ג'ון קרפנטר: "המציאות של היום מפחידה יותר מסרטי אימה"
במאי סרטי האימה האגדי ג'ון קרפנטר מדבר בריאיון מיוחד ל-ynet על השינויים בתעשיית הקולנוע היום, מסביר למה הוא לא מתנגד לרימייקים ("הם מחויבים לשלם לי"), מסרב לגלות ממה הוא מפחד ומגלה למה הוא לא יעשה סרט על טראמפ: "זה אמיתי ונורא מדי"
בערך הוויקיפדיה של הבמאי האמריקני ג'ון קרפנטר, היוצר שחתום על קלאסיקות אימה כמו "ליל המסכות" ו"היצור", מופיעה רשימה מסחררת של במאים שהושפעו מיצירתו - מג'יימס קמרון ועד קוונטין טרנטינו, מגיירמו דל טורו ועד בונג ג'ון-הו. אבל אם תשאלו את קרפנטר בעניין, הוא יפגין צניעות. "אני לא רואה את עצמי כמקור השראה של מישהו, אם לומר את האמת", הוא מצהיר. "יחד עם זאת, אתה יכול לדמיין עד כמה טוב זה מרגיש. זו תחושה מדהימה. עדיף שיקראו לי מקור השראה, מאשר שיקראו לי שמוק. אני מת על זה".
אפילו בפסטיבל קאן האחרון, מעוז האנינות, יודעים להעריך את יצירתו המדממת ועתירת הגוויות של קרפנטר, והוא קיבל השנה פרס מפעל חיים, במסגרת הנחשבת של "שבועיים של במאים". "זה מחמיא מאוד, נחמד ממש לקבל פרס מפעל חיים", אמר קרפנטר (71), כשנפגשנו על חוף הים של עיר הנופש הצרפתית, רגע לפני קבלת הפרס היוקרתי. "אני קורא לכולם: היו נחמדים לבמאים. במאים זקוקים לטוב הלב מצדכם. אנחנו צריכים את האהבה שלכם. אני חושב שזה מדהים שבקאן מכירים בי, אבל לדעתי זה בגלל שאני זקן עכשיו".
קרפנטר, אדם תמיר המשוטט עם תסרוקת זנב סוס כסופה, הוא מה שנקרא כיום "מולטי טאלנט" - תסריטאי, מפיק, במאי, עורך ומוזיקאי. כבר בגיל צעיר, הוא החל להתעניין בקולנוע, ובמיוחד אהב את המערבונים של הווארד הוקס וג'ון פורד וסרטי אימה של שנות ה-50. עוד לפני שהחל ללמוד בתיכון, יצר סרטי אימה ב-8 מ"מ.
בשנות ה-70 קרפנטר פרץ לתודעה הרחבה עם "ההתקפה על מחוז 13", ובשלהי העשור וראשית ה-80, הוא שיגר להיטים כמו "ליל המסכות", שגרר הרבה המשכונים, "הערפל" ו"הבריחה מניו יורק", שהפך לסרט פולחן. "היו לי הצלחות ועשיתי כסף, והיו לי גם הרבה נפילות, והוליווד זרקה אותי".
ואיך התמודדת עם הזמנים הקשים?
"אתה לא יכול לאבד את עצמך במה שהאולפנים אומרים או במה שמישהו אומר לך. אתה חייב לאהוב קולנוע מעל הכל, ואז לא הצלחה ולא כישלון משנים".
למה אתה נמשך בסרטים שלך לרעיונות של גוג ומגוג וסוף העולם?
"גדלתי בתקופה באמריקה כשעדיין קראו את התנ"ך והברית החדשה בבית הספר. מאחר והייתי ילד צעיר וקל היה להשפיע עליי, הושפעתי מאוד מחזון יוחנן. הדימויים בסיפור היו הזויים והם ריתקו אותי. מסתבר שמדובר בדימויים וסימבוליקה מן העולם היהודי, אבל לא ידעתי את זה - הייתי פרחח אז. וואי, התפוצץ לי המוח! ככה התחלתי להתעניין בנושא של אחרית הימים והתחלתי לקרוא על תרבויות אחרות והסיפורים שלהם על אחרית הימים. כולנו חושבים על אחרית הימים, על המוות שלנו, ועל מה יהיה אחרי".
אתה אתאיסט, נכון?
"כן. כלומר, לא. בוא נגיד את זה ככה: אין לי מושג, אבל אני לא מאמין בעל טבעי. איפה העל טבעי? אתה יכול לעשות קסם? לא. באסה".
למה הדמויות הראשיות שלך נוטות להרס עצמי?
"הן נוטות להרס עצמי, באמת? אני לא יודע אם אני מסכים אתך. הן נחושות לשרוד. גם אני רוצה לשרוד".
הסרטים שלך היו חתרנים והביעו ביקורת חברתית ואמירה על אמריקה. היום סרטי אימה כבר לא כל כך חתרנים.
"אני אדם חתרני. בלי להתייחס לאיכות, לא חשבת ש'תברח', סרטו של ג'ורדן פיל הוא חתרני?".
אכן, אבל ג'ורדן פיל קצת יוצא דופן בנוף כיום.
"כן, אוקיי, אבל זה עדיין נחשב, נכון? האמת, שהמציאות היום יותר אלימה מסרטי אימה. בשאר אל אסד שמפיל נשק כימי על ילדים. זו אימה, אוקיי?"
אתה לא רוצה לעשות סרט על אמריקה של דונלד טראמפ? אני חושב שתוכל לעשות סרט אימה נהדר על התקופה בה אנו חיים.
"לא. זה אמיתי ונורא מידי. אני באמת מפחד עבור המדינה שלי בימים אלה. זו תקופה מאוד מסוכנת".
מה אתה חושש שיקרה?
"אני מאוד מפחד שטראמפ לא ישחרר מהכוח. הוא פרש שטיח אדום לגזענים ולבעלי דעות קדומות, אנשים שהכרתי כשגדלתי בדרום ארה"ב. טראמפ הרים את האבן והדברים שזחלו מתחתיה. אין להם בושה, זה מפחיד אותי. יש אכזריות, רציחות, שנאה לאנשים אחרים, שנאה למהגרים. אבל אני חושב שזה קיים ברחבי העולם, לא? זה קורה גם בצרפת ובגרמניה, נכון? מעניין למה זה חזר".
הפעם האחרונה שקרפנטר ביים סרט הייתה לפני עשור. "עשיתי הרבה סרטים וסיימתי רצוץ בשלב מסוים, אז הייתי חייב לעשות הפסקה לרגע. אתה יודע, יש לי חיים. האמת, לא הייתי אומר שלביים סרט זה כיף - אתה עובד קשה כמו כורה פחם. רק כשעולה לך רעיון בראש זה כיף, 'הופה, אני אעשה סרט על בלה בלה בלה'. ואז כשאתה יוצא לצלם את הרעיון הזה, זה נורא. אתה חייב לעבוד קשה. אני לא רוצה לעבוד כל כך קשה, באמת שלא. ויחד עם זאת, אני אוהב לעשות סרטים, ותמיד אוהב. אבל יש גבול כשאתה מזדקן - ואני זקן. אתה צעיר, אין לך מושג מה זה להיות זקן. הנסיבות צריכות להיות נכונות כדי שאחזור לביים. אני עובד על מספר פרויקטים. הייתי שמח לעשות סרט אימה קטן או סרט הרפתקאות גדול ואפילו סדרת טלוויזיה. לא אכפת לי. זה חייב להיות פרויקט שאני אוהב, ומשהו שמתוקצב נכון".
לעשות סרט היום שונה מאוד מהתקופה שבה פרצת.
"מצד אחד, תעשיית הסרטים השתנתה, רואים את זה בסוג הסרטים שהאולפנים עושים. היום הם עושים סרטי גיבורי-על, הם רוצים ללכת על בטוח. כולם מוציאים גם סרטי אימה, כי הם חושבים שזה ללכת על בטוח. הם לא רוצים לקחת סיכון. אני לפעמים, כן לקחתי סיכונים. מצד שני, עשייה של סרט, לא השתנתה - הכל אותו דבר. זה צילומי יום או לילה, צילומי חוץ או פנים, יש שחקנים, יש מצלמה או שתיים. מה עוד כבר יש בסרט?"
יש כיום יותר עבודת פוסט.
"לא נורא. זה בסדר. זה דיגיטלי, וזה היה הלם שהתגברתי עליו, ואז כבר הייתי בסדר".
קרפנטר אמנם לא מביים יותר סרטים, אבל היצירות שלו מוצגות בערוצים השונים. וכך למשל במסגרת "לילות אימה" ב-yes (מסגרת שמתחילה בסוף השבוע הנוכחי ותמשך עד אמצע ספטמבר), יובאו שני סרטים פרי מוחו הקודח: "היצור" מ-1982 (yes3, ראשון 8.9, 22:00 ו-yesVOD) על צוות חוקרים בקוטב הדרומי שמתעמת עם יצור חלל מסוכן ורצחני, הנחשב לאחר מסרטי האימה הטובים בכל הזמנים ו"האלווין" (13.9, yes2 בשעה ו-yesVOD 22:00) – הגרסה החדשה משנה שעברה ל"ליל המסכות", הקלאסיקה של קרפנטר מ-1978. קרפנטר היה מעורב ביצירת הגרסה המחודשת, כמלחין, כמפיק בפועל וכשותף יצירתי.
מה אתה חושב על גרסאות הכיסוי לסרטים שלך?
"אם יוצרי הסרטים מחויבים לשלם לי כדי לעשות רימייק - אני אוהב את הקונספט".
"ליל המסכות" חנך את ז'אנר סרטי הסלאשר. הייתה לך השפעה אדירה על הז'אנר.
"זה אכן מדהים. כשעשיתי את הסרט, לא הבנתי ולא היה לי מושג שאני יוצר משהו חדש. פשוט רצינו לעשות סרט. זה הכל".
כמה הוא השתנה מאז ש"ליל המסכות"?
"ז'אנרים תמיד משתנים. האימה הייתה בקולנוע מראשיתו ותמיד תהיה שם. כל דור עושה את האימה בצלמו, בהתאם לרגישויות הייחודיות לו, בהתאם לפחדים שלו. האימה תמיד תהיה אתנו כי כל יצור אנושי מפחד. כולנו נולדנו מפוחדים. אנחנו מפחדים מהמוות - זה אוניברסלי. הומור לא תמיד אוניברסלי, פחד כן".
ממה אתה מפחד?
"ממה שאתה מפחד, גם אני. וכל פחד שיש לך יש גם לי".
כמו מה?
"טוב, אני לא אספר לך ממה אני מפחד!".
גרמת לאנשים הרבה חלומות זוועה וסיוטים, על מה אתה חולם בלילה?
"אני חולם על דברים אישיים מטורפים".
כמו?
"אני לא אספר לך על מה! נראה לך?"
כיאה לבנו של פרופסור למוזיקולוגיה, קרפנטר הוא גם מוזיקאי מחונן, ובשנים האחרונות הוא מסתובב בעולם עם מופע מצליח המוקדש ליצירות המוזיקליות שלו. "הקשר שלי עם הלחנה, התחיל בבית הספר לקולנוע - כשאתה עושה סרט דל תקציב או סרט סטודנטים אין לך כסף לשכור את שירותיו של מלחין דגול או של תזמורת, אז אם אתה משתמש בסינתיסייזר אתה יכול להישמע ענק רק על מקלדת אחת - ואני ידעתי לנגן. וככה זה התחיל, ובמרוצת השנים הנגינה על סינתיסייזר הפכה לחתימה שלי".
עכשיו לא מעט אנשים מסתובבים עם שיר הנושא של "ליל המסכות" כרינגטון שלהם.
"כן, גם לאשתי יש המנגינה הזאת בטלפון. זה מגניב, אבל אתה חייב להבין שכתבתי את המנגינה, רק אני והפסנתר היינו בחדר. אני תמיד עובד על מוזיקה, ועכשיו אני שוקד על אלבום חדש יחד עם הבן והנכד שלי. כשאני לא מקשיב למוזיקה - אני צופה בכדורסל".
איזו קבוצה אתה אוהד?
"גולדן סטייט ווריורס. הם אלופים".
מה עוד אתה עושה בפנאי שלך?
"אני אוהב מאוד משחקי מחשב".
במה אתה משחק?
"עכשיו בדיוק סיימתי את המשחק Fallout 76. יש לי הרבה משחקי לחימה. אני מחכה בקוצר רוח ל-Borderlands 3. כשהבן שלי היה צעיר, הוא הכניס אותי לעניין של משחקי מחשב, וזה נשאר איתי".
משחקי מחשב מרגיעים או ממריצים אותך?
"שניהם".
