תביעת לשון הרע על 'מאפיה רוסית' בבית אבות

4 עובדות ב"משען", יוצאות חבר העמים, תבעו 400 אלף שקל מאחות במוסד, שדיווחה להנהלה על התנהלות קלוקלת שלהן. ביהמ"ש דחה אותן

מערכת פסקדיןפורסם: 27.08.19 , 07:03

בית משפט השלום בראשון לציון דחה לאחרונה תביעת לשון הרע על סך 400 אלף שקל שהגישו ארבע עובדות מבית האבות "משען" בנאות אפקה נגד אחות שדיווחה להנהלה בשני מכתבים על התנהלותן הקלוקלת כלפי עובדים אחרים וקשישים ששהו במקום. השופטת כרמית בן אליעזר קבעה כי הראיות והעדויות בתיק מעלות שהמכתב הראשון נוסח לבקשת הממונים, וכי המכתב השני תיאר מקרה שאירע בפועל.

המכתבים נשלחו בשנים 2016 ו-2017 להנהלת "משען" על ידי אחות אחראית במחלקת הדיור התומך. המכתב הראשון תיאר אירוע שבמהלכו אחות במחלקה הסיעודית השליכה בזעם כוס לעבר אחת האחיות, והיא התנפצה על הרצפה. במכתב השני היא שטחה התנהלות בלתי תקינה מצד שתי אחיות נוספות ורופאה – ילידות חבר העמים – שעבדו במחלקת תשושי נפש. השלוש תוארו כ"מאפיה רוסית" ונטען שהן מתעמרות בעובדים ומשליטות טרור. בנוסף תוארו מעשי שחיתות לכאורה שביצעה הרופאה, כולל ניצול כלכלי של קשישים ומתן טיפולי בוטוקס לעובדות.

לשון הרע

כתבה בפייסבוק שמאמן הכושר רמאי – ותפצה

עו"ד עזרא גולדמן | פסקדין

מתאמנת מטירת הכרמל טענה בפוסט שהמדריך שיקר כשטען שהאימונים שלו גרמו להרזיה של מתאמן אחר. היא תשלם 13 אלף שקל על לשון הרע

כתבה בפייסבוק שמאמן הכושר רמאי – ותפצה

בעקבות מכתבים אלה תבעו ארבעה הנשים באמצעות עו"ד שלומי וינברג פיצויים של 400 אלף שקל עקב פרסום לשון הרע. לטענתן, הדברים הבוטים מעידים על גזענות ומציגות אותן כעברייניות אף שלא היו דברים מעולם. לדבריהן, מטרת הנתבעת הייתה לפגוע בהן, לגרום לכך שיפוטרו ושרישיונן יישלל.

הנתבעת, שיוצגה באמצעות עו"ד אלכסנדר ספינרד ועו"ד מיה עובדיה, טענה כי המכתבים מוגנים מפני תביעת דיבה משום שתיארו את האמת ונשלחו בתום לב כחלק מחובתה המוסרית והמקצועית.

לגבי המכתב הראשון, נטען כי סופר בו במדויק על אירוע שהתרחש. באשר למכתב השני נטען כי נוסח לבקשת הממונים ובהתאם להנחיותיהם, ותיאר דברים שנאמרו על ידי עובדים רבים שחשו מותקפים. היא התעקשה שאינה גזענית, וכי הייתה בזוגיות עם יוצא חבר העמים ורבים מחבריה הגיעו משם.

ואכן, השופטת כרמית בן אליעזר קיבלה את טיעוני ההגנה לאחר שמיעת עדויות מצד עובדי המקום, בהם הקב"ט, יו"ר ועד העובדים והאחות שנכחה באירוע שתואר במכתב הראשון. נקבע כי אף ששני המכתבים מהווים לשון הרע, התקיימו במקרה הנוכחי ההגנות שנקבעו בחוק מפני תביעת דיבה.

באשר למכתב הראשון צוין בפסק הדין כי מאחר שהוכח שהנתבעת תיארה את הדברים כפי שהתרחשו, והיה עניין ציבורי בשליחתו, עומדת לה הגנת "אמת הפרסום".

לגבי המכתב השני נקבע כי נשלח בתום לב, לבקשתם של יו"ר ועד העובדים וקצין הביטחון, ותיעד את דברי העובדים. "גם אם ניתן היה לנסח חלק זה או אחר שלו ביתר זהירות, הרי שהוא משקף באופן כללי ואותנטי אווירה ששררה במחלקה ושמן ההכרח היה להביא את הדברים המפורטים בו בפני הנהלת משען על מנת שתפעל בעניין כפי שתמצא לנכון", נקבע.

השופטת קבעה כי מכתב זה נשלח כדי ליידע את הממונים על המתרחש ולהביא לחקירת האירועים כחלק מהחובה החוקית והמוסרית של הנתבעת, וחוסה גם תחת הגנת תום הלב. לפיכך התביעה נדחתה וארבע התובעות חויבו בהוצאות משפט וכן בשכר טרחת עו"ד של 40 אלף שקל.