הודעה נחתכה, סרטון נעלם: כך קרס תיק האונס הקשה בדרום
במשך שנה התנהל בבית המשפט תיק אונס בעקבות תלונה של צעירה על עבירות מזעזעות לכאורה מצד קרוב משפחה ואדם נוסף. שורה של מחדלי חקירה שנחשפו, והודאת המתלוננת כי שיקרה לגבי סרטון, הובילו לזיכוי. לבקשת ynet מתפרסמים פרטי התיק והשתלשלות האירועים שהובילה לסגירתו. הפרקליטות: לא נקבע שהיא לא אמינה
ב-7 ביוני 2018 הותר לפרסום כי הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד שני צעירים מהדרום בגין אונס ועבירות מין חמורות בקרובת משפחה של אחד מהם. התיאורים בכתב האישום היו כה קשים עד שפרקליטות המחוז התירה לפרסם רק את תמצית הדברים. "קרוב המשפחה התעלל בה מינית במשך שנים, וחברו הצטרף אליו בשני מקרים", נכתב בקצרה בהודעה שנמסרה על אחד מתיקי האונס הקשים ביותר שבו נתקלו בפרקליטות מחוז הדרום.
ואולם, ביולי האחרון ביצעה הפרקליטות פניית פרסה והודיעה כי היא חוזרת בה מכתב האישום. אחרי כשנה שבה התנהל נגד הנאשמים א' ור' שלב הוכחות מתיש, התיק נגדם קרס. תוך כדי ניהול המשפט התברר כי הראיות המרכזיות בתיק מוטלות בספק, או מפוברקות במקרה הרע. הודעות טקסט מפלילות כביכול לא נמצאו, כונן עם תיעוד של המעשים נעלם - וספק אם אי פעם היה קיים. לבקשת ynet, באמצעות הסמנכ"ל המשפטי עו"ד דרור כהן, התיר בית המשפט לפרסם את פרטי התיק, וכעת אנחנו מציגים את השתלשלות האירועים, שלב אחר שלב.
"זרקתי את הדיסק-און-קי לים"
במאי 2018 הגיעה המתלוננת, צעירה מהדרום, לתחנת משטרה והציגה תכתובות וואטסאפ והודעת טקסט שמעידים לדבריה על ההתעללות המינית הקשה שעברה. היא גם אמרה שישנם עדים, שלהם סיפרה על המעשים בזמן אמת. בעקבות התלונה עצרה המשטרה את א' ור', שהכחישו את כל החשדות נגדם. זמן קצר לאחר מכן הגישה הפרקליטות כתב אישום חמור נגדם לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בהערכותיהם האופטימיות ביותר לא ציפו עורכי הדין של השניים, עו"ד אשר אוחיון וחן הולנדר, כי ראיה אחר ראיה יתגלו כמוטלות בספק או יתפוררו.
לבית המשפט הוצגו הודעות וואטסאפ רבות שלכאורה שלח א', הנאשם העיקרי, אל המתלוננת. השניים ניהלו בחשאי מערכת יחסים, ולאחר שהיחסים הסתיימו, טענה המתלוננת, א' החל במסכת של התעללות מינית כלפיה. כחלק מההתעללות, הוא שלח אליה הודעות עם תכנים קשים. אלא שבמכשיר הנייד של א' לא נמצאו עקבות של ההודעות הללו. סניגוריו ביקשו לבדוק גם את הטלפון הנייד של המתלוננת - מה שלא נעשה במהלך חקירת המשטרה. גם במכשיר שלה לא נמצאה עדות להודעות. הטלפון שלה היה ריק. היא הסבירה כי מחקה את תוכנו מכיוון ש"רצתה להתחיל מחדש".
שלב ההוכחות במשפט המשיך להתנהל. עורכי הדין אוחיון והולנדר עברו להתמקד בהודעת SMS שהוצגה כראיה בתיק. "בניגוד להודעת וואטסאפ, SMS משאיר טביעות אצבע", מסביר עו"ד אוחיון. "התברר כי הטלפון שממנו שלחו את ההודעה המאיימת אל המתלוננת הוא הטלפון שלה עצמה". אז איך הגיעה הראיה הזו לתיק? עו"ד הולנדר מסביר: "היא חתכה את גבולות המסך, כך שלא ניתן יהיה לראות את השם ומספר הטלפון של השולח. המשטרה לא שאלה אותה למה היא עשתה את זה. היא קיבלה את הצילום והניחה אותו בתיק כראיה".
אחרי הפארסה סביב הודעות הטקסט, המתלוננת עלתה לדוכן העדים. במהלך החקירה במשטרה היא סיפרה על החסן נייד (דיסק-און-קי) שעליו יש לכאורה תיעוד של מעשי אונס קשים. לדבריה, היא החליטה להשליך אותו לים. אלא שבעדות בבית המשפט היא הדהימה את כולם, וסיפרה שיש עוד שני עותקים להחסן הנייד. עבור הפרקליטות זו הייתה אמורה להיות "ראיית זהב", אך מדובר היה בראיה מכרעת גם עבור ההגנה - א' ור' הכחישו לכל אורך הדרך את המעשים, וכעת הבינו פרקליטיהם כי המתלוננת חשפה ראיה שהנאשמים טוענים כי אינה יכולה להיות קיימת.
בשלב זה קרס התיק סופית. בתחילה סירבה המתלוננת למסור את ההחסן לידי המשטרה בטענה כי הסרטון מציג אותה באופן פוגעני, והיא אינה רוצה שהסנגורים יראו אותה כך. עו"ד הולנדר ואוחיון ויתרו על זכותם לצפות בראיה, והסכימו שרק הרכב השופטים או התובעת יצפו בסרטון. השופטים הורו להביא את הסרטון, אך ברגע האמת הודתה המתלוננת שלא היו כלל עותקים. היא הסבירה שחששה שלא יאמינו לה, ולכן המציאה את קיומו של הסרטון.
בפרקליטות כבר לא יכלו להמשיך לנהל את התיק. הם הודיעו לבית המשפט שהם חוזרים בהם מכתב האישום, והרכב השופטים בראשות השופט אריאל ואגו זיכה את הנאשמים. התובעים שלחו מכתב למתלוננת ובו הסבירו כי הם מאמינים לה, אך אינם יכולים להמשיך בהליך הפלילי.
"לנפגעת עולם משלה"
כיצד מסבירים מקורבים למתלוננת את הבעייתיות בראיות? לדברי עו"ד עופר מושביץ, שייצג וליווה את המתלוננת, הודעות הוואטסאפ היו אמיתיות. הסיבה לכך שהיא העבירה למשטרה רק צילומי מסך היא שהנאשם ביקש ממנה למחוק את ההתכתבות איתו. לכן, היא צילמה את ההתכתבות ושלחה אותה לחברותיה.
על היעלמות ההחסן שעליו, לדבריה, היה תיעוד האונס הוא אומר: "חשוב להבין את מצבה הנפשי. היא החליטה לחשוף את האירועים ולהתלונן אחרי שכנוע של מקורבים לה. כאשר הגיע רגע האמת היא חששה מהחשיפה, ממה שרואים בסרטון, והבינה כי לאחר שתמסור אותו אין דרך חזרה. באותו יום היא זרקה אותו לים".
עו"ד מושביץ מסביר כי החוקרים לחצו על המתלוננת, ולכן היא אמרה כי יש לה עותקים מהסרטון. "היא חששה שפתאום לא יאמינו לה, ולכן סיפרה שיש עוד עותקים למרות שלא היו. כאשר היא הגיעה לשלב המשפט ועמדה מול השופטים, היא הבינה שהיא לא יכולה להמשיך לספר את זה - יאמינו או לא, היא חייבת לומר את האמת: שלא היו עותקים מעולם".
מיכל מזרחי ממרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, שליוותה את המתלוננת, מסבירה כי השתלשלות העניינים במשפט נובעת מהפער הגדול בין הצרכים של המשטרה והפרקליטות לבין הקשיים של המתלוננת. "ההליך הפלילי הוא ארוך ויבש ולא נרטב מדמעה של ילדה", היא אומרת. "החוקר במשטרה כבול לנהלים שמעליו, הפרקליטות כבולה - כל אחד כבול בחוקים שלו, ולנפגעת עולם משלה. זו התנגשות חזיתית של צרכים. הצורך של הנפגעת הוא לברוח מהתמונות, אבל ההליך הפלילי צריך אותן. הנפגעת חיה בעולם משלה. כשהיא מתחילה להכיר את העולם של הממסד, היא מנסה לרצות אותו. זה לא אומר כהוא זה על הפגיעה עצמה. הרצון לרצות הוא חזק מכולם".
הנאשמים שזוכו, מצידם, מבהירים כי אין בליבם על המתלוננת, אלא רק ביקורת כלפי המשטרה והפרקליטות. "אני כבר לא כועס עליה", אמר א' בשיחה עם ynet. "אני כועס על מי שהביא אותה למצב הזה ועל מי שדרבן אותה. עליה אני מרחם כי היא איבדה הרבה בסופו של דבר". הצעיר הוסיף: "אני איבדתי את האמון במשטרה ובמערכת. חשבתי שהם אמורים לבדוק את הדברים יותר במקצועיות. הפרקליטות לדעתי חטאה למטרה שלשמה היא הוקמה - לתת צדק לשני הצדדים".
"במקום חבל לרדת מהעץ, הפרקליטות כרכה חבל סביב צווארה"
גם ר' מעיד על אובדן אמון ברשויות. "ההורים שלי גידלו אותי לתרום למדינה, לחברה, ואיבדתי את זה. איבדתי את האמון במשטרת ישראל. אני בז לפרקליטה שהייתה בתיק. הפרקליטות הוקמה במטרה לתת יד למי שנעשה לו עוול. במקרה הזה הם גרמו לנו עוול".
פרקליטם, עו"ד אוחיון, מדגיש: "מהפרקליטות ומהמשטרה אני מצפה להציל מתלוננות כאלה מעצמן. היא זעקה שהיא רוצה לצאת מהגלגל המסתובב, לעצור את הרכבת, והם לא אפשרו לה לרדת. היא ביקשה חבל לרדת מהעץ. הרי היא לא יכולה לומר 'שיקרתי'. במקום לתת לה חבל לרדת מהעץ הזה, הפרקליטות לקחה את החבל וכרכה אותו סביב צווארה".
לדברי עו"ד מושביץ, המתלוננת מנסה לאסוף את שברי חייה. "קשה לה עם התוצאה הסופית. היא שואלת את עצמה אם זה היה נכון, אבל היא גאה בעצמה שאזרה אומץ ללכת להתלונן. היא יודעת שאת האמת שלה אף אחד לא יכול לערער. רק היא והנאשמים יודעים את האמת, ואת זה איש לא יוכל לשנות.
"חשוב שכל מי שהולכת להתלונן תבין למה היא נכנסת ומה כולל הליך פלילי", הוא מדגיש. "אחרי שקורבן מגישה תלונה, היא או הוא הופכים להיות עוד עד בתיק".
לקריסת התיק יש שני הסברים אפשריים, ולא ברור איזה מהם גרוע יותר. האחד הוא שהמתלוננת בדתה את סיפור האונס ו"בישלה" את הראיות כדי להפיל את שני הצעירים על לא עוול בכפם. השנייה היא שא' ור' אכן פגעו בה, והיא בדתה ראיות מחשש שלא יאמינו לה. כך או כך, בסיפור הזה לא התלונה צריכה לעמוד במוקד אלא חקירת המשטרה והפרקליטות, שמוטטו את התיק על עצמן תוך שהן דורסות בדרך את הנאשמים ואת המתלוננת.
תגובות: "התיק נבחן בקפידה לאורך כל ההליך"
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "חקירת התלונה שהתקבלה בחשד לאונס לוותה על-ידי פרקליט מלווה למן תחילתה, ובמהלכה בוצעו מגוון פעולות החקירה הנדרשות במטרה להגיע לחקר האמת. במהלך החקירה נחקר החשוד במעשה כמה פעמים, נאספו ראיות, נגבו עדויות ומעצר החשוד הוארך מעת לעת בבית המשפט. בניגוד לנטען, גרסאות החשודים, השיחות וההודעות נבדקו ונבחנו באמצעים שונים, ובוצעו מחקרי תקשורת ופעולות נוספות במאמץ לפענוח המקרה ובירור האמת. עם סיום החקירה הועבר התיק לפרקליטות, שהחליטה להגיש כתב אישום נגדו וניהלה את ההליך בבית המשפט".
מפרקליטות מחוז דרום נמסר:
"כתב האישום הוגש על סמך הראיות הרבות שנאספו בתיק, ושבית המשפט העליון קבע כי הן מספיקות למעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. במהלך ניהול התיק, שבמסגרתו העידו המתלוננת ושני עדים נוספים, ביצעה הפרקליטות הן ביוזמתה והן לבקשת באי כוח הנאשמים מספר רב של השלמות חקירה במטרה להגיע לחקר האמת.
"התיק נבחן בקפידה לכל אורך ההליך המשפטי, וכאשר הגיעה הפרקליטות למסקנה כי חל כרסום ממשי במצב הראייתי וכי לא ניתן לומר עוד שיש סיכוי סביר להרשעה, הוחלט באופן מיידי על שחרור הנאשם המרכזי מהמעצר, ולאחר מכן על חזרה מכתב האישום. יודגש כי בית המשפט לא הכריע בדבר מהימנות המתלוננת ואמינותה, ולא נקבע כי המתלוננת זייפה ראיות או בדתה את טענותיה".
לפנייה לכתב/ת 
