איך להעלים 3 כתבי חשדות ממערכת בחירות

כיועץ תקשורת של מועמד הייתי מכתיב סדר יום ביטחוני-מדיני, מייצר ספינים על בסיס יומי, מנצל את חבורת הטוויטר ומדליף בהתאם לצרכיי. נשמע מוכר

ממי פארפורסם: 13.08.19 , 15:59

בנימין נתניהו ורעייתו שרה (צילום: יואב דודקביץ)

בנימין נתניהו (צילום: יואב דודקביץ)

כשנה לפני הבחירות המוניציפליות ב-2013 התייצב במשרדי ראש עיר מוכר שעמד לסיים 10 שנות כהונה מוצלחות. הוא הציג בפניי סקר שלפיו הוא צפוי לנצח בפער משמעותי, אבל סיפר לי על פרשה שמרחפת מעל ראשו וצפויה לשמש את יריביו בבחירות - פרשה שהוא הכחיש כל אשמה בהקשר אליה (טענה שהוכחה לימים כנכונה). ביקשתי ממנו 48 שעות כדי ללמוד את העניין. כשנפגשנו שוב הוא היה משוכנע שאפציר בו להתמודד, אבל הופתע למצוא על השולחן מכתב התפטרות שהכנתי עבורו. עשיתי זאת למען בריאותו ולטובת בני משפחתו. לקחו לו כמה ימים של הלם וחשיבה, אבל לבסוף הוא חתם. אני חושב שהיום, בדיעבד, אף שנוקה מכל חשד, הוא מודה לי. משפחתו בוודאי.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

לו הייתי מתבקש לייעץ לראש ממשלה שמעל ראשו מרחפים שלושה כתבי חשדות ואלפי כותרות שליליות, הייתי מייעץ לו בדיוק אותו הדבר: אל תתמודד. תילחם בכל הכוח על חפותך אבל לא על חשבון זמנו של הציבור ולא על חשבון בריאותך. הייתי נאבק איתו על עמדתי ומשתמש בקלף חשוב: אעדיף להפסיד לקוח יוקרתי והכנסה יפה, כי אבוי ליועץ שחשיבתו לא נתונה אך ורק לאינטרס של לקוחו. יועץ אסטרטגי, כמו עו"ד, נבחן בנאמנותו בטוב וברע.

לו היה מתעקש להתמודד, לא הייתי נוטש אותו, אלא מריץ אותו ומתמודד עם הקשיים וההאשמות, מנסה להפוך את הלימון ללימונדה ולהשכיח את החשדות מהשיח הציבורי. במצב כזה צריך לבנות ללקוח תוכנית קמפיין תלת-כיוונית – העצמת הטוב ויצירת סדר יום שמתאים לרה"מ, הרחקת הרע ממנו והדבקת הרע ליריב. לכל כיוון כזה ישנם רבדים נוספים. אם בנתניהו עסקינן הייתי מציע לו שלוש עצות מרכזיות כדי לנצח.

הראשונה. כבר בראשית הקמפיין להתייצב מול המצלמות, להישיר מבט לצופים, להסביר בתמציתיות שמדובר ברדיפה פוליטית ומשפחתית. לא לגחך ולא ללכלך. לכבד את החוקרים, את הפרקליטות ואת היועמ"ש. להושיב לצידו שלושה עורכי דין שכל אחד מהם יחזק בהסבר משלו, ולהודיע בסיום: "לא אוותר ולא אתן לאף יריב פוליטי לרקוד על דמי. אתם תיווכחו שאצא צח כשלג. אבל מרגע זה - אבל אל תנסו לשאול אותי על החשדות כי לא אעסוק בהם. אנהל קמפיין ענייני. המדינה חשובה יותר ואני עסוק רק בה ובכם, אזרחי ישראל".

השנייה. בונה מערך מתוכנן מראש ומתוזמן לכל ימי הבחירות, מבוסס על מודיעין טוב, של קמפיין יריב. "חובט" ביריבים שלי בלא הרף בגלוי ובסמוי בבטנם הרכה – זו הקיימת וזו שאולי קיימת - ומזכיר שבסוף צריך לנהל כאן את המדינה הכי מסובכת בעולם.

הייתי מכין מראש ספינים ומסרים ודואג להצית אש יומית במחוזות היריב. יום אחד הופך גרגרי מידע לשמועות נגד בני גנץ, יום אחר חובט באהוד ברק בעניין ג'פרי אפשטיין, פה ושם מלגלג על יאיר לפיד. מדליף רמזים על הפיצוץ המסתורי בעיראק, מסתער על נושא הצבת המצלמות בקלפיות במגזר הערבי, מייצר תמונה משותפת של ראשי ההסתדרות לדורותיהם – מירוחם משל ועד ניסנקורן המחובק עם גנץ – ומצמיד לה סיפור משעשע.

הייתי מתדלק את חבורת הטוויטר הצעירה בראשות יאיר נתניהו במקסימום מידע יצירתי כנגד היריבים ולא מרפה מהם אף לא לרגע. מייצר מריבות עם סמוטריץ' (ביבי היה חייב לפטר אותו ולחגוג על המנהיגות שבפיטורין) ויורד על בנט ושקד כדי לשתות קולות מימין.

הייתי גם מחפש בנרות סיפור חזק כדי להדליף אותו דווקא לעיתונאי חזק כמו גיא פלג, בתקווה שיעסוק בזה ולפחות טכנית יישאר לו פחות זמן לעסוק בנתניהו. הרעיון הוא שכשנדלקת אש לידך, ראוי שתמהר לנייד אותה לשטח חלופי.

השלישית. תדרוכים יומיים בענייני הליבה שבהם ניכרת חוזקתו כראש הממשלה: ביטחון ומדינאות. דף מסרים שמופץ לשרים ולח"כים שהוסמכו לדבר (ומי שלא הוסמך – לא מתראיין ולא מדבר. בפקודה), על איראן, על סוריה, על היחסים המיוחדים עם טראמפ, עם מודי ההודי ועם שאר העולם. הייתי מזכיר לציבור את שאר הדברים הטובים שנעשו כאן ונראים מובנים מאליהם, כמו מערך האוטוסטרדות והמחלפים, החדשנות בהייטק, במדע וברפואה ועוד. הייתי מזכיר – בלי להרפות - שבסך הכול טוב לנו לחיות כאן.

במקביל הייתי מייצר בכל יום מחדש את החדשות הטובות. יוצא להשתתף באימון של הסיירת, כמו פעם, ומפיק תמונת שער קרבית שתיצרב בזיכרון הקולקטיבי, הופך עולמות כדי לנסוע לטראמפ שבוע לפני הבחירות ולחזור עם ג'ונתן פולארד, מתפעל צוות תגובות חד, חריף ובטוח בעצמו 24/7, כדי להפוך על פניו כל לכלוך, טענה או השמצה.

את כל זה הייתי עושה רק אם הייתי היועץ של נתניהו. לעומת זאת, לו הייתי היועץ של אביגדור ליברמן, למשל, אני חושב שנתניהו היה סובל ממנו מאוד.