מערכת הבחירות הכי מביכה שאני זוכרת

סיקור שיא לראיון הנוקב של מירי רגב ושרה נתניהו(צילום: יריב כץ)

סוף-סוף נמצא נושא שעליו כולם מסכימים: המערכת הפוליטית כולה הזדרזה לברך את אלוף העולם הטרי בג'ודו, שגיא מוקי, שזכה במדליית זהב. באמת סיבה טובה למסיבה. הבעיה היא שלצד המסיבות הללו אין במערכת הבחירות הזו שום עיסוק בתכנים, אין ויכוח אמיתי ואין דיון רציני וענייני בשום נושא.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

אפשר היה לצפות שלפחות מפלגת הגנרלים תאמר משהו – מילה, אות – בנושאים הביטחוניים. אבל לא – שקט. למה? כי הם עסוקים בינם לבין עצמם. גנץ מצא יועץ אסטרטגי חדש, שהוא לצנינים בעיני לפיד. ולא שהוא לא צריך יועץ – הרי אין ראיון אחד שבו הוא אינו נופל בלשונו. וזה לצד הסיפור על חברת החקירות שמחפשת חפרפרת במוסדות הרשימה. זו כבר פארסה.

אבל ייתכן שהמביך ביותר הוא ראש ממשלה, שר ביטחון, הרמטכ"ל, והחייל המעוטר לשעבר, אהוד ברק, שזיקנתו מביישת את נעוריו. הוא מנבל את פיו כאחרון הפרחחים, מכנה את מבקר המדינה "סמרטוט רצפה", ומנפק כל יום פנינים מסוג זה בראיונות או בטוויטר. מה קרה למי שהיה ראש ממשלה כושל, נבעט החוצה אחרי שנה וחצי, ואז שירת כשר ביטחון בממשלתו של נתניהו. אבל העיקר, רק לא ביבי.

והמצב בימין לא טוב בהרבה. מירי רגב "מראיינת" באולפן שלה את שרה נתניהו, ואין ערוץ שלא מכסה את ה"ראיון" הזה. נתניהו, מצידו, מבטיח לכל מי שמוכן לקבל את כל מה שהוא רוצה, כשהשיא החדש הוא ההבטחה לפייגלין – האיש מההצלפות בכפות הרגליים – למנותו לשר. אוי לאוזניים שכך שומעות. כאילו לא די לנו בסמוטריץ' ובפרץ, שרי ההדרה וההמרה, עכשיו פייגלין ישלים את החבורה ההזויה הזו. ואם פייגלין, אדוני ראש הממשלה, אז למה לא השר בן-גביר?

אני מסתכלת לאחור. אפילו לאפריל השנה. ובוודאי למערכות בחירות לאורך השנים שבהן הייתי מעורבת או צופה מהצד, ומתקשה למצוא בחירות שבהן עסקו הכול בזוטי זוטות, שבהן שום דבר לא היה מפתיע, שבהן הכול היה יכול לקרות והכל היה אפשרי, שבהן כבר לא היו כללי משחק אמיתיים, ערכיים, רציניים. וכל זה דווקא בימים שבהם מתרגשים עלינו איומים בכמה חזיתות, ומצד שני יש לנו הישגים כה רבים.

אז איזה מזל שיש לנו זהב. הכל זהב. תודה לך שגיא מוקי: החזרת לנו את הצבע ללחיים.

• לימור לבנת היכנה כשרה מטעם הליכוד