אני יודעת מה יוצאי אתיופיה עשו בקיץ האחרון
המחאה, תחושות הקיפוח, הזעם והביקורת על ההפגנות מצאו את הילדים ובני הנוער מחוץ למסגרות הלימודים. מערכת החינוך צריכה להתכונן לפני חזרתם
מחאת יוצאי אתיופיה ביולי האחרון(צילום: יאיר שגיא)
באתיופיה לא כולם קיבלו את הזכות ללמוד בבית הספר. אבא שלי ז"ל בחר בי מכל הילדים. בית הספר היה מחוץ לכפר, מרחק של חצי יום הליכה, ולכן נשלחתי לגור עם דודיי שהיו קרובים יותר. את בית הורי ביקרתי פעם בשלושה שבועות. אבי האמין שחשוב שאקבל השכלה גם במחיר שלא אהיה בבית. לקחתי את האתגר בשתי ידיי ועד היום אני לא מפסיקה ללמוד וללמד.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ועכשיו, בתום קיץ לא שקט שעבר על קהילת יוצאי אתיופיה ועל החברה הישראלית בכלל, חוזרים התלמידים לבית הספר. מדובר באתגר עבור תלמידים ישראלים יוצאי אתיופיה, שלא שהו במסגרת הלימודים בזמן שנחשפו לכעס והתחושות הקשות בתקופת המחאה. זה אתגר גם עבור שאר הילדים ובני הנוער שנחשפו למחאת יוצאי אתיופיה, אך גם לכעס כלפיהם בעקבות ההפגנות הסוערות שלא פעם יצאו משליטה.
החזרה ללימודים טומנת בחובה מחד פוטנציאל להעמקת אי-ההבנה בין הצדדים, ומאידך אפשרות ללמידה טובה יותר של המרכיבים השונים בחברה הישראלית. כדי לאפשר חזרה מהירה ללימודים, באופן שינכיח את התחושות והקולות בצל המחאה, להלן כמה דגשים וטיפים להורים, למורים ולתלמידים, שיקלו על ההתמודדות עם הנושא המורכב ויאפשרו הבנה טובה יותר של תחושות הקיפוח והמחאה.
הקשבה. לכאורה בנאלי ומובן מאליו, אבל יש לעודד את השיח המילולי באמצעות הקשבה משמעותית. המטרה היא לרכוש את אמון הילד, כך שיהיה כן ויוכל להתבטא באופן חופשי, ללא חשש מתגובה סמכותית מדי או "מחנכת מדי". יש לאפשר שיח פורה בכיתות, שיאפשר לכל הצדדים להתבטא בחופשיות וכך כל צד יבין את האחר.
שיתוף. זה המשך ישיר להקשבה: לצד מתן האפשרות לילדים להתבטא בינם לבין עצמם, יש ליצור מקום "סטרילי", שבו המורה הוא המבוגר המשמעותי, מעין מדריך מלווה לצרכי השעה, שיהיה שם בשביל התלמיד ויגרום לו לשתף. המטרה היא לא להשאיר את השיחות ושיתוף הרגשות והתחושות רק בין קבוצות השווים, אלא בעזרת אדם בעל ניסיון שיכול לסייע ובמקרה הצורך גם להפנות למומחה מקצועי. השאיפה היא שבמקביל יפתחו גם ההורים מנגנון דומה מול ילדיהם, בדגש על המוטיב "לא לשמור בבטן".
ד"ר ווביט וורקו מנגיסטו(ליאור נצר)
קשר עם ההורים ומעורבות. כפי שההורים בלבד לא יכולים לתת מענה מלא ומיידי 24/7 לצורכי הילד, גם המורה מוגבל על ידי שעות הלימודים. המעטפת הרגשית, התמיכה ותשומת הלב המרבית, יתאפשרו רק בשיתוף פעולה בין המורים להורים. חשוב לעדכן בזמן אמת את ההורים על בעיות ותהליכים שעולים במהלך שעות הלימודים, ולהדגיש עבורם נקודות חשובות מחיי היום יום של הילדים שהם עשויים לפספס. מאידך, יש לשאוף לכך שההורים יעדכנו את המורים על הנעשה במהלך החופשה הארוכה.
תחושת שייכות. אחת הסיבות שרבים כל כך מיוצאי אתיופיה מילאו את הרחובות הייתה חוסר השייכות ולמערכת החינוך בכלל ולמורים בפרט יש כאן תפקיד. חלק מכריע יש גם להורים מאוכלוסיית הישראלים הוותיקה. תפקידם להסביר לילדיהם על החשיבות שבקבלת השונה והחדש, כך שקבוצת הרוב של התלמידים תדע לקבל לתוכה את התלמידים בני הקהילה.
- ד"ר ווביט וורקו מנגיסטו, מרצה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש ילין ובאוניברסיטה בעברית, היא מפקחת ארצית מטעם משרד החינוך על קידום נוער בסיכון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר ווביט וורקו מנגיסטו
ליאור נצר
מומלצים
