אם ובת נטשו את האב החולה, ונושלו מהירושה

גבר בהליכי גירושין שהלך לעולמו ממחלה קשה ציווה את רכושו למשפחת אחיו. אשתו ובתו של המנוח התנגדו, אבל בית המשפט קבע: הרציונל שלו מובן

עו"ד אתי רובין | פסקדיןפורסם: 13.08.19 , 07:07

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה לאחרונה את התנגדותן של אם ובת לקיום צוואה שהשאיר האב, ובה נישל אותן מעזבונו בשל נטישתן אותו בהיותו חולה בתקופת חייו האחרונה. השופטת הילה גורביץ-שינפלד לא קיבלה את טענתן שלפיה הוא היה נתון להשפעה לא הוגנת של בני משפחה אחרים.

המנוח, שהלך לעולמו בדצמבר 2014, הותיר צוואה שנחתמה 10 יום לפני מותו ובה השאיר את רכושו לארבעה בני משפחה: אחד מאחיו ושלושה מאחייניו. רעייתו של המנוח, שבמועד פטירתו הייתה פרודה ממנו, וכן בתם המשותפת, התנגדו לקיום הצוואה. לאחר הגשת התנגדותן לרשם הירושות ההליך עבר לבית המשפט.

דיני משפחה

ניצל את דודו האלכוהוליסט עבור 2 דירות וכסף

עו"ד אפרת חורי הרוש | פסקדין

קשיש בודד ודיכאוני שניתק קשר עם בניו שוכנע ע"י האחיין שלו להוריש לו את כל רכושו. ביהמ"ש קיבל את ההתנגדות שהגישו הבנים ופסל את הצוואה

ניצל את דודו האלכוהוליסט עבור 2 דירות וכסף

טענתן המרכזית הייתה שהצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת. לדבריהן, ארבעת בני המשפחה "עטו על הטרף" כאשר החתימו את המנוח על הצוואה בעודו חולה, על ערש דווי, בודד ונתון להשפעה. רעייתו ציינה כי כשמונה חודשים לפני כן היא עזבה את בעלה והחלה בהליכי גירושין בשל אלימות קשה מצדו שנמשכה שנים.

מנגד טענו היורשים כי האישה סירבה לקשר עם המנוח גם בשעתו הקשה, וביום האחרון לשבעה שלו הגיעה ואמרה ש"טוב שהוא מת". כעת, לטענתם, היא מנסה להצדיק את נטישתה באמצעות עלילות שווא.

לדבריהם, רצונו היה לא לאפשר לה לרשת את רכושו בשל התנהגותה והסכסוך ביניהם, וכי הוא היה מודע היטב למעשיו. הם התעקשו שמצבו הרפואי הקשה לא השפיע על כשירותו המנטלית או הנפשית.

ואכן, השופטת גורביץ-שינפלד ציינה שלאחר התלבטויות רבו היא הכריעה לטובת היורשים. מחד, הבהירה, ייתכן שמצבו הרגשי וחוליו של המנוח העמידו אותו במצב "קל להשפעה", לאחר שאשתו ובתו הפנו לו עורף. מאידך, "הנתבעות לא עמדו בנטל להוכיח כי הצוואה אינה משקפת את רצונו של המנוח כפי שהיה במועד עריכתה, בהינתן כי לתחושת המנוח, באותה עת, נזנח על ידי אשתו ובתו שהייתה כל עולמו".

השופטת הבהירה כי לא כל השפעה אינה לגיטימית, אלא יש לבדוק האם ההשפעה כללה בחובה מרכיב של אי הגינות. במקרה הנוכחי, קבעה, יישום המבחנים הרלוונטיים – למשל מבחן התלות והעצמאות, מבחן התלות והסיוע, הקשר של המצווה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה – מצביעים כולם על היעדרה של השפעה בלתי הוגנת.

מסקנה זו נבעה בין היתר מעדותם של בני משפחה שונים, וכן של העדים לצוואה (חברי ילדות של המנוח) ושל עורכת הדין שבפניה היא נחתמה. רובם ככולם העידו כי המנוח הבין מה הוא עושה והיה פגוע קשות מרעייתו ואף יותר מכך מבתו שהייתה כל עולמו.

בתוך כך, השופטת העירה כי אמנם הצוואה מעוררת אי נוחות, אך ניתן להבין את הרציונל שבבסיסה – מצב שבו המנוח לא יכול היה לקבל את הנתק והניכור שנוצר בינו לבין בתו, שמצדה סירבה להיות בקשר איתו גם לאחר שהסביר לה שהסכסוך הוא בינו לבין אמה ולא איתה. לכן בסיכומו של דבר נפסק כי הצוואה תקוים.