למה בישראל מותר לצוד ציפורים בסכנת הכחדה?
עונת הציד הספורטיבי של הציפורים והעופות בישראל החלה היום. במשך חמשת החודשים הבאים יוכלו כאלף ציידים מורשים, לצוד מינים שונים של ציפורים, כולל כאלה הנמצאים בסכנת הכחדה ומינים מסוימים ללא כל הגבלה. לכן, צריך להפסיק לאלתר את הציד הזה
היום החלה עונת הציד בישראל. כאלף בעלי רישיון ציד, יוכלו במשך חמישה חודשים, עד סוף ינואר, לצוד כמה מיני עופות: ברווזי בר משישה מינים, אגמיות, יוני בר ותורים (לא מוגדר בחוק אילו מינים), שליו נודד וזרזיר. על פי התקנות לחוק, מותר לצוד עד עשרה ברווזי בר ביום, לצייד בודד, אבל לגבי עופות אחרים אין הגבלה, כלומר מותר לצוד ללא הגבלה.
הציד בישראל מנוהל על ידי רשות הטבע והגנים ומוסדר בחוק שנכתב בשנות ה-50' של המאה הקודמת. הוא אינו מתאים למציאות של היום. מצב המערכות הטבעיות בישראל ובעולם, הוא בכי רע, ומינים רבים נמצאים על סף הכחדה. ניסיונות שהיו בשנים האחרונות לשנות את החוק, כך שימלא את ייעודו להגן על חיות הבר ולא יהווה חוק שלמעשה מסדיר ציד בישראל, ולהתאימו למציאות של היום - כשלו.
בפעם האחרונה, לפני כמה שנים, החוק כבר נידון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, אלא שבגלל לחץ של ציידים, החליטה מי שהייתה אז יו"ר הוועדה, השרה מירי רגב, לעצור את המהלך. אני מקווה שבכנסת הבאה שתקום, יימצא הרוב לשנות החוק ולהתאימו למצב החי בישראל היום.
איש אינו יודע את המספר המדויק של העופות ובעלי החיים האחרים הניצודים בישראל. רשות הטבע והגנים לא מבצעת ניטור מסודר ולכן לא ניתן לקבוע כמה בעלי חיים ניצודים בכל שנה, בעונת הציד. עם זאת, אני חושש שציד ספורטיבי לא מתאים למציאות בת זמננו והוא עשוי להביא להכחדה של מינים.
התור המצוי הוכנס לפני כשנתיים לרשימה המפוקפקת של מינים, שאוכלוסייתם העולמית בסיכון גבוה להכחדה. התור נמצא עכשיו ברמת הסיכון השלישית בחומרתה, VU. יש מדינות במערב אירופה, שבהם התור המצוי כמעט שנכחד לגמרי. ברשימה האדומה של העופות בסכנת הכחדה בישראל, שפורסמה בשנת 2017 על ידי רשות הטבע והגנים, בשיתוף מרכז הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, הוגדר התור המצוי בישראל על סף סכנת הכחדה (בדרגת סיכון NT).
ב-10 השנים שחלפו מאז הרשימה האדומה הקודמת, מצבו הידרדר משמעותית. אבל עיקר התורים שניצודים בישראל, ככל הנראה, הם תורים שנודדים מאירופה ואסיה, בדרכם למשכן החורף שלהם באפריקה. ישראל מהווה ציר נדידה בינלאומי חשוב ביותר לתור המצוי. בישראל לא נעשה מחקר מסודר, שבודק לאורך שנים את השינוי במספר התורים המצויים הנודדים בישראל, אבל יש אינדיקציות מאוד חזקות, שמצביעות על צניחה במספר התורים הנודדים. בספירות של צפרי מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, בראשית שנות ה-2000, נספרו בעמק המעיינות עשרות אלפי תורים. בשלוש השנים האחרונות, הספירות עומדות על מאות בודדות, לכל היותר.
גם מידע משתי תחנות המחקר שלנו, בהן מתבצע ניטור נודדים לאורך 25 שנים, באילת ובירושלים, מציג תוצאות קשות: מספר התורים צנח מעשרות בשנה, לבודדים בלבד.
אין לנו מידע על כמות התורים המצויים הניצודים בישראל מדי שנה, אך אני מעריך כי מדובר באלפים. לנוכח מצבו העגום של התור המצוי בעולם ובישראל, אני סבור שאין לכך כל הצדקה. בסוף המאה ה-19, הייתה בצפון אמריקה יונת בר נפוצה, המקבילה האמריקנית לתור שלנו, בשם יונה נודדת. היא הייתה מאד נפוצה: מיליונים ממנה התקבצו בכל שנה בחלקים של ארה"ב וקנדה. היונה הנודדת נכחדה מהעולם ב-1914. הגורם להכחדה היה ציד. מיליוני יונים ניצודו בכל שנה.
כצפר שנוסע לארה"ב ולקנדה מדי פעם וצופה בציפורים, הלכתי לפני כמה שנים למוזיאון הטבע בטורונטו, כדי לראות את הפוחלץ של היונה האחרונה, פוחלץ שמדגים כי ציד מאסיבי, יכול לגרום להכחדה עולמית. אני חושש שהתור המצוי, בדרך להפוך ליונה הנודדת המודרנית.
אין היום שום סיבה שבישראל ימשיכו לצוד צייד ספורטיבי ובוודאי אין סיבה שרשות הטבע והגנים, לא תאסור ציד של מינים הנמצאים בסיכון עולמי, או מקומי. אנחנו נמשיך להיאבק על כך ואני מקווה שבשנה הבאה, בתאריך הזה, אפשר יהיה לכל הפחות לדווח שבישראל כבר לא צדים מינים בסיכון. כולי תקווה שבכנסת הבאה, ימצא מי שייקח על עצמו את שינוי החוק, כולל הפסקה לחלוטין, של צייד ספורטיבי.
דן אלון, מנהל מרכז הצפרות, החברה להגנת הטבע
לפנייה לכתב/ת 
