אין יותר ימין ושמאל. יש רק אלוהים. וביבי
יהודים מאמינים הם תשתית הבייס של בנימין נתניהו, שיודע מה חשוב להם, שמדבר אליהם, שמעורר אצלם אמון. הקב"ה מלווה אותם לקלפי
בימים האחרונים התייחסו כמה אנשים בציבוריות הישראלית ובזירה הבינלאומית לחלקו של הקדוש ברוך הוא בתוצאות של בחירות פוליטיות בכלל ובבחירתם האישית בפרט. בנימין נתניהו, מירי רגב ודונלד טראמפ הם אנשים קרובים ודומים במידה רבה, ואני אחד שמקשיב מה יש לאנשים כאלה להגיד. וכשאני מקשיב לשלושתם – המסית והמפלג מבלפור, החנפה מהמפלגה שלו והגזען מהבית הלבן - נדמה לי שאני שומע את קולו הצלול של האלוהים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
זהו כנראה שוב יום הדין כי אלוהים שוב גויס לקמפיין הבחירות. הטקטיקה בשלב הזה היא לא רק הפחדה ולכלוכים כמו בבחירות קודמות, אלא משיחת המלך המשיח. אני לא בטוח שביבי וטראמפ טועים. לביבי יש אומנם גם תומכים חילונים, אבל כשמדברים עם אלה מבין מצביעיו שקיבלו על עצמם עול מלכות שמים, בעיקר בפריפריה ששווה לפחות מיליון קולות (כ-30 מנדטים שרובם מזוהים עם הליכוד וש"ס), מזהים משהו אחר.
לפני כמה שבועות הייתה לי שיחה נעימה עם אילן מבאר שבע שאמר שיצביע לביבי. כששאלתי אותו למה, הוא ענה שבגלל שביבי ייצוגי ואין אף אחד אחר שיכול להחליף אותו.
והשחיתויות? והגז?
"הוא לא הורשע בכלום, והגז להבנתי יועד לחו"ל מהתחלה".
זו בדיוק הבעיה. הוא משתמש בנו כדי להעשיר אחרים. טוב לך פה?
"מצוין. אני לא קורא או רואה חדשות. הפרנסה מצויה. לפני שנתיים וחצי נולד לי בן שיבוא איתי להתפלל בבית הכנסת".
אהוד ברק לא ראוי?
"יכול להיות, אבל אני אצביע ביבי".
אילן הוא איש מאמין במובן היהודי-דתי וביבי יודע לעשות לו את זה. 30 שנה של מסע בחירות כללו השקעה ברבנים מכל הסוגים ("השמאלנים שכחו מה זה" וגו'). הצעד האחרון, בביקור באוקראינה בשבוע שעבר, היה סיכום על הקמת בית חולים חדש באומן. מלך.
יהודה מבית שמש, בוגר הישיבה הגבוהה במצפה רמון, עבד איתי בכרם במסיק. איש צעיר ומלא חן, עדין, חכם ודבק באמונתו. בניגוד לאילן בעל הכיפה השחורה, ליהודה יש סרוגה. הוא מהחרדים הלאומיים. ענייני השחיתות של ביבי לא מעניינים אותו. כמה סיגרים ושמפניות לא העלו ולא הורידו. מבחינתו ביבי הוא הנבחר וכל העיסוק במוסריות שלו טפל. מה גם שאפילו לא הוגש כתב אישום על ידי היועמ"ש חובש הכיפה.
שי בא להוביל את הענבים שבצרנו ליקב. הוא מנתיבות וגם לו יש כיפה. "אני ליכודניק", הוא אמר לי בחיוך חם ורחב. יש לו לב בגודל המשאית הענקית שלו. "רק ביבי".
ואם לא ביבי?
"רק ביבי".
שחיתות? קסאמים? שרה?
"כלום".
ועמיר פרץ?
"זה שלא הצליח לעשות כלום כשהיה לו את הכוח לעשות?".
"ברק?"
"יכול להיות".
(מעניין, חשבתי לעצמי. יש בברק משהו, אותו משהו שביבי כל כך פוחד ממנו. אבק כוכבים. מלך בלי ממלכה).
אם מישהו רוצה להחליף את ביבי אצל מצביעי הבייס, לא ישיג תועלת צלדבר על שחיתות, צוללות, ביטחון, גז וכלכלה. זה לא מעניין. מקומה של האמונה אינו בשכנוע לוגי, אלא ברגש. כל עוד לא נפגע קסמו של ביבי המרחף בשמים עם שועי עולם, כל עוד השמיים עוזרים לו והרבנים בעדו – החלק הזה של תומכיו יצביע עבורו.
כבר ב-1996 דיברו ביבי ויועציו על כך שהבחירות הן בין הישראלים לבין היהודים. מאז הן מתקיימות בין מי שמאמין לבין אלו שלא. בין דת למדינה. לכן החבירה המוכחשת למחצה בין יאיר לפיד לבין אביגדור ליברמן היא אמיתית. גם המחנה הדמוקרטי באותו צד.
המושגים "שמאל" ו"ימין" מזמן לא עובדים ולכן גם מקומו של עמיר פרץ נזיל. הוא באמצע הדרך בין המאמינים לבין מה שהייתה פעם מפלגת העבודה. הוא בעצם הכי קרוב למה שש"ס הייתה בנעוריה, ואם ייקח קולות – ייקח ממנה. כי הדרך היחידה שלו להוסיף אליו את בוחרי הפריפריה המאמינים היא ללכת עם המחנה שאין לו שום קשר לחברתיות וטוהר מידות.
דוד לא היה חברתי וטהור מידות אבל הוא היה מלך ישראל. הנביאים דווקא היו מוסריים, אבל את מי מעניין ישעיהו וממתי מקשיבים לנביאים? רק אחרי החורבן.
- צור שיזף
הוא סופר ועיתונאי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
