צעד בדרך לעצמאות הפלסטינית
על רקע הוויכוח ברשות סביב ההכרזה של אבו מאזן על הפסקת התיאום הביטחוני מול ישראל, חוקרת פלסטינית טוענת: מדובר בצעד מתבקש ונכון
אבו מאזן (צילום: AFP)
בעקבות הריסת הבתים במזרח ירושלים החליט הנשיא אבו מאזן שהפלסטינים יפסיקו לעבוד לפי ההסכמים שנחתמו עם ישראל. ההחלטה עוררה ויכוח ברחוב הפלסטיני: מצד אחד יש האומרים שאין בה כל חדש, שהרי בכמה הזדמנויות בעבר החליטה המועצה הלאומית הפלסטינית להשהות את ההכרה בישראל עד שזו תכיר במדינה פלסטינית בגבולות 67', וכן להפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל, אולם דיבורים לחוד ומעשים לחוד. מצד שני, יש האומרים כי בכל זאת נפל דבר: בפעם הראשונה בהיסטוריה הפלסטינית מביע נשיא מכהן את הזעם באופן רשמי וברור.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
זהו זעם שהתעורר בשל היהירות הישראלית, ההתעלמות מזכויות הפלסטינים ואי-העמידה של ישראל בהסכמים שהיו אמורים להעביר את העם הפלסטיני מכיבוש לעצמאות. למעשה, נכון יותר יהיה לשאול מדוע המשיכה הרשות, מאז שנת 2000 ועד היום, להמשיך ולעבוד על פי ההסכמים הללו שפגעו באינטרס הפלסטיני.
שאלה נוספת שהתעוררה היא אם יש לרשות מנגנונים שיאפשרו את ביצוע ההחלטה. אבו מאזן אמנם אמר שתוקם ועדה מבצעת ושהיחסים עם ישראל יוגדרו מחדש, אולם האם באווירה הפלסטינית הנוכחית אכן ניתן להפסיק כל קשר עם ישראל? האם הפלסטינים אכן מוכנים להשלכות של מצב כזה, שבו יוגדרו כל הכללים מחדש וכל מה שהכרנו עשוי להשתנות?
הוויכוח סוער כל כך מפני שההחלטה להפסיק את העבודה המעוגנת בהסכמים אינה קלת משקל. משמעה הוא הפסקת כל תיאום עם ישראל, לרבות שירותים שהפלסטינים מקבלים ממנה. כך למשל, במצב החדש צפויה להיפסק כל ההתקשרות עם משרדי התיאום הישראליים, ומתוך כך צפוי להיפסק התיאום של כל הכניסות והיציאות לישראל. הדבר נוגע לעניינים יומיומיים, שבהם הפלסטינים נדרשים לאישורי משרדי התיאום הישראליים, אבל גם לעניינים הקשורים בצרכים הומניטריים.
הנקודות האלה הן עקרוניות. עלינו כפלסטינים לשאול את השאלה הקשה: האם הרשות הפלסטינית ואנו כעם אכן מוכנים למצב החדש שישרור ביום המחרת? האם יש לנו חלופות ופתרונות למצב שבו פוסק התיאום עם ישראל?
התשובה לכך, לדעתי לפחות, היא כן. יש לנו פתרונות, והברור שבהם הוא העברת האחריות אל הצד הישראלי. העברת האחריות במלואה, ללא יצירת מצג השווא המתקיים היום. הרי אם כבר, היום גם העם הפלסטיני וגם הרשות הפלסטינית מודים ששלטונות הכיבוש הישראלי שולטים בחיינו. מדוע לא לעשות את הצעד הנוסף ולחזור למצב שעמדנו בו לפני שנות ה-90 – כאשר ישראל נשאה באחריות על הכיבוש המתמשך וכל פלסטיני דרש את השירותים הנחוצים לו ישירות מרשויות הכיבוש, ללא תיווך של הרשות הפלסטינית?
למרבה הצער, התחושה היא שההנהגה הפלסטינית קיבלה את ההחלטה הזאת 20 שנה מאוחר מדי. בצל מעשי ההרס והגירוש, הפקעת האדמות וההתנחלויות, הפלסטינים דבקו לשווא בתיאום והוסיפו להאמין כי הקהילה הבינלאומית תנקוט צעדים לקידום החלטות האו"ם בסוגייה הפלסטינית.
ההחלטה הפלסטינית מעידה אפוא כי הנשיא מכיר בכך שהרשות הלאומית הפלסטינית פשוט אינה יכולה להמשיך ולהסכין עם המצב הקיים. זוהי הודאה בכך שהרשות קורסת תחת העול החומרי והמוסרי של התיאום המתמשך עם רשויות הכיבוש והתלות בהן. מהקריאה הזאת משתמע שהאחריות תוטל מעתה על כתפיו של צד אחד בלבד: הכיבוש הישראלי.
נכון, יש גם כאלה הטוענים כי הפסקת העבודה על פי ההסכמים תזיק רק לפלסטינים וכי ישראל לא תחוש בה כלל. ייתכן אפילו שהעם הפלסטיני ישלם את המחיר אם ישראל תגיב בסנקציות על הסירוב הפלסטיני להמשיך את התיאום. אך על מה הפחד? ומה חדש בכך? הכיבוש הישראלי הרי פועל כאילו החוקים אינם חלים עליו כלל.
ישראל הצליחה ליצור סטטוס קוו שקשה לצאת ממנו, והרשות הפלסטינית המשיכה לנהל את ענייני העם וצרכיו תחת עול התלות. עד מתי נסכין עם המצב הקיים ונאמין כי הנה מעבר לפינה ממתינה עצמאותנו? ההחלטה להפסיק לעבוד על פי ההסכמים יכולה להביא את הפלסטינים למצב טוב יותר; במקום שנהיה עם תחת כיבוש – נהיה מוסדות מדינה תחת כיבוש, וכל האחריות על המצב תימצא במגרש הישראלי. וזו תהיה החלטה שתפגע בישראל ובכל מי שאינו חותר להקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית בגבולות 67.
- ד"ר דלאל עריקאת היא חוקרת ופובליציסטית פלסטינית ובתו של ראש צוות המו"מ הפלסטיני, ד"ר סאאב עריקאת. המאמר המלא התפרסם ביומון הפלסטיני אל-קודס. גרסה מקוצרת זו רואה אור ב"אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף למכון ון ליר ולמרכז אעלאם. תרגום מערבית: דולי ברוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר דלאל עריקאת
מומלצים
