"כך נראה 'טיול האינסטגרם' שעשיתי עם בתי"

"ככה פתאום? איטליה?", אני מגחכת, "אולי ניסע לירח?"

"מה הקשר?", היא מתעצבנת, "רציתי שנעשה משהו מיוחד לרגל השחרור שלי".

אני מרימה את ראשי מהנייד ומביטה בה. פתאום אני מבינה שההצעה שלה ממש מוצאת חן בעיני. אני משיבה לה שאיטליה זה רעיון נהדר, והשאלה היא לאן היא רוצה. "לרומא", היא יורה, ללא מצמוץ.

אני מבקשת ממנה שתגיד לי באיזה אתרים היא רוצה לבקר. אני לא באמת חושבת שהילדה תיכנס לגוגל ותכין "תכנית הדרכה למטיילת הצעירה", אבל חשוב לי שיהיה ברור שהטיול הזה לא הולך להיות מסע שופינג, אלא כזה שרואים בו גם מוזיאונים ואתרים הסטוריים.

לטורים הקודמים:

היום שבו אימא הפסיקה להיות השעון הדובר 

נמצא מה משותף להורים של ילדים מצליחים

זה מה שקרה כשנתנו לילדים לאכול רק מה שהם רוצים

כעבור שעה הילדה חוזרת אליי עם רשימה שמפתיעה אותי. מסתבר שהיא רוצה לבקר בקוליסאום, בוותיקן, במזרקת טרווי, ועוד. אני נפעמת ומיד מרימה טלפון לאבא שלי, ההסטוריון, חובב הטיולים של המשפחה, ומודיעה לו שהנכדה שלו מתעניינת בהיסטוריה, בדיוק כמוהו.

אבא שלי כל כך מתלהב שעל הדרך הוא גם שולח אליה לינק עם המלצה חמה להוסיף לטיול גם את פיאצה נבונה, ואחר כך מתקשר ומסביר לה שהיא חייבת ללכת גם לשם. להצעה הזו הילדה לא מגיבה. ואני, תמימה שכמותי, עדיין לא כל כך מבינה את כל התמונה.

"ככה את לבושה?"

ביום ההגעה לרומא אנחנו שמות את המזוודות במלון, ונוהרות לקוליסאום. רגע לפני שאנחנו יוצאות מהחדר אני שמה לב שהילדה החליפה בגדים. ובעוד אני לבושה בגינס, נעלי ספורט, כובע ותיק גב (רק חסר לי להביא מימיה ו"מצב רוח טוב"), הרי שהילדה לבושה באוורול לבן וכובע קש, ונראית ממש כמו דוגמנית. אני מביטה בה המומה ומסבירה לה שהיא כנראה לא הבינה אבל אנחנו לא הולכות לצלם פרק בסדרה של קים קרדשיאן, אלא הולכות ברגל, וחם, והיא ממש לא לבושה בהתאם.

היא, בתגובה, מעיפה בי מבט מזועזע ואומרת: "אמא, באמת? ככה את באה לבושה? את מבינה שאנחנו מצטלמות, נכון?" ובדיוק אז מסתבר לי שמדובר בטיול שבו בחירת האתרים נעשתה על פי תמונות שהילדה מתכננת להעלות לאינסטגרם, שהיא יודעת מראש בדיוק היכן היא תצטלם, וכיצד זה יראה. ומתמונות שהיא מראה לי מסתבר גם שהיא לא הראשונה או השנייה שעושה את זה. מחקר שטח מעמיק יותר מגלה כי מדובר בתופעה חדשה ששייכת לדור הנוכחי.

הולכות ומצטלמות או אולי מצטלמות והולכות(צילום: אלבום פרטי)

בני דור ה-Z בוחרים את המקומות שהם מעוניינים לטייל בהם לפי התמונות באינסטגרם. כלומר, בעוד אני קוראת כתבות על רומא, הילדה פשוט נכנסת לאינסטגרם ובודקת איך זה מצטלם. והשאלה לאן הולכים, בכל עיר או מקום שמגיעים אליהם, גם היא תלויית תמונות.

ומרגע שאני מגלה את התופעה הזו הסיפורים שאני אוספת מהורים למתבגרים רק מעידים על כך שזה עובד אותו הדבר אצל כולם. הבנות של חברה רוצות לטייל בלונדון, וכבר הודיעו מראש שהן רוצות להצטלם ליד תא טלפון, וגם להצטלם בבית קפה של הקורנפלקס. בנות של חברה אחרת כבר סיפרו לה שהן מתכננות לקנות ברט ולהצטלם במגדל אייפל בפאריס. כך גם סנטוריני נחשב יעד מדהים להעלות תמונות יחודיות לאינסטגרם.

סיורי אינסטוש

כחלק מהתופעה כיום מתפתחת סביב הנושא תעשייה שלמה, בין היתר מדובר בטיולים המכונים "סיורי אינסטוש", ומכוונים בדיוק למטרה זו. הרעיון הוא לנסוע ליעדים בחו"ל, למצוא מקומות ואפילו מאכלים שמצטלמים מעולה, לחייך, לצלם ולהעלות לאינסטוש.

ואם זה לא מספיק, הרי שלאחרונה התברר כי יש אתר שמציע לאנשים תמונות שבהם הם נראים ביעדים אקזוטיים בחו"ל מבלי שהם בכלל יוצאים מהארץ. כלומר, הם מצטלמים על רקע היעד הנחשק, ואז מעלים את התמונה הפיקטיבית לאינסטגרם. כל זה כדי שאפשר יהיה להגיד: "היינו", "עשינו", "גם אנחנו חיים את החיים הטובים".

סימנו וי, אפשר להמשיך(צילום: אלבום פרטי)

אני חייבת לציין שבהתחלה, ברגע הראשוני, שבו הבנתי שזה הסיפור, הרגשתי אכזבה קלה. שאלתי את עצמי: האם אין זו שטחיות לשמה? תהיתי - האם להגיע לחו"ל רק כדי לצלם תמונות, ולהעלות אותן באינסטגרם על מנת כולם יראו, לא הופך את הטיול עצמו ואת החוויה המשפחתית לשטחית לחלוטין?

אבל אז החלטתי לצאת מתחושת השיפוטיות שלי, ולהבין שקודם כל מדובר בתופעה שהיא פועל יוצא של "הסלפי" הידוע, המעידה על כך שפער הדורות עלה שלב. ואם תחשבו על זה תראו שבעוד הדור שלנו מתעניין בהיסטוריה של המקום, וחושב מדוע המקום מיוחד, ומצלם אותו, הרי הדור של היום פשוט שולף מצלמות ובודק כיצד האתר המיועד יכול לשמש כרקע עבורו. כלומר, סוג של סלפי משודרג.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

הדור הזה בודק לפרטי פרטים: איזה אתר מצטלם הכי טוב, באיזו נקודה בדיוק כדאי לצלם באותו אתר כדי שתצא תמונה מדהימה, ובאילו תנוחות כדאי להצטלם (ישיבה, עמידה, וכו'). בעצם, כך הוא הופך את היעד המבוקש לתפאורה, כאשר בני הנוער שמצטלמים הם המרכז. ולכן הם גם מכינים מראש את הביגוד המתאים, האביזרים (כובע, משקפי שמש, צעיף), ואפילו עוטים על עצמם את ההבעה המתאימה (אנחנו נהנים, אלא מה?!).

הזדמנות להכיר את הילדים בדרך אחרת

לאחר שהבנתי את כל אלו, הבנתי גם את היתרונות: במקום לקטר על הדור השטחי שעסוק בעצמו הגיע הזמן שנבין שיש פה הזדמנות לחבור לילדים שלנו, ועל הדרך גם ללמוד משהו חדש. משהו חדש עליהם, עלינו ועל הטכנולוגיה. זו הזדמנות להעביר להם את המידע שלנו, וליהנות מהידע החדש שלהם. ליהנות מכך שהם רוצים לטייל, להצטלם ולראות, ולהבין שגם אם זה שונה הרי שיש פה עדיין הזדמנות לחופשה משפחתית נפלאה.

ובאופן אישי אני יכולה לומר שקודם כל גיליתי שהילדה אומנם מצטלמת, אבל על הדרך היא גם מוכנה להקשיב לאמא שלה שחופרת לה על ההיסטוריה של הקוליסאום, על פסלים בפיאצה נבונה ועל חשיבות הוותיקן.

בנוסף, גיליתי שלילדה יש עין מדהימה לצילום. בעודנו מטיילות, ולעיתים אפילו הולכות לאיבוד בכל מיני רחובות נטושים והזויים, הילדה הייתה עוצרת אותי בלי קשר לכלום, ואומרת: "תעמדי רגע, תחייכי".

ואז הסתבר שעל רקע השכונה הנטושה והבתים הישנים לעייפה יוצאת תמונה מדהימה, שנראית ממש איטליה האותנטית. ואף אחד לא יודע שבכלל טעינו בדרך, ושאנחנו גמורות מעייפות. ופתאום גם העייפות נעלמת, והחיוך עולה לפנים, ושתינו מבינות שלפעמים גם כשטועים בדרך - מוצאים דברים מדהימים.

הכותבת היא מנכלית פורטל "עשר פלוס" , מומחית למחקר תרבות הילד והנוער