נמל אשדוד ייאלץ להשוות שכר נשים וגברים

בית הדין קבע שהנמל הפר את הוראות "חוק שכר שווה" ועליו להשוות את שכרן של שתי עובדות לזה של גבר שעובד במחלקה ומרוויח 6,000 שקל יותר

עו"ד גיא אבידן | פסקדיןפורסם: 23.08.19 , 08:08

בפסק דין שארכו 72 עמודים הכריע לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה בשלושה ערעורים שהוגשו על פסיקת בית הדין האזורי בבאר שבע, בנוגע לתביעתן של שתי עובדות נמל אשדוד להשוות את שכרן לזה שמקבל גבר שעובד באותה חטיבה, ומשתכר כ-6,000 שקלים יותר מהן. הרכב שופטים קבע כי הנמל הפר את הוראות "חוק שכר שווה" ועליו להשוות את שכרן של העובדות לזה של העובד.

בית הדין האזורי קבע בעבר כי עבודתן של מנהלת שיווק ומנהלת נוספת שעובדות בחטיבת הלקוחות של הנמל, "שוות ערך" לזו של העובד בתפקיד ראש מחלקת שירות לקוחות, ולכן אין הצדקה או טעמים ענייניים לפערי שכר שקיימים בינן לבינו, תוך הפרת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד. בעקבות זאת חויב הנמל להשוות את שכרן לשכרו של העובד כולל כל התוספות הנלוות באופן רטרואקטיבי, ופסק לכל אחת מהן פיצוי בסך 15 אלף שקל בגין נזק לא ממוני.

דיני עבודה

אלבר תשלם 45 אלף ש' לעובד שהוטרד מינית

עו"ד רלי ארביב | פסקדין

בשני אירועים חיככה מנהלת סניף בחברת ההשכרה את החזה שלה באחד העובדים. בית הדין לעבודה קבע שהוא יפוצה, וערעור של החברה נדחה

אלבר תשלם 45 אלף ש' לעובד שהוטרד מינית

עם זאת, בית הדין האזורי דחה את התביעה לפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות, בנימוק שהוכח כי תנאי השכר נקבעו לפני שהיה ידוע מינם של ממלאי התפקידים. הצדדים בהליך ערערו. ערעור העובדות, יחד עם שדולת הנשים בישראל, עסק בעיקרו בקביעה שלא לפסוק פיצויים מכוח חוק שוויון הזדמנויות. הערעורים של המדינה והנמל עסקו ברכיב "תוספת אישית" בשכרו של אותו עובד, שנקבע כי יש לכלול אותה בחישוב שכרו. הטענה הייתה כי הקביעה שלפיה יש להעניק את שוויה גם לעובדות – שגויה.

השופטת וירט-ליבנה ניתחה את חוק שכר שווה, לאחר מבוא ארוך שהזכיר את חשיבותו של עיקרון השוויון בכלל והשוויון בין המינים בפרט. היא הבהירה כי "מטרת העל" של החוק, שתוקן והורחב ב-1996, היא למגר ולעקור מהשורש את אפלייתן המבנית וההיסטורית של נשים בעבודה על ידי השוואת שכרן לזה של גברים.

בנוגע לרכיב "התוספת האישית", נקבע כי היא לא מצדיקה שונות בשכר, מאחר שהיא מהווה "גורם חיצוני" ששולם לעובד כחלק מהטבות שהנמל ביקש להעניק לו מעבר לתקרת העלות, ולא מדובר ב"גורם פנימי" הקשור לעובד או לעבודה עצמה, כמו ותק למשל.

בהקשר זה דחתה השופטת את הטענה שמדובר ברצון לעודד מוביליות בשוק, וציינה כי זהו בדיוק "מאותם תירוצים או טענות שמהם רצה להימנע המחוקק, מאחר שאין זה גורם פנימי לעבודה".

בנוגע לפיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות, ובשונה מביה"ד האזורי, שופטי הארצי קבעו כי הנמל לא הוכיח שאין קשר סיבתי בין הפער בשכר לבין היותן של העובדות נשים.

קביעה זו נבעה מכך שמהעדויות – בין השאר של ראש מדור פרט ושכר בנמל ושל יו"ר הדירקטוריון – עלה כי בדרך כלל קביעת השכר הסופית נעשתה לאחר סיום הליך המכרז. במילים אחרות, התברר שנהוג לנהל משא ומתן ו"לסגור" את תנאי השכר הסופיים מול הזוכה.

התוצאה הייתה כי המדינה והנמל ישלמו לכל אחת מהמערערות פיצוי נוסף של 50 אלף שקל בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות. עוד נקבע כי הפיצוי בגין השוואת השכר ישולם רטרואקטיבית החל מכניסתן לתפקיד סביב שנת 2013 בהתאם לתחשיב חשב שכר. השופטת חני אופק גנדלר והשופט אילן סופר הצטרפו לפסק הדין.