העולם מחפש מנהיג
דווקא ברקע מציאות כלכלית דרמטית ומסוכנת, עומדים בראש המעצמות פוליטיקאים קטנים וקנאים החוששים למעמדם ולכן הם מאמצים קו תוקפני
השבוע הקרוב עשוי להיות מהמכריעים בגורלה של הכלכלה הגלובלית, לא פחות מהשבועות שבהם אושרו מבצעי החילוץ לתאגידים פיננסיים קורסים ב-2008 ולממשלות אירופיות קורסות ב-2012-2011. אך הנסיבות השתנו: בשעה שבשני המשברים הקודמים ניצבו מול הזעזועים הכלכליים מנהיגים אחראיים, הפעם המשברים נוצרו על ידי מנהיגים חסרי אחריות. ועוד ידם נטויה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הדברים הגיעו לידי קיצוניות בהכרזתו ההזויה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על כוונתו לאסור על חברות אמריקניות לקיים קשרי כלכלה כלשהם עם סין, בתגובה להודעה הסינית על הטלת מכסים נוספים על יבוא סחורות מאמריקה, שבאה בתגובה להודעה של ארה"ב על העלאת שיעורי מכס על סחורות סיניות, שבאה בתגובה, וכך הלאה וכך הלאה.
כבר קשה להיזכר מי התחיל. בין כה וכה, מחלוקת הסחר בין ארה"ב לסין הפכה לעימות הסחר שהפך למלחמת הסחר ועלול להידרדר מי יודע עד היכן. כש"ביטחוננו הלאומי בסכנה", כדברי טראמפ, הוא שומר לעצמו את הזכות להכריז על מצב חירום באמריקה ולכפות על מגזר עסקי שלם ניתוק מלא של יחסי מסחר וכלכלה עם סין.
בה בשעה הבהירו ראשי הבנקים המרכזיים כי אוזל והולך מלאי האמצעים העומדים לרשותם כדי למנוע גלישה למיתון גלובלי, כתוצאה מאותם קרבות בין וושינגטון לבייג'ין. לדעתם, הפחתה נוספת בשערי הריביות אינה מענה מועיל להאטה המתפשטת ברחבי תבל, כמו מגפה שקטה, ולו רק משום שהריביות ממילא נמוכות מאוד והשווקים מוצפים בכסף כמעט חינם.
נדרשת "חשיבה מחוץ לקופסה", אמרו הבנקאים המרכזיים בעבר ובהווה ‑ בהם הנגיד הנוכחי של בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, שנשא דברים בסיום פסגת ראשי שבע המדינות התעשייתיות בדרום צרפת - ובראש ובראשונה נדרשת מנהיגות עולמית אחראית. זו שכה חסרה.
אין ספק שהממשל הנוכחי בסין יותר לאומני ומצפצף על הסכמי הסחר שהוא חתום עליהם. אך גם השיטה של טראמפ להעניש את הצרכן והיצרן האמריקני בגלל חטאיה של סין העממית ‑ וזו המשמעות הכלכלית של הקפת אמריקה בחומות של מכס ‑ מובילה בבירור למבוי סתום ולשפל גלובלי. מה גם שבשנים האחרונות נעלם העודף העצום שהיה לסין בחשבון הייבוא והייצוא ופינה מקום לאיזון או אפילו לגירעון קטן.
המחלוקת בין המערב לסין על סחר חופשי לא תיפתר לכן בהסכם נפרד בין אמריקנים לסינים. תוצאתו תהיה רק הסטת הקניות הסיניות מאסיה ואירופה לשוקי ארה"ב והתגברות המתחים במערכות הסחר העולמיות. ההסכם הנכון, מזהירים המומחים, חייב להיות רב-צדדי, רב-לאומי ומקיף. לא אנוכי.
אפשרי? בהחלט, אם רק הנושאים והנותנים ישתחררו מנימוקים מתחום הגאווה הלאומית ויקשיבו לכלכלנים. אלא שבראש המעצמות עומדים עכשיו פוליטיקאים קטנים וקנאים החוששים למעמדם בציבור ולכן מאמצים קו תקיף ותוקפני.
ההזדמנות הכמעט-אחרונה לבלום את ההידרדרות היא פסגת ה-G7 בצרפת. עדיין לא ברור מה מתרחש בה ואם הושגו הבנות כלשהן; אמת בדיווח אינה נר לרגלי המנהיגים שהתכנסו שם. הבה נקווה שלא תיזכר, כמו שתי קודמותיה, בהתפרצויות זעם וקרעים עמוקים. לפני 80 שנה בדיוק חסרה למערב מנהיגות אמיצה שיכלה למנוע את מלחמת העולם השנייה. אמנם מוגזם למתוח השוואות בין אז להיום ‑ אין היום לא היטלר ולא סטאלין - אך מי שמסרב ללמוד מההיסטוריה, ההיסטוריה מלמדת אותו את שיעורה, ובדרך הקשה.
- סבר פלוצקר הוא הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
