את הנשים הבדואיות השארתם מאחור

כאילו לא מספיקים הקשים שנובעים מהמסורת ומהיעדר בתי ספר, בוטל גם תקציב של 2.5 מיליון שקל שמיועד להשלמת השכלה לנשים הבדואיות בדרום

ד"ר נוזהה אלאסד אלהוזיילפורסם: 21.08.19 , 12:52

אילוסטרציה סטודנטית מוסלמית (צילום: shutterstock)

אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

הזכות לחינוך, אחת מזכויות האדם המעוגנות באמנות הבינלאומיות, נגזלה מהנשים הבדואיות בכמה וכמה מישורים. תחילה על ידי המדינה, שלא הקימה בתי ספר עבור הקהילה, במיוחד בשנים הראשונות לעצמאותה, וגם בתי הספר היסודיים המעטים שנבנו לא היו נגישים. הזכות הזו נגזלה גם כשחוק חינוך חובה לא נאכף, וגם על ידי המסורת והמנהגים, שלפיהם נמנע מהן ללמוד רק משום שהן בנות. והזכות לחינוך נגזלת עד היום מנשים בדואיות צעירות ומבוגרות, לעיתים בכוח.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

לפני שנה דיברתי בכנס בנושא שילוב נשים בדואיות בשוק העבודה, שבו דיברו חברי כנסת ערבים ויהודים לצד נציגים ממשרדים ממשלתיים. כולם הסכימו, כמו תמיד, שללא השכלה וחינוך יהיה קשה לסייע בשילוב 51 אלף הנשים הבדואיות במשק. נשמעה גם זעקה של הפעילים בקרב הקהילה הבדואית בדבר ביטול תקציב של 2.5 מיליון שקל, שמיועד להשלמת השכלה לנשים הבדואיות בדרום, עבור נשים שאינן יודעות קרוא וכתוב, נשים שכמהות ללמוד ולהשתלב. אבל מישהו בחלונות הגבוהים חשב שלא מגיע להן. כולם מסכימים כמובן שהתוכנית חשובה, אבל התקציב שלה בוטל. למה? איך? מי החליט? אין תשובות.

חברי הכנסת שנכחו באירוע צעקו ומחו על הקיצוץ, והבטיחו שלא ינוחו עד שהנשים יקבלו את זכותן בחינוך והתקציב יגויס. לאור זאת, ובהתחשב בכך שזו תקופת בחירות, הרשינו לעצמנו להיות אופטימיים. רצינו להאמין שכל מי שהבטיח התכוון ליישם את הבטחותיו. רצינו להאמין שיש בכוחן של הנשים הבדואיות להילחם על הזכות הזו, שאולי הפעם המחאה של הפעילים החברתיים תישא פירות מול מקבלי ההחלטות. הרי מדובר בתקציב קטן מאוד, גרושים ביחס לתקציב המדינה. רצינו להאמין שיש פתח לתקווה.

והנה, לאחרונה קיבלתי הזמנה לכנס חירום בנושא ביטול תוכנית החינוך למבוגרים בקהילה הבדואית. כל ההבטחות מלפני שנה ירדו לטמיון. האם ייתכן שהח"כים סתם הבטיחו בלי כוונה לקיים, ורק השתמשו בנו כדי לקבל סיקור תקשורתי?

הנשים הבדואיות אינן בשוליים – הן בעלות כוח ועוצמה. הן רק צריכות שתיתנו להן את הזכויות המגיעות להן, ותסירו מדרכן את המכשולים הפוגעים בזכויותיהן. ככל שהאוכלוסייה הבדואית תשתלב יותר בחברה הישראלית ותשגשג, הפשיעה שם תרד, המשק ירוויח עוד כוח עבודה והיחסים הטעונים גם כך בינה לבין הממסד הישראלי יתהדקו. ההטמעה של הבדואים בחברה הישראלית תעשה רק טוב לשני הצדדים.

ביכולתנו, בני הקהילה הבדואית, לגייס את המשאבים המקומיים, לגייס את התקציב שנגזל ולהשיב לנשים את זכותן שנלקחה מהן. אז למה הקריאה להתגייס למאבק לא נענית? האם גם הכוח שלנו כקהילה נגזל? מדוע החוסן שלנו נפגע, והפכנו להיות תלויים במשאבים חיצוניים? עדיין לא מאוחר: ביכולתנו לשלב ידיים ולהשיב לעצמנו את הזכות הזו, למען כולנו.