מנהל תיק השקעות יפצה לקוח ב-1.4 מיליון ש'

בעל חשבון השקעות טען שאיבד את חסכונותיו בשל פעולות מסוכנות. השופטת דחתה את גרסת המנהל, שטען שהלקוח הסכים להיות "שפן ניסוי"

עו"ד יובל ברכה | פסקדיןפורסם: 08.08.19 , 08:12

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה את תביעתו של לקוח נגד מי שניהל עבורו את השקעותיו וגרם להפסדים אדירים, והורה לו לפצות אותו בכ-1.4 מיליון שקל. השופטת רות רונן דחתה את גרסת הנתבע, שטען כי התובע הסכים להיות "שפן ניסוי" במיזם של פיתוח תוכנה.

הנתבע פעל בחשבונו של הלקוח בשנים 2015-2007 וביצע בו פעולות השקעה. הלקוח טען שפעולות אלה חרגו מההסכמה שבין הצדדים והביאו לאבדן של כל חסכונותיו. לטענתו, הוסכם ביניהם שמנהל התיק יפעל בחשבון בתחום האופציות בלבד, בהיקף מוגבל, ותוך תיחום הסיכון לאחוז מסוים מהקרן לשנה. הוא הוסיף שהנתבע הפר את חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, משום שבאותן שנים לא היה לו רישיון לניהול תיקים, ואילו ידע זאת - לא היה מפקיד בידיו את ניהול כספיו.

תביעה

כך הסתבכה אישה שנתנה לבעלה צ'ק פתוח

עו"ד רז בן-ארצי | פסקדין

בהמחאה שעליה חתימה בלבד ניסה הבעל להשתמש לכיסוי חוב של חצי מיליון שקל. לאחר מכן הוא ברח מהארץ, ומקבל הצ'ק תבע את האישה בביהמ"ש

כך הסתבכה אישה שנתנה לבעלה צ'ק פתוח

התביעה הוגשה גם נגד אחיו של מנהל התיק, בטענה שהשניים הציגו ללקוח מצג שווא שלפיו האח הוא רואה חשבון. התובע אף טען שהאח העביר לו דו"חות שגויים לגבי הפעולות והתנהלות החשבון.

מנגד טענו האחים שהלקוח הוא משקיע מתוחכם ואוהב-סיכון, שביקש ליישם עבורו מדיניות השקעות ספקולטיבית ומסוכנת של מסחר באופציות, ונתן יד חופשית. לדבריהם, הנתבע הראשי מעולם לא הציג את עצמו כמנהל תיקים, וכי הוא סיפר לתובע שרישיונו הופקד ב-2002 (לא ברור למה), ויידע אותו שהוא לא מבוטח בביטוח כלשהו.

כמו כן, נטען, התובע הסכים להיות שותף במיזם ו"שפן ניסוי" לתקופת הרצה של פיתוח תוכנה העוסקת במסחר וניהול פוזיציות באמצעות אלגוריתם. אלא שהשופטת רונן הבהירה כי האחים לא הציגו כל ראייה לסיכום כזה או לטענה מרחיקת הלכת שלפיה התובע הסכים לשמש "שפן ניסוי" לתוכנה. מכאן נקבע כי פעולות הנתבע היו פעולות של ניהול תיק השקעות.

לעניין הרישיון היא נתנה לנתבע ליהנות מהספק כשקיבלה את טענתו שלפיה הוא פטור מחובת רישוי על פי החוק, משום שניהל תיקים עבור לא יותר מחמישה לקוחות בשנה. ואולם, הוא הפר את חוק הייעוץ בכך שלא ערך עם התובע הסכם התקשרות בכתב (שבו ייקבעו היקף שיקול דעתו ופעולותיו), ואף לא הוכיח שסיפר שאין לו רישיון תקף.

בנוסף נקבע כי הנתבע הפר את האיסור להתנות את שכרו ברווחים שהפיק ללקוח, זאת כאשר סוכם שיהיה זכאי ל20% מהרווחים שיצטברו בגין פעולותיו בחשבון.

השופטת קיבלה חוות דעת מומחה מטעם התובע שהעריך את נזקיו בכשני מיליון שקל, אך החליטה להפחית 30% בגין "אשם תורם", מאחר שמ-2014 ועד 2015 ידע שפעולות הנתבע גורמות לו לנזקים נרחבים, אך לא הפסיק אותן.

התביעה נגד האח נדחתה. השופטת ציינה כי אפילו אם הציג ללקוח דוחות, הרי שמי שהיה אחראי כלפיו הוא הנתבע, ולא ניתן לייחס לאח את הנזק שנגרם. התובע חויב לשלם לאח (הנתבע 2) הוצאות בסך 10,000 שקל.