הגידו כן לאיימן עודה
הסיכוי לממשלה עם הרשימה המשותפת שואף לאפס. אבל לא רק הפוליטיקה חשובה. גם רצון טוב חשוב. כשערביי ישראל מושיטים יד, הושיט להם בחזרה
נתחיל בסיפור טרי. חבר שהגיע מצרפת הזמין דירה למשפחתו דרך Airbnb. ברגע שהגיע לדירה, שנראתה נפלא בתמונות, הוא נכנס לפאניקה. זה היה בלב האזור הערבי ביפו. אבל היו המלצות, הוא התלונן, ואף אחד לא הזהיר אותי שמדובר בשכונה מוסלמית. תירגע, אמרתי לו, שערה משערות ראשיכם לא תיפול. עברו יומיים, השכנים הפכו לחברים והוא התענג מהאווירה ומהסביבה. הוא גם טרח להוסיף: לא הייתי אפילו חולם לעבור לילה שלם בשכונה מוסלמית בפרברים של פריז או של עיר אחרת בצרפת. אתם חיים כאן בגן עדן.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
עדיין לא גן עדן. אבל אחוז הערבים מישראל שמצטרפים לפעילות עוינת נמצא קרוב מאוד לאפס. ובכל מקרה, גם במספרים מוחלטים, וגם באופן יחסי, ערביי ישראל מעורבים בפעילות עוינת פחות מבכל מדינה באירופה. הכיוון הפוך. ערביי ישראל נמצאים בתהליך של ישראליזציה. הם לא ציונים. הם ישראלים.
סקר שנערך השנה על ידי ד"ר דליה שיינדלין ודוד רייס, עבור אתר "שיחה מקומית", מגלה ש־94% מערביי ישראל חושבים שיש עם יהודי ועם פלסטיני (לעומת 52% בקרב היהודים). 46% מגדירים את עצמם כ"ערבי-ישראלי", הגדרה שמאוד לא חביבה על חברי הכנסת הערבים ובוודאי שלא על ידי חוגים פרוגרסיביים, שמנסים להכתיב את ההגדרה "פלסטיני", אף שרק 14% מהם מאמצים את ההגדרה הזאת (ועוד 14% - "פלסטיני-ישראלי").
ובעיקר, 87% רוצים שמפלגה ערבית תהיה שותפה בקואליציה. גם סקרים אחרים, של המכון הישראלי לדמוקרטיה ושל פרופ' סמי סמוחה מגלים כיוון דומה.
יש פער מובנה בין עמדות ההנהגה הפוליטית, ולפעמים גם האינטלקטואלית, לבין הציבור הרחב. פער דומה קיים גם בציבור היהודי. כך למשל, מגלה הסקר ש-35% מהיהודים תומכים בהשתתפות מפלגה ערבית בממשלה. אז ממה בדיוק מפחדים ראשי כחול לבן? הרי ספק אם יהיה מצביע יהודי אחד שיערוק לליכוד אם הם יציגו עמדה דומה.
על רקע הנתונים הללו, הרעיון של ח"כ איימן עודה להצטרף לקואליציה, בראיון שנתן לנחום ברנע, מצביע על אומץ. והעובדה שחבריו לרשימה הזדרזו להביע הסתייגות מבהירה שהם מעדיפים את העוינות על השילוב.
כדי לעודד את ההשתלבות צריך גנץ לומר כן. צריך לתת תקווה לרוב ערביי ישראל, ש-76% מהם מדווחים בסקר על יחסים טובים עם יהודים. אין צורך בתנאים מוקדמים כמו הסכמה מראש ל"מדינה יהודית". משום שהציבור חשוב יותר מהפוליטיקאים, וסקר ועוד סקר מוכיחים שהציבור אמר ואומר את דברו. והאמירה החשובה ביותר היא עצם הרצון בשותפות ובהשתלבות.
הסיכוי לממשלה עם הרשימה המשותפת שואף לאפס. אבל לא רק הפוליטיקה חשובה. גם רצון טוב חשוב. וכאשר ערביי ישראל מושיטים יד, לא רק בהצהרות, אלא גם בהשתלבות הולכת וגוברת, צריך להושיט יד בחזרה. זה לא מאוחר לעשות את זה.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
