הגיבור הטרגי של הג'ודו / טור
כולם מדברים על מוקי, אבל חייבים לדבר גם על היריב שהוא לא פגש - סעיד מולאי האיראני. לוחם אמיץ ומעורר השראה שנקלע לסיטואציה בלתי אפשרית ובדרכו הנוגעת והעצובה מספר לעולם את סיפורו של האדם הקטן שנכבל בשלשלאות פוליטיות
כולם מדברים ביום האחרון, ובצדק, על הגיבור, אבל במחזה הזה חייבים לדבר גם על הגיבור הטרגי. צפייה בקרבות של אלוף העולם לשעבר סעיד מולאי האיראני אתמול הייתה חוויה מכמירת לב. בעיקר כאב לראות את הפער בין מולאי של הסיבובים המוקדמים, זה שמביס במחץ יריבים - בתקווה שאולי-אולי הוא לא יצטרך להיקלע אל הסיטואציה שכל כך חשש ממנה, לבין מולאי של קרבות הגמר – הכבוי, המובס רגשית.
שגיא מוקי: "יש לי עוד מטרות גדולות"
הרשת בטירוף מהזכייה של שגיא מוקי
נתניהו: "שגיא מוקי אחלה, הביא כבוד וגאווה"
התואר לא מבטיח למוקי כלום באולימפיאדה / טור
מולאי לא מרבה לדבר על המצב האומלל שנקלע אליו, במדינה שאינה מכירה בחופש הביטוי והעיתונות – האפשרות להתבטא בנושא טעון שכזה כמעט חסומה עבורו. פעם אחת הוא שפך מעט מהמתחולל בלבו בפוסט באינסטגרם. זה לא היה טקסט פוליטי – אלא מילים אנושיות ונוגעות: "אלוהים אתה רואה הכול, תעזור לי. אני הבן של אדמת איראן", הוא כתב ובלי האשמות מפורשות זעק לשמיים על כפיות הטובה של מולדתו אותה הוא כה אוהב ונאמן לה.
מולאי. טרגי(צילום: AFP)
מי שכן מדבר במקומות בהן פיו של מולאי חסום הוא גופו. הגוף החזק שנכבל בשלשלאות בלתי נראות בידי פטרוניו מוגי הלב. הקרב אתמול בחצי הגמר מול מתיאס קאסה היה דוגמא כואבת. ללא מאמן, שכנראה לא הסכים לקחת חלק בסיטואציה הזו, במשך 6:27 דקות ארוכות מולאי היה השחקן הראשי בטרגדיה.
אנשים ילעגו ויגידו שזה היה לא יותר מהצגה משוכללת, כזו שתראה כאילו הוא ניסה – ולו רק כדי לחסוך מעצמו מעונש. אני ראיתי שם דבר אחר. ראיתי לוחם שבמקום להיאבק מול היריב שמולו, צריך להיאבק מול הקולות שבתוכו. הלב שזועק לו כמה הוא רוצה ויכול לנצח את היריב הנחות ממנו, והמוח שמזכיר לו שאסור, כי יש יותר מדי על הכף, כי עד כמה ששאיפותיו הספורטיביות גבוהות, יש דברים שאסור לסכן עבורן. מולאי לא נתן ליריב לזרוק אותו באיפון קליל, הוא לא יכול היה לסבול עוד מופע מבזה כמו זה שלקח בו חלק בעל כורחו בפריז. בגבולות המותרים לו, הוא מבחינתו עשה את מה שיכל – וזה מבאס, וזה קורע לב.
מולאי. בקרבות הראשונים זרק באיפונים קלילים(צילום: רויטרס)
מולאי רחוק שנות אור מדמויות בזויות כמו רמדאן דרוויש, הג'ודוקא המצרי שהלך להתרברב תחת כל אולפן רענן, אחרי שסירב בזמנו ללחוץ את היד של אריק זאבי. מולאי הוא אדם אמיץ ושובה לב. באותו פוסט שבו בכה על מר גורלו, הוא שיתף באומץ רב תמונה של דגל ישראל. ממש לא מובן מאליו בשביל מי שחי במדינה ששליטיה ומנהיגיה הרוחניים מכנים את מדינתנו "השטן הקטן". מולאי לא מדבר על הפוליטי, הוא מדבר במעט מילים ובהרבה שפת גוף – על האישי, על האדם הקטן שמשלם את מחיר ההחלטות המרושעות של השליטים.
בסיומו של יום כל כך מרגש עבורנו, אוהדי הספורט הישראלים, רציתי להעניק למוקי חיבוק גברי של מנצח, ולמולאי לתת חיבוק אבהי חזק ולהבטיח לו בקול מנחם ש"הכול יהיה בסדר", בידיעה גמורה שאני משקר.
לפנייה לכתב/ת 
סעיד מולאי
צילום: AFP
מומלצים
