"עברתי דיכאונות וחרדה. נשאבתי למקום הכי נמוך בעולם"
הדרמה במגרש, הטרגדיה בבית, הדמעות שזלגו מעצמן והרגע בו נשאר בלי עבודה. אבי פרץ רק רצה לאמן כדורגל במכבי שדרות ולטפל באביו שעבר אירוע מוחי, ובסוף הפך לגיבור המרכזי בסדרה הדוקומנטרית "ליגה ג'"
הסדרה הדוקומנטרית "ליגה ג'" ששודרה בכאן 11 סיפקה חשיפה נפלאה לקבוצות מהליגה האחרונה בישראל, והציגה דמויות מרתקות עם סיפורים שחורגים מתחומי המגרש. בין שלל הדמויות מאשדוד, מושירפה ורמת הגולן בלט הכוכב האמיתי של הסדרה - אבי פרץ, שחקן עבר שאימן בזמן הצילומים את מכבי שדרות.
פרץ (40), שנשוי ליערית, אב לשלושה ילדים (בן ושתי בנות) וחי בשדרות, נכנס לליבם של רבים מהצופים בזכות אישיות כובשת שמכילה בו זמנית עוצמה, רגישות, להט ואינטליגנציה רגשית. לצד הרגעים הטעונים על הדשא התמודד המאמן עם מצבו הבריאותו של אביו יעיש שעבר אירוע מוחי ובו הוא טיפל במסירות בלתי מתפשרת. האב נפטר במהלך הצילומים שהחלו ב־2014 ונמשכו עד 2017 (כולל השלמות בשנה האחרונה) וגם כיום, כשמדברים עם פרץ על הנושא, העיניים שלו מתמלאות דמעות.
פרץ שהעלה את מכבי שדרות לליגה ב' והתפטר במהלך העונה שבאה אחריה, לא עוסק כיום באימון. הוא עובד במתנ"ס, מתחזק את מגרש הכדורגל הישן בשדרות בו אימן את האקסית, ומשלים הכנסה כנהג מונית: "עד שנזכה לאמן קבוצה בליגה בכירה יותר".
פרץ נזכר ברגע שפנו אליו ממכבי שדרות ב־2012: "הקבוצה הייתה על סף פירוק, בדיוק סיימתי קורס מאמנים והתקשרו אליי מעמותת מכבי לשאול אם אני רוצה לאסוף ילדים בלי תקציב, רק שתהיה קבוצה. באותה עונה עברתי בית־בית, אספתי חברים, החזרתי שחקנים שעברו לנתיבות ואשקלון והכל התחבר. כבר בשנה הראשונה בלי שקל תקציב וכנגד כל הסיכויים עלינו לליגה ב'. עונה לאחר מכן ירדנו ליגה ובתחילת הצילומים שוב עלינו ליגה מהמקום השני. צירפו לי שחקן שמקבל פי שלושה כסף והדבר עשה לי בלגן בחדר ההלבשה. לא התעסקתי באימון כי כולם היו חברים שלי, לא שחקנים. בסוף התפטרתי".
מאז קריירת האימון של פרץ בנסיגה. הוא ישב לתקופה בבית, התמקד בטיפול באביו עד יום מותו, ואז החליט ללכת לאתגר חדש: "הקמנו בשנה שעברה את הפועל שדרות בליגה ג', לקחנו את גביע הליגה וסיימנו מקום חמישי. זו עונה שהחזירה אותי אחורה לתקופה שאין כדורים, שצריך לנסוע ברכב שלך ואין תנאים. במצב כזה יורד לך מהכדורגל. העונה הודעתי להם שאין לי כוח להיות מאמן, אפסנאי וכלבויניק ושאני לא ממשיך".
איך הרגשת כששודרה הסדרה?
"הדמות של אבא שלי חזרה לי. אני רואה את עצמי מהצד והדמות של אבא שלי שנעלמה, פתאום שוב מולי. בתור הילד שטיפל בו, זה החזיר אותי אחורה. כשראיתי את הלוויה בפרק ארבע, הייתי בדיכאון במשך שלושה ימים. הסיטואציה הזו הייתה מאוד קשה לי".
קיבלת הרבה תגובות אחרי שידור הסדרה?
"כן, קיבלתי מאות הודעות. אני מרגיש שיש לי אהדה גדולה ואומר בצניעות שאני לא מבין למה. טיפלתי באבא שלי וזה מובן מאליו בשבילי, הוא הרי הביא אותי לעולם. אני מקבל פרגונים ואמירות כמו 'כוכב', 'מלך' ואני נבוך מזה. הייתי חייב לעשות את זה. קיבלתי, למשל, הודעה מבחור שלא דיבר עם אבא שלו במשך שנים והוא התקשר אליו כדי להתנצל ולהתפייס. הדברים האלה ממלאים אותי. ההורים רוצים רק טוב לילדים שלהם, ואנחנו חייבים להם את כל החיים. המצווה המינימלית של 'כבד את אביך ואת אמך' זה אלף בית בשבילי".
"איתך עד הסוף"
הסצנות הכי מרגשות בסדרה אותה ביים רובי אלמליח היו אלה בהן נראה פרץ מטפל באביו, מקלח אותו או מגיע לבית החולים כדי לבשר לו ש"הקבוצה עלתה ליגה וזה בזכותך", מה שמחלץ מהאב, שלא מסוגל לדבר, חיוך גדול. סצנה מדמיעה לא פחות מגיעה בבר המצווה כשפרץ שר לבנו ולאביו שיר מרגש. "הסיפור של אבא שלי יעיש ז"ל הוא דבר מאוד מורכב עבורי", הסביר פרץ. "הערצתי אותו בתור ילד, את הגישה של אהבת האחר, הצניעות ותמיד חלמתי להיות כמוהו. הוא גידל אותנו לא הכי מושלם והכי טוב, אבל כמו שצריך לגדול. כשאבא עבר את האירוע המוחי, קיבלתי בומבה. כשראיתי אותו על כיסא גלגלים, זה שבר אותי. אחרי שבוע בסורוקה התפרקתי ואמרתי לעצמי שאני חייב להראות לו שאני חזק. ביקשתי ממנו שלא יישבר לי בדרך ואמרתי לו שאני איתו עד הסוף. לא עזבתי אותו לרגע, ואני שמח שיכולתי לטפל בו".
היו רגעי שבירה?
"כשהוא גסס בביה"ח עברתי דיכאונות וחרדה. נשאבתי למקום הכי נמוך בעולם, אבל המשפחה והחברים היו סביבי. הלכתי לפסיכולוגים ולרבנים ואמרו לי שאני צריך להפסיק לטפל בו כי אני גומר את החיים שלי, רזיתי 30 קילו באותה תקופה".
מילה על הסצנה בבר מצווה.
"בבר מצווה הייתי צריך לשיר לבן שלי, ובשלב מסוים הכנסתי את אבא שלי ושרתי גם לו. הייתי המעריץ הכי גדול שלו, הוא היה מעל כולם. חוץ מזה, אני מאוד אוהב לשיר, מדי חמישי אנחנו עושים קריוקי".
מזהים אותך ברחוב?
"כן, אני יוצא הרבה למרינה באשקלון ושם רואים אותי וישר זורקים 'זה אתה אבי פרץ מהסדרה?'. אנשים מבקשים להצטלם איתי, מבקשים ברכות לימי הולדת".
איך הרגשת עם החשיפה?
"בהתחלה מאוד פחדתי כי אני אדם שלא אוהב רעש. מצד שני, זה הכי אמיתי כשרואים שאני לוקח את האימון ברצינות. פעם ליגה ג' היו מדווחים רק על אלימות, אבל זו ליגה של השכבות החלשות ויש בה נשמות גדולות מאוד".
מבחינה מקצועית, אתה יכול לאמן בליגות גבוהות יותר?
"לא אגיע לליגת העל כי יש מאמנים טובים ממני, אבל אני יכול לאמן בליגה גבוהה יותר מליגה ג'. יש לי מרפקים, אני יודע לעמוד על שלי, וכשאימנתי בשדרות הבנתי שמאמן זה מקצוע כפוי טובה. אני יכול לאמן בליגה גבוהה ולהגיע להישגים".
חלמת לצאת משדרות?
"החלום הגדול שלי זה לאמן במכבי נתניה. מבחינתי למלא שם תפקיד כלשהו בהנהלה, במועדון או בנוער, לא משנה לי מה. את כל החינוך שלי קיבלתי במגרש, ונתניה זו הקבוצה שאהדתי מילדות".
מה דעתך על הכדורגל הישראלי?
"אני מאוד אוהב את הכדורגל הישראלי, אבל תמיד מאמנים משלמים את המחיר וממהרים לפטר אותם. אי־אפשר לעשות פלאים בשנה. תראו איך אלונה ברקת מצליחה בבאר־שבע כשעובדים בסבלנות ובמחשבה".
לפנייה לכתב/ת 
