מהתאבדות לרצח: "13 סיבות" שוב חוקרת
יוצרי "13 סיבות" למדו דבר או שניים מהעונה הקודמת והמאכזבת של הסדרה ובעונה השלישית הם נפרדים סוף סוף מהאנה בייקר וסיפורה הטרגי וחוזרים לקו עלילה מרכזי אחד. אך בהיעדר דמות סוחפת - הסדרה לא משחזרת את החוויה המטלטלת של ההתחלה
סיום העונה הראשונה של "13 סיבות", שהתבססה על ספרו המצליח של ג'יי אשר, העמיד את יוצריה בפני אתגר: אחרי מסע קורע לב ומייסר בו חזינו בנשמתה של האנה בייקר נרמסת בהדרגה ובשיטתיות, הבנו מה הביא אותה לשלוח יד בנפשה. על פניו, כמעט כל הקצוות הותרו והסיפור הסתיים. אבל בטלוויזיה אי אפשר לוותר על תרנגולת שמטילה ביצי זהב ונוכח ההצלחה הגדולה של הסדרה והביקוש לעונה נוספת - היוצרים התבקשו למצוא את הדרך להמשיך ולחקור את עולמן של הדמויות בתיכון ליברטי המסויט.
אולי זו הסיבה שבעונה השלישית הסדרה חוזרת לתבנית סיפורית שמזכירה את העונה הראשונה הממוקדת. בדומה לעונה הראשונה בה אירוע השיא, התאבדותה של האנה בייקר, נחשף כבר בפתיחה - גם הפעם האירוע הגדול ידוע מראש, ולמעשה נחשף כבר בטריילרים: ברייס ווקר, הנבל העיקרי של העונות הראשונות, מת. ההבדל הוא בשאלה. אם בעונה הראשונה השאלה הייתה: "למה?" - למה האנה בייקר התאבדה? בעונה השלישית השאלה היא "מי?" - מי רצח את ברייס ווקר?
וישנו עוד הבדל מהותי - האנה בייקר הייתה דמות מרגשת ואהובה. הצפייה בנערה השנונה והיפה נובלת לאטה עד לסופה הטרגי, ובסיפור האהבה הלא ממומשת שלה עם קליי ג'נסן הייתה מכמירת לב. ברייס ווקר לעומת זאת הוא חלאת אדם. טורף מיני שמנצל את מעמדו החברתי הרם כדי לבצע את זממו, אונס לפחות שלוש נערות בבית ספרו, חומק מעונש ולא לוקח טיפת אחריות. כך הופכת התעלומה סביב מותו לסבוכה, שכן לכל כך הרבה דמויות בסדרה יש מניע לפגוע בו, אבל גם להרבה פחות מעניינת. ברייס הוא ככל הנראה הדמות הכי פחות מעוררת אמפתיה בסדרה. מיותר לציין שמעשיו הנפשעים אינם מצדיקים את רציחתו, אבל קשה לומר שכצופה הייתי מוטרד מהשאלה מי הביא לקיצו.
נקודת המוצא של העונה השלישית אולי נשמעת כמו קלישאה הוליוודית: "דמויות מעניינות - יש, רומנים - יש, דרמה - יש, אבל מה עם גופה?" - הסדרה לא הופכת בעונתה השלישית לדרמה בלשית, אלא מטפלת בתעלומת מותו של ברייס ווקר באמצעות המנוע הדרמטי החזק שלה - רשת השקרים וההסתרה הסבוכה של תלמידי תיכון ליברטי. בעונה הראשונה היו אלו הקלטות של האנה בייקר, שחיברו עבורנו את הנקודות וחשפו את האמת המטרידה. הפעם המספרת וחושפת הבולשיט היא דמות חדשה בשם אני, תלמידה חדשה וחטטנית בליברטי, חוקרת מטעם עצמה, עם נטייה מיליניאלית להחריד להרגיש שהיא חכמה יותר מהשאר ולהגיד לאנשים בפנים את מה שהיא חושבת עליהם. לאני יש גם קשר מסוים לברייס, שלא נחשוף כאן, שהופך אותה למעורבת רגשית בתעלומה ומניע אותה לפתור אותה.
חלקי הפאזל העלילתיים מתחברים אט אט בכמה צירי זמן מרכזיים המובחנים ביניהם בצבעים שונים ואפילו בגודל הפריים. הציר הראשון מלמד מה קרה בחודשים שחלפו מאז שטיילר כמעט ביצע ירי המוני בנשף בבית ספרו, ועד למותו של ברייס שהספיק לפני כן לעבור בית ספר וגם לגלות תסמינים קלושים ולא אמינים במיוחד של חרטה. בציר השני נחקרת תעלומת המוות - ואת הציר השלישי לא נגלה מטעמי ספוילרים.
רגע אחרי שקליי מגלה על מותו של ברייס הוא שואל את אני: "ילדים לא הורגים ילדים, נכון? לא ככה, לא כאן" - "13 סיבות" זעקה לכל אורכה ש"כן ככה, וכן כאן". היא הראתה לנו כיצד ניכור חברתי ואלימות מינית פוצעים את הנשמה ועלולים לדרדר גם נערים מוכשרים שכל חייהם לפניהם אל מעשי קיצון כמו התאבדות או ביצוע טבח המוני. העונה השלישית בדומה לקודמותיה ממשיכה לחקור את הכאב והטראומה והשלכותיהם על נפש האדם. בולטים בכך, אלישה בואה המגלמת את ג'סיקה דייויס ומשחקת באופן מעורר השראה נערה המנסה לשקם את דימויה העצמי אחרי שהייתה קורבן אונס וטיילר, שגם אחרי שחבריו מנעו ממנו ברגע האחרון לירות בכל באי הנשף, ממשיך להתנהג כמו פצצה מתקתקת ונע בין יציבות מדומה להתמוטטות רגשית.
המנוע העלילתי הברור והחומרים הרגשיים הטעונים היו חלק ממה שהפכו את "13 סיבות" לסדרה כל כך עוצמתית ומרגשת מלכתחילה. עם זאת, לאחר צפייה בשלושת הפרקים הראשונים ובהיעדר דמות סוחפת וכובשת כמו האנה בייקר של העונה הראשונה, סיפור אהבה אמיתי, טרגי ונוגע ללב כמו זה שלה ושל קליי, ועם תעלומה מרכזית פחות מעניינת, קשה להאמין שהחיפוש אחר הרוצח של ברייס ווקר יעיף אותנו אל הגבהים הרגשיים והחוויה המטלטלת שעברנו עם "13 סיבות" בעונתה הראשונה.
