החלטות שישדרגו את שנת הלימודים
לא להשליך את הזיכרונות שלכם על הילדים, לשדר להם שאתם בוטחים בהם ולדבר על רצונות וצרכים. הכנות אחרונות, רגע לפני ה-1 בספטמבר
אני זוכרת כילדה, סיום החופש הגדול היה מורכב ועצוב עבורי. אחרי חודשיים שלמים של חופש - בלי השכמות ובלי מטלות של שיעורים - פתאום להתרגל לצלצול של השעון המעורר ולמורה החדשה שנכנסת לכיתה. הרגשתי תחושות של עול ושאין לי באמת חופש.
גם כאמא, לא פשוט לי המעבר. זה מתחיל מאמצע החופש עם רשימה אינסופית של קניות שלא תמיד מובנת לי (עד היום, אחרי שלושה ילדים, לא הבנתי מה צריך - תיק ציור A4 או A3 ואיך משום מה אני תמיד קונה לפי הרשימה אבל יוצא לי הפוך?) ממשיך עם התרגלות לשעון המעורר וליציאה בבוקר.
היו שנים שבהם תחילת הלימודים הייתה קשה. הבקרים נראו כמו מלחמה - לסדר את התיק ולא לשכוח שום דבר, והכי חשוב - להצליח להגיע בזמן. בקרים שתמיד הסתיימו בבכי (לא רק של הילדים).
לא פשוט, במיוחד כשהילדים מתחילים כיתה משמעותית כמו כיתה א' או התחלת החטיבה. במצבים האלו חשוב לזכור שאנחנו לא העיקר וגם את את היופי במעברים וההתחדשות. אלו שתי נקודות שיכולות לשנות לגמרי את תחילת השנה שלנו ושל הילדים וליצור מעבר הרמוני.
שחרור הלחץ
אנחנו לא העיקר כאן - זהו משפט שעוזר לי להתבונן על דברים אחרת. זה מאוד יפה שאני זוכרת את תחילת השנה שהייתה לי - את הפחדים מכיתה א' וכל אחת מהכיתות האחרות, אבל למה להשליך את הזיכרונות הללו על הילדים? ההבנה שאני לא העיקר כאן ושלילדים שלי יש את ההתנסות שלהם היא חשובה בשחרור הלחץ.
קראו עוד:
הפרדת תאומים בבית ספר - לא שחור ולבן
"עשינו רילוקיישן וחזרנו עם ילדים אמריקאיים"
הסוף לחזרה לשגרה: "אתגר ספטמבר"
היכולת שלנו לעזור, לתמוך ולהתבונן על הדברים מהצד היא מהותית במעברים הללו. לא פעם ראיתי הורים שמתקשים לשחרר ומעמיסים זאת על הילד, וכן, גם אני הייתי שם. כששחר, בתי הבכורה, הלכה בפעם הראשונה לגן, בכיתי. דאגתי מאוד ואפילו אני זוכרת שהצצתי דרך הגדר לוודא שהכול בסדר. השעתיים הראשונות שלה בגן נראו לי כמו נצח. להפתעתי הרבה היא הסתדרה ואפילו נהנתה ללכת לגן, ובשלב הבא גם לבית הספר.
גם עם בתי האמצעית, היה לי לא פשוט להשאיר אותה בגן. פשוט חיכיתי שהשעתיים הללו יעברו ואוכל לקחת אותה לבית הבטוח שלנו, ואז הבנתי שזה לא הן - זה אני. אני נדרשת ללמוד לבטוח. לבטוח בגננת, במורה, בילדים שלי. כהורים אנחנו רוצים שיהיה לילדים שלנו הכי טוב שאפשר, שיהיה להם ביטחון עצמי, שיהיה להם ביטחון בסביבה. אבל אם אנחנו לא בוטחים בהם - איך זה יקרה?
האפשרות לבחור
השאלה הזו הפילה לי הרבה אסימונים, ובכך ההבנה שאני לא הדבר - זה התנסות שלהם. ככל שאשדר להם שאני בוטחת בהם - כך יווצר להם עוגן ויכולת להתגבר גם על מצבים לא פשוטים. ההבנה שהם שונים ממני והם יוצרים את ההתנסויות והזיכרונות שלהם, אפשרה לי לשחרר, לאפשר להם לכתוב על דף חלק ולא על דף שכתוב כבר ומכיל את ההתנסויות שלי.
התחלת שנה מאפשרת לקחת את כל ההשגים של השנה הקודמת וליצור איתם משהו חדש. תחילת שנת הלימודים מאפשרת את זה שנה אחר שנה. הילדים בוחרים מחדש - חוגים, מורים ואפילו חברים.
במהלך החופשה המשיכה ההתפתחות. השחרור הכפוי שנוצר בכך שהילדים לא נפגשים כל יום בבית הספר אפשר בחופש ריענון. בתחילת השנה, כשנפגשים כולם בכיתה, נוצרת בחירה רעננה - מתואמת יותר - דבר שלפעמים קשה לי כהורה לראות מהצד- למה אתה לא פוגש את רותם? הייתם כאלו חברים טובים. רבתם? אז זהו שלא, לא חייבים לריב. יכול להיות שהחברות תחזור ויכול להיות שהיא תשתנה. המעבר בין לימודים לחופש וחזרה ללימודים מאפשר לבחור. להתרענן.
תאום ציפיות
אחרי שלמדתי לבטוח בילדים שלי, לקבל ולכבד את הבחירות שלהם יכולתי להתחבר לסקרנות. ומתוך הסקרנות הזו יצרנו שיחות בהם התבוננו ביחד על השנה הבאה ותכננו אותה. כשלמדתי לשאול "מה אתם רוצים השנה? במה נתמקד?" מבלי לכוון למה אני רוצה - נוצרו דיאלוגים מיוחדים שאפשרו לכל אחד להביא את עצמו, את הרצונות שלו, ומשם גם יצרנו נוהלים חדשים.
אם חשוב לבת שלי הריקוד, אכוון לכיוון של שיפור בתזונה. אם חשוב הקטע החברתי - כיוונתי לתקשורת בינינו שמאפשרת לארח חברים (ולשאול אותי לפני כן אם זה בסדר).
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
הדיאלוג אפשר גם לי להגיד מה אני רוצה במערכת היחסים שלנו - בית מסודר יותר, שותפות של כולם בבית ואפילו לדבר על הבקרים. אני זוכרת שלפני כשנתיים כשדיברנו על הציפיות שלנו מהשנה החדשה שיתפתי אותם שאני רוצה שהכול יהיה קל יותר ונעים בבוקר - וכשזה בא מהמקום של התחדשות - זה עבד, זה קרה.
ואכן, כל אחד התבונן על ההתארגנות שלו בבוקר, ונוצרו נהלים אחרים. הבת הבכורה שלי קמה מוקדם יותר, האמצעית מכינה את התיק ערב קודם והקטן למד להביע את עצמו ולדברר מה הצרכים שלו.
תחילת שנת הלימודים יכולה להיות הזדמנות אדירה להתחדשות, לרענן הרגלים, לסמוך על הילדים שלנו ולבטוח בהם. חשוב לזכור שהילדים הם אלו שמתחילים את השנה ולא אנחנו, ובכך לא להשליך את כל זכרונות הילדות שלנו עליהם, אלא לאפשר להם להיות מי שהם.
הכותבת היא מרצה, מטפלת ומלווה בתהליכי התפתחות. ממפתחות תוכנית ההורות "על חינוך וחניכה"
לפנייה לכתב/ת 
