לא לפיד. מזרחים מסורתיים הם האיום על ש"ס

ב-2015 שיתפה ש"ס פעולה עם פעילים חברתיים, פמיניסטיים ולהט"בים על הסקאלה של הדתיות. אבל המהלך כשל, והמפלגה חזרה למסלול החרדי בלבד

ד"ר מוטי גיגיפורסם: 05.08.19 , 13:29

ישיבת ממשלה (צילום: נעם ריבקין פנטון,פלאש90)

אריה דרעי(צילום: נעם ריבקין פנטון,פלאש90)

בבחירות 2015, לאחר פרישת אלי ישי וההתפטרות שלא יצאה לפועל של אריה דרעי, הוחלט שתשדירי הבחירות של ש"ס יסובו על "קמפיין השקופים", שפנה לאלה שהממסד מדכא לאורך שנים. דרעי רצה להחזיר עטרה ליושנה ולחזור לימי 17 המנדטים בתקופת הבחירות האישיות, שבה עיקר בוחריה של ש"ס היו מזרחים מסורתיים, מהפריפריה, ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, שמצאו בית בש"ס ובמהפכה שהיא יצרה.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הבחירה של ש"ס בקמפיין השקופים, כולל יציאתו של דרעי מהארון והפיכתו לאריה-מכלוף-דרעי, התלבשה יפה עם טרנד המזרחיות הרדיקלית החדשה של אותה תקופה. קמפיין השקופים קרץ למזרחים הרדיקליים שהסכימו לנסות לייצר קואליציה עם ש"ס. ואכן כך קרה: דרעי, יחד עם קבוצה של יותר מ-100 פעילים שברובם לא היו דתיים ("על הסקאלה המסורתית") וממגוון קבוצות חברתיות, קיימו מפגשים סגורים שמתוכם צמחה מועצה חילונית שאמורה הייתה לייעץ לש"ס בענייני חברה ותרבות.

המועצה האזרחית החילונית כללה פעילים מקבוצת המאבק למען תושבי שכונת גבעת עמל, מהקהילה הגאה, מהקשת הדמוקרטית המזרחית, תנועת "אחותי" ו"קפה גיברלטר", קבוצה שלימים הפכה ל"תור הזהב". הרעיון של המועצה החילונית היה לבחון את האפשרות לפעול באמצעות ש"ס ולפתוח את המפלגה – שלאורך שנים נשענה על קולותיהם של חרדים ממוצא מזרחי - לקהל המזרחי החילוני והמסורתי.

הקבוצה המסורתית בתוך המזרחיות היא מעניינת מאחר שהיא לא ממש חילונית וגם לא ממש דתית. היא נמצאת בתוך הדת מתוך "שפה לנאמנים", כפי שמגדיר זאת ד"ר מאיר בוזגלו. הם ילכו לבית הכנסת בשבת ולאחר הקידוש ידליקו טלוויזיה. הם יסעו בשבת למשחק כדורגל אבל לעולם לא ידליקו אש בשבת. על הרצף.

אלא שהניסיון של ש"ס להחזיר אותם אל חיקה לא צלח, ולכן היא ויתרה על הרצון לדבר בשפתם בבחירות האחרונות – הן במועד א' והם במועד ב'. הקשר עם המועצה האזרחית שהוקמה בשעתו נותק ברובו. בקמפיין הקודם כוונו תשדירי הבחירות ישירות אל האלקטורט הש"סניקי המובהק ונזנח הרצון לפנות למי שאינו חרדי.

מדוע המהלך הזה של ש"ס כשל? כיוון שלהבדיל מהדור הראשון של הש"סניקים, שהעתיקו את המסורת הליטאית, הדור השני של המזרחים לא מוצא כיום חיבור וסנטימנט למפלגה. לכן, בבחירות האחרונות הצביעו רבים מאותה קבוצה לכולנו של משה כחלון או לאורלי לוי-אבקסיס.

מה שמנע את הפיכת הקבוצה הזאת לש"סניקית הייתה התרחבות ההשכלה הגבוהה בדמות המכללות האזוריות, להבדיל מהפתרון הש"סניקי של מוסדות מעיין החינוך התורני שהיה חזק בעיירות הפיתוח בתחילת שנות ה-90. אינדיקציה לכך ניתן לראות בשנים האחרונות בגידול במוסדות החינוך של ש"ס דווקא בקרב החסידויות האשכנזיות ופחות בקרב מזרחים.

הוויתור של ש"ס על קבוצת המסורתיים בבחירות 2015 חוזר אליה היום כבומרנג בדמות ראשי ערים מזרחים ומסורתיים כדוגמת כרמל שאמה הכהן ברמת גן וחיים ביבס במודיעין, שאישרו תחבורה ציבורית בשבת, כשהשיא הגיע עם ראש עיריית טבריה רון קובי, שאותו ניסתה ש"ס להדיח – לכאורה בגין אי היכולת להעביר תקציב (בג"ץ פסק שהוא יישאר בתפקידו לעת עתה).

נראה כי ש"ס והעומד בראשה אובדי עצות אל מול השינוי המתרחש לנגד עיניהם. הם לא ציפו שהמאבק בדת יגיע ממזרחים, דם מדמם, שלא מוכנים לשאת את הכפייה הדתית שאחיהם מפעילים.

האיום המרכזי העומד מול ש"ס של ימינו הוא כבר לא רוח טומי לפיד או יאיר לפיד. האיום דווקא מגיע מבית - ממזרחים מסורתיים שחלקם תמכו בש"ס או ראו את עצמם חלק מהמהפכה החשובה שלה בשנות ה-80. נראה שהיא הופכת למפלגה סקטוריאלית שמתעסקת בעצמה, ממפלגה מזרחית-חרדית למפלגה חרדית בעיקר. אם היא לא תתעשת, היא עלולה להפוך למפלגת נישה שדואגת לצרכיה בלבד.