיוחלת שמאירה את כל רמת גן. ואז עוד מקטע - אולי לטובת טבילה במעיין הנעורים - ושוב התפרצות קצרה ויעילה של שירים בספרדית. בחלק האחרון, שמוגדר כ"רייב", לופז בהחלט מתאמצת להצדיק את הכותרת. הביצוע של On The Floor היה כבר חצי אירוע גיאולוגי.
הופעות פופ בישראל נוטות להתבלגן בגלל אתרים גדולים מדי וחיסכון לוגיסטי. המופע של לופז לא התקרב לאזורים האלה. גם בחלקים הפחות מבריקים, רמת ההשקעה והמקצוענות בכל פרט - כוריאוגרפיה, תלבושות, אדרנלין - היו מהגבוהות שיש בעולם כרגע. בסוף, מכל הסיפור, מי שקיבל מתנת יום הולדת (או סתם תמורה לכסף) היה הקהל.
