צמרת הימין המאוחד לקחה חלק בריקבון
הציבור הדתי-לאומי נמצא במורדותיו של מדרון שבראשו אהבת העם והארץ, ובתחתיתו שנאת חינם וחילול השם. על השערורייה בטקס לרב יצחק גינזבורג
השבוע, בימים העצובים שבין י"ז בתמוז לתשעה באב, נחתו עלינו כאן בישראל, ובמיוחד על הציבור הדתי-לאומי, שני אסונות קשים. האסון הראשון הוא הרצח של דביר שורק. נדמה לי שאביו של דביר, יואב, היטיב לבטא את רחשי הלב של רבים מאוד מאיתנו כאשר אמר "זה לא אירוע פוליטי. פיגועים מלווים אותנו כולנו, את החברה הישראלית, וזה חלק ממציאות החיים, וממאבק ארוך על החיים שאנחנו מנהלים פה. דביר שלנו, מי שלא הכירו – הפסיד. הוא עזר לחלשים בסביבתו שהיו צריכים חבר. קיבלנו מתנה לכמעט 19 שנה. על המתנה אנחנו מודים, ואת הכאב אנחנו נישא".
- לכל הטורים של פרופ' יורם יובל - לחצו כאן
זה באמת לא אירוע פוליטי. גופתו של דביר נמצאה כשהוא מחבק בידיו את הספר האחרון של דויד גרוסמן, ממייצגיו הבולטים של השמאל הציוני בישראל. דביר קנה את הספר למורים שלו בישיבה, כמתנת סוף השנה לרגל סיום הלימודים. כשנודע הדבר לגרוסמן, הוא אמר: "אני יודע שהוא היה נער מאיר, נער מואר, אוהב אדם, אמן בנפשו. לבי לבי להוריו, למשפחתו ולכל אוהביו".
משפחתו של דביר תרמה את איבריו להשתלה. הם ידעו היטב שאיבריו יושתלו, כמו תמיד אצלנו בישראל, בגופם של אלה שזקוקים להם ביותר – בלי קשר לדת שלהם, בלי קשר ללאום שלהם. מדוע? כי אדם הוא אדם הוא אדם. הרצח של דביר פוגש את כולנו, שמאל וימין, חילונים ודתיים, מאוחדים באהבה ובצער. הרצח של דביר הוא אסון שמתאחדים סביבו וצומחים ממנו. זהו אסון שיש בו פתח לתיקון.
אבל קרה לנו עוד אסון אתמול, וזהו אסון מפלג, מסית ומשחית. ייקח לכולנו, ובייחוד לציבור הדתי-לאומי, זמן רב ומאמץ רב להתגבר על תוצאותיו. אני מדבר על טקס בזוי ומביש שנערך אתמול במעמד שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' ושר החינוך רפי פרץ, ובו הוענק פרס היצירה התורנית לשנת תשע"ט לרב יצחק פייביש גינזבורג.
כשאני אומר אסון, אני מתכוון לזה. גינזבורג, לדעתי, במילים פשוטות וברורות, הוא לא יהודי. הפרס שניתן לו הוא לא רק חילול השם, אלא עדות לריקבון שפשה בשוליים ההזויים של המחנה הדתי-לאומי. הריקבון הזה עושה בימים אלה את דרכו אל לב הקונצנזוס של הציונות הדתית, ואם לא נצליח לעצור אותו – הוא יזהם את כולנו. דווקא בימי בין המצרים האלה, שבהם אנחנו נזכרים בחורבן שהמיטה עלינו שנאת אחים ושנאת חינם, ניתן פרס לאיש שאמר באחת מדרשותיו, "המדינה שלנו עושה דם יהודי הפקר, ולכן צריך לפגוע במדינה".
הגותו רבת השנים של גינזבורג ניצבת על שני יסודות מוצקים וברורים – על שנאה ועל נקמה. זה לא התחיל אתמול. בספרו "צו השעה - טיפול שורש", שפורסם ב-2003, האשים גינזבורג את השמאל היהודי באחריות לרצח עשרות יהודים, וקבע כי "לערבי אין זכות קיום בארץ ישראל". בהזדמנות אחרת קבע כי "צריך לפוצץ את כל המקומות שיש בהם עימותים או יריות... אם יורים מתוך בית – יש להרוס את הבית על כל יושביו. יש להרוס שורת בתים כדי לגמור את הסיפור. לא להתעסק עם טנקים ועם רובים קטנים. זה כלום".
בהמשך, כשנשאל על הדברים, אמר גינזבורג כך: "אפשר ללמד זכות על ברוך גולדשטיין. הוא היה שפוי במאת האחוזים. כל כך שפוי, שהיה מסוגל להתגבר על הפחד מהערבים, ולפעול למען עם ישראל במסירות נפש. יש בכך רובד של קידוש השם".
גינזבורג הוא גם מחברו של הספר "קומי אורי", שבו הוא מטיף להפלת השלטון בישראל, כדי לכונן בה שלטון תורני. במאמרו "סעודת משיח" הוא כתב שכשהמשיח יתגלה, הוא יהרוג גויים רבים, ומיליארד ערבים יהיו כאין.
אבל גינזבורג עצמו, למרות חילול השם שלו והרעל שהוא מפריש, אינו לב הבעיה. מדובר באדם שהאחיזה שלו במציאות – ולא רק ביהדות – מוטלת בספק. גינזבורג, שעבר בדרכו הרבה מהפכים אמוניים עד שהתגלגל אל חיק חסידות חב"ד, חתום בין השאר על פסק הלכה מטורף, אין מילה אחרת, שבו נאמר כך: "אנו פוסקים בזה שהרבי מלובביץ' נביא (וכבר נתקיימו דברים שניבא), והוא המלך המשיח. ועל כן מחויבים אנו לשמוע בקולו בכל אשר יאמר, ויתגלה אלינו מיד ממש".
הבנתם את זה? תרשמו: לעם ישראל יש משיח, המשיח חי בברוקלין, והוא בכלל לא מת. מאז כבר עברו כמה שנים, ועדיין לא זכינו להתגלות המיוחלת המוזכרת בפסק ההלכה. אני לא נביא, ולכן אין לי מושג אם הרבי מלובביץ' אכן עתיד להתגלות אלינו מיד ממש. לעומת זאת אני מבין משהו בעבודה זרה. ואני קובע שפסק ההלכה הזה הוא לא רק מטורלל, אלא הוא עבודת אלילים של ממש. כשאמרתי שגינזבורג לא יהודי, התכוונתי בדיוק לזה. וכאן מתחילה הבעיה האמיתית.
אבל אני מתעקש לחשוב ששר החינוך הרב רפי פרץ, מספר 2 ברשימת הימין המאוחד, הוא ביסודו אדם ראוי והגון. ואכן, דובר משרד החינוך מסר מטעמו של פרץ כי "השר והמשרד לא מעורבים בקבלת ההחלטות בחלוקת הפרס". אבל רפי יקר, אתה שר החינוך של כולנו, יהודים וערבים, דתיים וחילונים. ואתה היית שם אתמול, בטקס הבזוי והמביש, וזה לא טוב.
הציבור הדתי-לאומי נמצא בימים האלה במורדותיו של מדרון חלקלק, שבראשו אהבת העם ואהבת הארץ, ובתחתיתו שנאת חינם, חילול השם, רצח חפים מפשע ועבודה זרה. אחים שלי, תיזהרו. הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות, ו"הימין המאוחד" היא מפלגה מסוכנת. זה לא מקרה שמספר אחת ברשימת הימין המאוחד, השרה לשעבר איילת שקד, מתהדרת בבושם המצחין "פשיזם". לא, זה לא מגניב, איילת יקרה, זה פשוט מסריח.
אני לא נביא, אבל אני מאמין שבעוד קצת יותר מחודש יוריד עם ישראל את נתניהו ואת קואליציית החשודים והמושחתים שלו מן השלטון. משהו חדש יתחיל כאן, ואז יגיע רגע האמת של הציונות הדתית. אחים שלי, תתעוררו עוד היום. אתם סובלים מכשל חיסוני. לדעתי, אתם לא מצליחים לזהות את הזיהום ואת הריקבון שאוכלים אתכם מבפנים, ובמקום להילחם בהם אתם מטפחים אותם. אנא מכם, התעשתו. עדיין לא מאוחר מדי.
חבקו את משפחת שורק, חבקו את דויד גרוסמן, וחבקו את כל מי שתורם איברים כדי להציל חיי אדם באשר הוא אדם. הילחמו בשנאה, הילחמו בחילול השם, ברצח חפים מפשע ובעבודה הזרה בכל מקום שבו הם מרימים את ראשם המכוער אצלנו, במסווה של יראת שמיים ואהבת הארץ. בחרו באהבה ובחיים, לא בשנאה ובמוות.
אחרי תשעה באב מחכות לנו שבע שבתות של נחמה. בהפטרת פרשת "עקב" נאמר "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו". אבל הם לא יצאו לבד, אחים שלי. אז תוציאו אותם, לפני שירעילו את כולנו.
office@yovell.co.il
לפנייה לכתב/ת 
