"שימי אותה שם שתצרח לאלוהים": הקלטות מצמררות מגן "עומר"
בעקבות תחקיר הפעוטונים של "ידיעות אחרונות" ו-ynet סיפרו הורים על חשד למקרי התעללות והזנחה נוספים בגן בגבול ת"א-גבעתיים. אם הצמידה מכשיר הקלטה לבנה, ואחת הסייעות נשמעת אומרת לפעוטה, כשברקע בכי בלתי פוסק של תינוקות: "די, סתמי כבר, סתמי". פרקליטת הגננת: "שלום הילדים בראש מעיניה"
תחקיר "ידיעות אחרונות" ו-ynet על הפעוטונים שפורסם בסוף השבוע במוסף "7 ימים" עורר תגובות נסערות בקרב ההורים. כך, למשל, כמה הורים מגן "עומר" שבגבול תל אביב-גבעתיים – שם תועדו הממצאים החמורים ביותר – הוציאו את ילדיהם מהגן, או שהחליטו שלא להמשיך שם בשנה הבאה.
ביום חמישי אספה הגננת את ההורים, אך לדבריהם לא מיהרה לקחת אחריות אלא הפנתה אצבע מאשימה לתחקירניות "ידיעות אחרונות" ולסייעות ספציפיות. לדברי הגננת, הסייעות שעישנו ונהגו באלימות – בהן זו שאמרה לילדה "מהבולה, תתאבדי" – הושעו מהגן לאלתר, עד לבירור בעניינן.
בעקבות פרסום התחקיר, פנו אלינו הורים לילדים ששהו או שוהים ב"עומר", ודיווחו על ממצאים נוספים שהם עצמם אספו. לדברי ההורים, הגננת זרקה מהגן ילדה שאמה המליצה לחברתה לא לשלוח לשם את ילדיה, לאחר שראתה במצלמות כיצד הילדים בוכים במשך שעות ואיש לא ניגש אליהם. בדיוק כפי שפורסם בתחקיר.
"זאתי בא לי לתת לה אגרוף"
נראה כי עיקר הבעיות בגן עומר הן סביב התינוקיה, שם שוהים תינוקות מגיל שלושה חודשים. הורים לאחד הילדים שחשדו שמשהו אינו כשורה, הצמידו לו מכשיר הקלטה וכשהאזינו לנעשה נחרדו. כך, נשמע שם בכי כמעט ללא הפסקה, צרחות של הסייעות אחת על השנייה ועל הילדים, וגם מה שנשמע כמו אלימות לכאורה.
"שיבכו, מה זה הדבר הזה, מה אנחנו שומרים שלהם?", נשמעת אומרת אחת הסייעות בהקלטה. "לישון! מה אתה רוצה? די! סתמי כבר, סתמי". בהמשך, אומרת אחת הסייעות לפעוטה: "אמא שלך צריכה לעשות לך דיאטה נשמה".
לאחר שעה ארוכה של בכי, נשמעת הסייעת צועקת: "זאתי בא לי לתת לה אגרוף, להעיף לה אגרוף. היא בהמה, לא יודעת להתנהג", ובהמשך: "איזה ילדה זאת? אני אחנך את הילדה הזאת. ממורמרים יש לנו", וגם: "שימי אותה שם שתצרח לאלוהים". עוד צועקת שם אחת הסייעות לחברתה, על הילדים הבוכים: "תעיפי את ההומו הזה".
בתחקיר התברר כי אחת הפעוטות נפלה מכיסא האוכל משום שלא הייתה חגורה, והצוות החליט שלא לדווח על כך להוריה. "אנחנו לא מצליחים להבין למה הוחלט להסתיר מאיתנו את הנפילה של הבת שלנו", סיפרה בסוף השבוע אמה, שהוציאה את הפעוטה מהגן מיד כשדיווחנו לה על המקרה. "אנחנו בתחושות קשות. לא ברור לנו איך גן כזה ממשיך לעבוד. אני מרגישה רגשות אשם על כך שלא לקחתי מספיק ברצינות את נורות האזהרה שנדלקו לפני כן. עשינו טעות שהשארנו אותה שם".
לדברי האמא, הפעוטה תתחיל את השנה הבאה בגן אחר, בתקווה שהוא יהיה מכיל יותר עבור ילדים. "הבעיה בחינוך לגיל הרך מתחילה הרבה לפני הכניסה למסגרות", אומרת אמה של הפעוטה. "אני חושבת שצריך להאריך את חופשת הלידה לשנה ולחלק אותה בין בני הזוג. מה זה ארבעה עשר שבועות? תינוק עד גיל שנה הוא כל כך חסר אונים".
אביה של אותה ילדה סיפר גם הוא על תחושותיו. "היה לנו מדד אחד – שבבוקר הבת שלנו הולכת בשמחה לגן. חשבנו שאם משהו רע קורה שם היא תראה לנו סימנים בצורה כזו או אחרת", הוא אומר. "אנחנו אמנם מעבירים את הבת שלנו למסגרת חדשה, אבל אף אחד לא מבטיח לנו שגם שם זה לא יקרה. יש לנו עוד שנתיים במסגרות האלה עם הילדה הזו, ומה נעשה עם הילד הבא שלנו?".
"הבעיה היא שמבחינת מדינת ישראל ילד נולד בגיל שלוש"
אמא נוספת שהוציאה את בתה מהגן ורשמה אותה לגן מפוקח, סיפרה כי נורות האזהרה נדלקו כבר חודשים קודם לכן, אך ההורים לא ייחסו להן חשיבות. "במשך חודשים לא הבנתי למה כל פעם שאני שמה את בתי על המשטח ההחתלה היא מתחילה לבכות", סיפרה, "פתאום היא לא רצתה שאחליף לה חיתול. אחרי שראיתי בסרטונים איך מחליפים חיתולים בגן, פתאום הדברים מתחברים לי".
לדבריה, ההורים כבר שוחחו בעבר עם צוות הגן על החשדות. "הבעיה היא שמבחינת מדינת ישראל ילד נולד בגיל שלוש. לא מספיק שחופשת הלידה שלנו כל כך קצרה, אנחנו נאלצות לשלוח את הגוזלים האלה בכזה גיל צעיר למקום שאין לדעת מה קורה שם. רוב הכעס שלי הוא כלפי ההתנהלות שמאפשרת לגן כזה לפעול".
בעקבות התחקיר פנתה אלינו גם סייעת לשעבר מגן באזור ירושלים. "עבדתי במשך חמש שנים כסייעת, והיום אני מכה על חטא", היא סיפרה. "מי שפתחה את הגן זו קרובת משפחה שלי, שביקשה ממני לבוא לעזור. לא היה איכפת לי, אז באתי. לא היה לי שום ניסיון עם ילדים, וגם לה לא ממש היה ניסיון. היינו שתי סייעות בסך הכל, ולא היה לנו מושג מה עושים. היינו מאבדות הרבה את הסבלנות, ולא נותנות לתינוקות האלה מה שהם צריכים. וזה עוד החלק הפחות נורא.
"אם נניח ילד היה נחנק לא היינו יכולות להציל אותו כי לא עברנו אפילו קורס החייאה בסיסי. כלום. למזלנו היה לנו נס ושום דבר כזה לא קרה, אבל כשאני חושבת על זה היום זה מחדל נוראי. הבעיה היא שאף אחד לא בודק אותך. הגן שלנו היה פשוט בתוך הבניין, ואין איזה רישום מסודר. פשוט מעבירות את זה מפה לאוזן וההורים ממהרים לשים את הילדים שלהם בגן כי אין להם ברירות. מבחינתם זה נוח – גן ממש צמוד לבית שלהם, לא צריך לנסוע לשום מקום, ויש להם שקט במשך שעות בכל יום".
היא הוסיפה: "אני חושבת שהאחריות היא גם של המדינה שנותנת לדבר הזה לקרות, וגם של ההורים שלא בודקים - כי הם מעדיפים לא לדעת מה קורה בגנים האלה. אם ההורים היו רואים מה קורה בגנים של הילדים שלהם, הם פשוט היו מפסיקים ללכת לעבודה ונשארים עם הילד בבית עד גיל שלוש, או עד שהילד מספיק גדול כדי לספר מה עושים לו בגן. זה נורא, ואני ממש מצטערת שהייתי חלק מזה בלי להבין".
"ללא חוק פיקוח - אין מה לצפות לשינוי"
גם במערכת הפוליטית, המתכוננת לבחירות, הגיבו על התחקיר. "כל הורה לפעוט שיקרא את התחקיר של 7 ימים יזדעזע", כתבה ח"כ קארין אלהרר (כחול לבן). "לא כי יש פה איזה משהו שלא דמיינו, אלא דווקא בגלל העדות הקשה שמגיעה מבפנים ומכה בנו – מראה שהחששות מוצדקים. המסקנה היא אחת ויחידה – ללא חוק פיקוח - אין מה לצפות לשינוי. לא צריך שילד ייפגע כדי שדברים כאן ישתנו. אפשר וכדאי לעשות אחרת".
ח"כ מרב מיכאלי (העבודה): "הילדות והילדים הכי קטנות והכי פגיעים שלנו נמצאים כל יום במסגרות שאף אחד ואף אחת לא מפקח עליהן. זה בלתי נתפס וזה בעיקר מסוכן. פעוטות רכים נמצאים ימים שלמים אצל נשים שלא עברו שום הכשרה ולא מקבלות שום ליווי מקצועי".
"המטפלות והסייעות, מצידן, נמצאות בסיטואציה בלתי אפשרית. הן עובדות קשה, בתנאים לא פשוטים ובשכר זעום, בזמן שמספר הילדים במסגרות השונות רק גדל. הדבר היחיד שיכול להוציא את כולנו מהמצב הזה הוא הסדרה של כל תחום החינוך לגיל הרך. לא ייתכן שהמדינה לא יודעת מה קורה עם למעלה מ-70% מהפעוטות בה".
מגן עומר נמסר באמצעות עו"ד עדי מי טל-ריין: "מרשתי דרשה לקבל את ממצאי התחקיר על מנת שתוכל להתייחס לטענות. הדרישה לא נענתה. שלומם, בריאותם וביטחונם של כל ילדי הגן הם בראש מעיניה של מרשתי זה כ-24 שנים. היא פעלה ופועלת בשקיפות ופתיחות מול הורי ילדי הגן וכל בקשה שהופנתה בזמן אמת, נשמעה בנפש חפצה וטופלה לאחר בירור, עד תום".
לפנייה לכתב/ת 
