השכונה שקוראת לעצמה "עזה של קשמיר"
שכונת סורה מובילה את המחאה של המוסלמים בחבל על שלילת מעמדם המיוחד על-ידי ממשלת הודו. התושבים אוגרים אבנים וגרזנים ומצהירים: "לא נוותר על שעל מאדמתנו, נילחם על המולדת כמו שעזה נלחמת בישראל"
בחורים צעירים יושבים ליד ערימת סלעים ומדורה, שומרים על הכניסה היחידה לשכונה הנצורה שהם מכנים "עזה של קשמיר". ברקע בוקעות מרמקולים במסגד סיסמאות על שחרור וחירות.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
בצעד של התרסה נגד החלטתה השנויה במחלוקת של ממשלת הודו לשלול ממדינת המחוז ג'אמו וקשמיר, שבה רוב מוסלמי, את המעמד המיוחד שלה, את האוטונומיה-המסוימת שממנה נהנתה, סגרה את עצמה שכונת סורה שבפרברי העיר סרינגר, הגדולה בערי קשמיר, בפני כוחות הביטחון.
מאז תחילת אוגוסט הקימו התושבים שם מחסומים רעועים, עשויים לוחות פח, בולי עץ, מכלי דלק ועמודי בטון, וחפרו שוחות כדי להרחיק את החיילים. כך, מבוצרים במידת מה, הם מנהלים מחאה יום יומית נגד הודו.
"לסורה הם יוכלו להיכנס רק על הגופות שלנו", אומר מופיד, אחד התושבים המתנדבים לשמור על השכונה בלילה. "לא נוותר על שעל של אדמה להודו. כמו שעזה מתנגדת לישראל – אנחנו נילחם עבור המולדת שלנו בכל כוחנו".
חבל קשמיר, נזכיר, מחולק בין הודו, פקיסטן וסין. חמושים בקשמיר ההודית מנהלים זה שלושה עשורים מרד נגד השלטון של הודו בחלק שנמצא בידיה, והלחימה באזור גבתה במרוצת השנים את חייהם של עשרות אלפי בני אדם, רובם אזרחים. החודש, אחרי שראש ממשלת הודו נרנדרה מודי רשם ניצחון סוחף בבחירות שנתן לו רוב עצום בפרלמנט, הוא הוביל מהלך היסטורי של שלילת המעמד המיוחד שממנו נהנתה מדינת המחוז ההודית ג'אמו וקשמיר, סמכויות שנועדו לשמר את הרוב המוסלמי שם ואת תרבותו.
עוד על סערת קשמיר:
- מדריך: על מה הדרמה בקשמיר?
- פקיסטן אוסרת להקרין סרטים הודיים
- איסלאמאבד משווה את הודו להיטלר
- שגריר הודו סולק, דרג היחסים הורד
לקראת ההכרזה על שלילת הסמכויות שלחה הודו תגבורת של עשרות אלפי חיילים לאזור, שבו הוצבו עוד לפני כן חצי מיליון חיילים, ומאז היא פועלת למנוע שם הפגנות מחאה ומהומות מחשש שתסיסה תהפוך להתקוממות של ממש.
אבנים, גרזנים וגז פלפל
למרות צעדיה של הודו, בימים שעברו מאז שלילת המעמד המיוחד פרצו במדינת המחוז הפגנות מחאה, ותושבי שכונת סורה, בני המעמד הבינוני-נמוך, מובילים אותן. לפחות 15 אלף תושבים השתתפו בהפגנה שנערכה ב-9 באוגוסט, ההפגנה הגדולה ביותר בקשמיר מאז שלילת מעמדה המיוחד של מדינת המחוז. כוחות הביטחון ירו עליהם אש חיה וגז מדמיע, ולפי דיווחים יותר מ-20 בני אדם נפצעו.
סורה היא שכונה צפופה שבה יותר מ-2,000 בתים, והיא מוקפת על-ידי כוחות הביטחון משלושה צדדים. מסגד ג'נב סחב המפורסם שלה הפך לנקודת איסוף עבור אלפי המפגינים בשכונה. בכל לילה צועדים תושבים ברחובותיה הצרים, נושאים לפידים וחולפים על פני כתובות גרפיטי הנושאות מסרים כגון "חופש לקשמיר" ו"לכי הודו, לכי מכאן". אם התושבים מבחינים בתנועה כלשהי של שוטרים בכביש הראשי הסמוך לסורה הם מעבירים את המסר זה לזה.
השוטרים, הנעזרים ברחפנים ובמסוקים, ניסו להיכנס לסורה לפחות שלוש פעמים, אבל נהדפו על-ידי צעירים מיידי אבנים, חלקם חמושים בגרזנים ובכלים חדים. המפגינים מכירים היטב את השיטות שבהן משתמשת משטרת הודו לפיזור מפגינים, והם משתמשים במי מלח כדי לשטוף את פניהם כהגנה מגז הפלפל והגז המדמיע, ולובשים קסדות ומשקפיים. עד כה נעצרו שלושה צעירים אחרי שיצאו מהאזור.
"הודו בוחנת את החוסן הנפשי שלנו ואין ספק שהיא תיכשל", אומרת נהידה, תושבת השכונה. "ניצחנו אותם בפעם שעברה, ואפילו אם המצב הזה יימשך שנים – לא ניכנע". למרות המחאה בסורה, הודו מדגישה שברוב חלקי קשמיר שורר שקט מאז ביטול המעמד המיוחד.
השראה לשאר קשמיר
לסורה שמור מקום מיוחד בהיסטוריה של קשמיר מאז שהחבל חולק בין הודו לפקיסטן אחרי היציאה לעצמאות מבריטניה ב-1947. שם נולד ראש ממשלת קשמיר לשעבר שייח עבדאללה, שהסכים להצטרפות של חלק מהחבל להודו כמדינת מחוז בעלת זכויות אוטונומיות.
מפלגת "הוועידה הלאומית" של שייח עבדאללה, שנלחמה למען אוטונומיה נרחבת יותר כשהאזור כבר היה תחת שלטון הודו, ניהלה את מדינת המחוז במשך יותר משלושה עשורים, ובנו פארוק עבדאללה ונכדו עומאר עבדאללה הפכו בעצמם לראשי הממשלה המקומית. שניהם נעצרו על-ידי ממשלת הודו במסגרת המצור הנוכחי בקשמיר.
בשנים האחרונות החלו התושבים לגלות עמדה חריפה יותר נגד הודו. בשנת 2016, כשהפגנות גדולות פרצו ברחובות בעקבות מותו של בכיר בארגון מזוין מקומי, נרשמו בסורה עשרות עימותים בין מפגינים לבין כוחות הביטחון ההודיים.
תושב סורה, רפיק מנסור שאה, אומר שתושבים רבים חושבים כמוהו ששייח עבדאללה עשה שגיאה גדולה כשהסכים להצטרף להודו. "בגלל התאווה של משפחת עבדאללה לשלטון הפכנו לעבדים של הודו", אמר השבוע. "אנחנו מנסים לתקן את הטעות ההיסטורית הזו ולתת השראה לשאר קשמיר".
לפנייה לכתב/ת 
