היועמ"ש: להעמיד לדין את חיים כץ. השר: אשקול לבקש חסינות

כץ בדיון במליאת הכנסת(צילום: יואב דודקביץ')

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הודיע לעורכות דינו של שר הרווחה חיים כץ כי החליט להגיש כתב אישום נגדו בפרשת המניות בעבירות של מרמה והפרת אמונים. כץ, נטען, עזר לחברו - איש שוק ההון מוטי בן ארי - בקידום חקיקה בכנסת בניגוד לחוק ובניגוד עניינים חריף. עבירת השוחד שיוחסה לכץ בתחילה נמחקה בעקבות השימוע שנערך לו ונגנז תיק החקירה נגדו בפרשת עובדי התעשייה האווירית. מנדלבליט סבור כי כץ צריך להתפטר מתפקידו כשר בשל ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום, ואם כץ לא יעשה כן, מנדלבליט צפוי לבקש מראש הממשלה בנימין נתניהו לפטר אותו. במקביל, כץ שוקל לבקש חסינות מהכנסת. 

לקריאת כתב האישום המלא

לקריאת החלטת היועץ המשפטי לממשלה

כאמור, נגד השר כץ גובש כתב אישום המייחס לו עבירה של מרמה והפרת אמונים. בכתב האישום נאשם גם חברו של השר כץ, איש שוק ההון מרדכי (מוטי) בן-ארי, בעבירות של מרמה והפרת אמונים בצוותא ושימוש במידע פנים. הודעה על כך נמסרה לעורכי דינו.

בכתב האישום, החתום על ידי עורכי הדין חנה קורין ויוני לבני ממחלקת ניירות ערך בפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), נאמר כי במקביל לכהונתו של כץ כחבר כנסת, הוא שימש גם כיו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת - ומתוקף תפקידיו אלו היה בעל השפעה על קידום הליכי חקיקה ונושאים שונים בעלי היבטים ציבוריים. במקביל, פעל השר כץ רבות בשוק ההון ותיק ההשקעות שלו גדל במיליוני שקלים בתקופה הרלוונטית.

חברו, בן-ארי, הוא איש שוק הון מנוסה, שהחל משנת 1999 שימש יועץ כלכלי של אקוויטל, חברת החזקות ציבורית דומיננטית במשק הישראלי השולטת בחברות שונות ובהן איירפורט סיטי, נצבא, ישראמקו ויואל. תפקידו של בן-ארי כלל מתן ייעוץ פיננסי לקבוצת אקוויטל, ניהול המזומנים ותיק ההשקעות הפיננסיות של חברות הקבוצה, גיוסי הון וכו'. מתוקף תפקידו, עסק בן-ארי במסחר בנייירות ערך בחשבונות החברות בקבוצה. כמו כן, הוא ניהל את תיק ניירות הערך הפרטי שלו שכלל, בין היתר, החזקות באגרות חוב.

לפי כתב האישום, עם השנים התפתחה בין השר כץ לבן-ארי מערכת יחסים שהפכה לקשר חברי קרוב ביותר, כשבמקביל אחזו השניים באינטרסים כלכליים הדדיים: במסגרת זו, נכתב, השר כץ עמד על הפוטנציאל הרב הגלום במיומנותו הגבוהה של בן-ארי בהפקת רווחים כתוצאה מהמסחר בשוק ההון ועל הפוטנציאל הכלכלי הגלום בכך עבורו.

קידום הצעת חוק שהביאה יתרון כלכלי לעסקיו של חברו

על פי האישום הראשון, בשנת 2010, ביוזמתו של בן-ארי, הניח השר כץ על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית מטעמו - תיקון 44 לחוק ניירות ערך. השר כץ ידע שבן-ארי אחז באינטרסים כלכליים מובהקים בנוגע לקידום הצעת החוק, הן מתוקף תפקידו בקבוצת אקוויטל, והן באופן אישי, ולמרות זאת החליט לקדם את הצעת החוק שיזם בן-ארי. באותה עת החזיקה קבוצת אקוויטל אגרות חוב של חברות הנתונות בקשיים בהיקפים גדולים. תיקון 44 עשוי היה להביא יתרון כלכלי משמעותי לאקוויטל, לבן-ארי ולשר כץ - שהחזיק אף הוא באגרות חוב של חברות בקשיים.

במקביל לקידום תיקון 44, נכתב, המשיכה להתפתח מערכת היחסים החברית ההדוקה שבין השר כץ לבן-ארי, וזאת בין היתר, על רקע ההערכה הרבה שרחש השר כץ ליכולותיו וכישוריו של בן-ארי בשוק ההון (אותו כינה "מסי של שוק ההון", "גורו", "גאון" ומי ש"ניחן מאלוהים"), ועל רקע רצונו של השר כץ לנצל יכולות אלה לשם הפקת תועלת כלכלית לחשבונו. במסגרת זו איפשר בן-ארי לשר כץ לבוא באופן תדיר למשרדי אקוויטל, לעתים כמה פעמים בשבוע, לצפות בו סוחר בניירות ערך ולהעתיק את הפעילות לחשבונו, תוך שהוא נותן לשר כץ טיפים בנוגע למסחר.

בנוסף לכך, נטען כי השר כץ ובן-ארי תיאמו ביניהם הזרמת עשרות הוראות מסחר בניירות ערך של קנייה ומכירה, וכתוצאה מהתיאום נקשרו עשרות עסקאות, בהיקפים של מיליוני שקלים, לאורך ימים רבים ובמגוון ניירות ערך, באופן שהניב לשר כץ תועלת כלכלית. בניגוד לחובה המוטלת עליהם על פי כללי הבורסה לניירות ערך, נמנעו השר כץ ובן-ארי מלסמן את העסקאות כמתואמות, וכך יצרו בפני המשקיעים מצג כאילו מדובר בעסקה מקרית ואקראית בין קונה ומוכר אנונימיים.

האישום: כץ קידם הצעת חוק שחברו יזם והסתיר את קשריהם. החבר, מוטי בן ארי (צילום: עמית שעל)

כאמור, למרות היחסים ההדוקים ביניהם - החבריים והכלכליים - קידם השר כץ את הצעת החוק שיזם בן-ארי. לאחר אישור הצעת החוק בקריאה טרומית, פעל השר כץ לניתוב הדיון בה לוועדת הרווחה שבראשותו, כדי להבטיח לעצמו שליטה בהליכי קידום הצעת החוק. לאחר שהצעת החוק אכן עברה לוועדה שבראשותו, זירז השר כץ את ההליכים, תוך שהוא הודף במהלך הדיונים חלק ניכר מהערותיהם של גורמי המקצוע.

על פי כתב האישום, למרות שמערכת היחסים החברית והכלכלית ההדוקה של השר כץ ובן-ארי והאינטרסים שבהם אחזו השניים בקידום תיקון 44, העמידו את השר כץ בניגוד עניינים בין ענייניו הפרטיים לבין תפקידו הציבורי - הוא נמנע מלגלות אינטרסים אלה לוועדת הרווחה במהלך הדיונים. השר כץ הזמין את בן-ארי להופיע בוועדה כמומחה אובייקטיבי לתחום, תוך שהוא נמנע מלספר לוועדה כי בן-ארי הוא יוזם הצעת החוק, כי יש לשניהם אינטרס כלכלי ברור בקידום הצעת החוק וכי בין שניהם יש מערכת יחסים הדוקה, חברית וכלכלית.

הצעת החוק אושרה בוועדה בתום שלושה דיונים, אשר התפרשו על פני חודש וחצי. בהמשך, משנחשפה מערכת היחסים החברית ביניהם והוגשה תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת, מסר השר כץ מצגים כוזבים בעניין זה לוועדת האתיקה - שעל בסיסם דחתה קובלנה אתית שהוגשה נגדו, הגם שקבעה כי קיים טעם לפגם בכך שלא יידע את חברי הוועדה על החברות בינו לבין בן-ארי, על הקשר של בן-ארי לקבוצת אקוויטל ועל ההשפעה הפוטנציאלית של הצעת החוק על חברות הקבוצה.

תיאום מסחר בניירות ערך על בסיס מידע פנימי

גם לאחר העברת תיקון 44 הוסיף הקשר החברי והכלכלי בין השר כץ לבן-ארי להתקיים, ובן-ארי המשיך להעניק לשר כץ טובות הנאה כלכליות שונות - כדוגמת המלצה על רכישת ניירות ערך בשעה שהוא מחזיק בידו מידע פנימי, והדבר הניב לשר כץ תועלת כלכלית ניכרת, כמפורט באישום השני.

לאחר שהשר כץ מונה לתפקיד שר, הייתה עליו חובה להעביר את תיק ניירות הערך שברשותו ל"נאמנות עיוורת", שתיעשה על ידי חברת נאמנות ציבורית בלתי תלויה, ולהעביר את שטר הנאמנות לגורמים המוסמכים. השר כץ פתח חשבון נאמנות במשרד רואי חשבון שטראוס-לזר, אך בפועל החשבון נוהל על ידי בן-ארי בניגוד לכללים.

"במעשים המתוארים לעיל, קרי בכך שבעת שכיהן כחבר כנסת במסגרת תפקידו כיושב ראש ועדה מוועדות הכנסת, נהג השר כץ במרמה והפרת אמונים - בכך שבמסגרת תיקון 44 פעל בניגוד עניינים בין תפקידיו הציבוריים לבין האינטרסים הפרטיים המשמעותיים שלו ושל בן-ארי, עימו קיים באותה עת מערכת יחסים חברית וכלכלית הדוקה שהניבה לו תועלת רבה; בכך שהציג מצג שווא מרמתי בפני ועדת הרווחה וועדת האתיקה, שהתבטא בכך שבן-ארי הוצג על ידו כמומחה אובייקטיבי נטול אינטרסים; ובכך שהסתיר את ניגוד העניינים האמור, את טיבם האמיתי של קשריו עם בן-ארי ואת העובדה שבן-ארי הוא שיזם את תיקון 44 מהכנסת, מחברי הכנסת ומהגורמים הרלוונטיים בוועדת הרווחה ובוועדת האתיקה; בכל אלה נהג השר כץ במרמה והפרת אמונים" – נאמר בכתב האישום.

בן-ארי מואשם בגין פרשה זו בביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים בצוותא עם כץ. בן-ארי נאשם באישום נוסף בעבירה של שימוש במידע פנים, לאחר שבמסגרת תפקידיו בקבוצת אקוויטל נחשף למידע בדבר מו"צ להסכם מיזוג בין איירפורט סיטי לנצבא, להתפתחויות שחלו בו ולשלב המתקדם שבו היה.

למרות שהוזהר על ידי מזכיר איירפורט סיטי כי נאסר עליו לרכוש ניירות ערך של הקבוצה, נכתב באישום, רכש בן-ארי מניות נצבא ויואל בסך כ-800 אלף שקל, ובהמלצתו רכש גם חיים כץ בחשבונו ובחשבונות ילדיו מניות אלה, בסך של כ-1.6 מיליון שקל. לאחר פרסום הדיווח על אודות המיזוג, מימשו בן-ארי והשר כץ חלק מהמניות שרכשו ברווח ניכר.

הפרשה נחקרה ע"י מחלקת חקירות, מודיעין ובקרת מסחר ברשות ניירות ערך.

סבור שעל כץ להתפטר. היועמ"ש אביחי מנדלבליט(צילום: אוהד צויגנברג)

על פי פסיקת בית המשפט העליון משנת 1993 ("הלכת דרעי-פנחסי"), שר אשר הוחלט להגיש נגדו כתב אישום בעבירה שיש עימה קלון צריך להתפטר מתפקידו בממשלה. אם השר כץ יסרב להתפטר, יידרש ראש הממשלה בנימין נתניהו לפטרו. ההערכה היא שאם כץ לא יתפטר מתפקידו, יגיע הנושא להכרעת בג"ץ - או בעתירה מטעם השר כץ, שעשוי לטעון כי עליו להישאר בשל מערכת הבחירות הקרבה, או מטעם עותרים ציבוריים שיטענו שיש לקיים את פסיקת בג"ץ בנושא.

עורכות הדין של כץ: "פעל באופן ענייני ונטול פניות"

עורכות הדין נוית נגב ויאנה פוגל-סלוצניק, ממשרד שינמן-נגב-ניב, פרקליטותיו של השר חיים כץ, מסרו: "אנו מברכות על החלטת היועץ המשפטי לממשלה לגנוז את תיק החקירה נגד השר כץ במה שכונה 'פרשת התעשייה האווירית', עניין קלוש מלכתחילה, שהשר אף לא הוזמן לשימוע לגביו. במה שכונה 'פרשת ניירות הערך', שלגביו קיימנו לפני כעשרה חודשים שימוע מפורט בפני היועץ המשפטי לממשלה, יוחסו לשר כץ בכתב החשדות עבירת שוחד ועבירת קבלת דבר במרמה. לטעמנו לא היה לכך בסיס עובדתי ומשפטי, ואנו מברכות על כך שהיועץ המשפטי לממשלה קיבל בעניינים אלה את עמדתנו שהוצגה בפניו בשימוע.

"נזכיר, כי החקירה החלה בחשד לעבירה של שימוש במידע פנים, וקיבלה תפנית לייחוס עבירת שוחד", אמרו עורכות הדין. "כעת, לאחר שהתקבלו טענותינו, מה שנותר הוא הפרת אמונים, שהינה עבירת סל רחבה, אשר הכוונה לייחס אותה לפעולות חבר כנסת בעת מילוי תפקידו בהליכי קידום חקיקה הינה, לטעמנו, שגיאה יסודית. בכל פעולותיו כחבר כנסת וכשר פועל השר כץ באופן ענייני ונטול פניות, לטובת הציבור. החוק המדובר חוקק בשנת 2010 בתקופת ה'תספורות במשק', והוא נועד לתקן עוול, ולהגן על כלל ציבור המשקיעים מפני מניפולציות שעלולים ליזום בעלי שליטה בחברות. אין מדובר אפוא בחוק פרסונלי שנועד להיטיב עם בן ארי".

לפי עורכות דינו של כץ, "כללי האתיקה של הכנסת קובעים שאין בנסיבות אלה עניין אישי, ולפיכך גם אין ניגוד עניינים או פגם אחר. לא בכדי אין כל תקדים להעמדה לדין של חבר כנסת בטענה כי פעל בניגוד עניינים במסגרת הליכי חקיקה, ובמקרים דומים בעבר לא עלה על הדעת להעמיד חברי כנסת לדין פלילי. ההליכים לקידום החוק היו תקינים, וחיים כץ פעל בעניין זה בהתאם לחובות המוטלות עליו ולנוהג המקובל בכנסת".

"בייחוס עבירה של הפרת אמונים יש ניסיון לקבוע, על גבו של חיים כץ, דרישות ונורמות שאינן קיימות במציאות בהליכי חקיקה במדינה דמוקרטית, ועלולות להטיל מגבלות בלתי סבירות על תפקודה של הכנסת. נזכיר כי ועדת האתיקה של הכנסת שדנה בעניין כבר ב-2011 מצאה אומנם טעם לפגם בהתנהלותו של כץ, אך סברה שהדברים אינם עולים אף כדי עבירה אתית. בנסיבות אלה, ישקול השר חיים כץ לבקש מהכנסת לקבוע כי חלה עליו חסינות מהותית".

המשך כהונתו של השר כץ סבוך, גם בשל מצב תקדימי אשר נוצר עקב קיום שתי מערכות בחירות צמודות. כץ עשוי לטעון שיתפטר רק אם הכנסת תסיר את חסינותו, אלא שלשם התחלת דיון בנושא יש לכנס את ועדת הכנסת. בשל התיקו הפוליטי ערב הבחירות, לא ניתן היה להסכים על הקמת ועדת כנסת. לכן זו תתכנס רק לאחר הבחירות, בסוף נובמבר, ורק אז יוחל לטפל בהליך בקשתו של כץ להשיב לו את חסינותו.