"ראו את הדמעות והפחד בעיניים של מולאי, זה היה נורא"
האיומים בטלפון ומנציג השגרירות האיראנית שהסתנן בצורה לא חוקית לאזור האימונים, הביקור של משמרות המהפכה בבית הוריו והטקסטים המפוחדים מחבריו. גילויים חדשים אודות הלחץ והאימה בהם היה נתון הג'ודוקא בטרם החליט להמרות את פי המשטר ולהימלט. מולאי: "הייתי אבוד ומפוחד"
סיפורו המדהים של סעיד מולאי, שהעז להמרות את פי המשטר האיראני וערק מארצו, ממשיך להותיר את עולם הספורט פעור פה. אחרי שהוא נאלץ להפסיד בחצי גמר אליפות העולם כדי לא להתמודד מול שגיא מוקי ולאחר מכן לא חזר לארצו, פירסם איגוד הג'ודו העולמי גילויים חדשים מהפרשה.
כזכור, מולאי שאמור היה להגן על תוארו העולמי במשקל עד 81 ק"ג, נוצח על ידי הבלגי מתיאס קאסה בחצי הגמר ולאחר מכן גם הפסיד לגאורגי לוקה מאיסורדזה בקרב על מדלית הארד, מה שמנע ממנו לעמוד על הפודיום עם נציג ישראל, שזכה בסופו של דבר בזהב. רבים תהו אם הפסיד בכוונה בהוראת המשטר או שנאבק עד הסוף ונוצח בצורה ספורטיבית. כעת מתברר מהגילויים החדשים כי הוא עשה את הכל על מנת לשמור על תואר אלוף העולם בו החזיק, אבל לא היה מסוגל לנצח בגלל שהיה נתון בסערת רגשות ולא היה מוכן מנטאלית לקרבות המכריעים.
באתר של איגוד הג'ודו העולמי פורסמו פרטים אודות הדרמה מורטת העצבים שהתחוללה מאחורי הקלעים, בה נאבק מולאי לא רק על התואר, אלא גם על חייו וחיי משפחתו וניסה להדוף את הלחץ העצום בו היה נתון מצד שלטונות איראן.
הדרמה החלה לפני הקרב של מולאי בשמינית הגמר מול הרוסי חסן חלמורזייב (האלוף האולימפי מריו 2016), כאשר השלטונות באיראן החלו לחשוש שהוא ייאלץ להתייצב מול מוקי בהמשך או לעמוד איתו על אותו הדוכן. מספר דקות לפני שעלה למזרן קיבל מאמנו שיחת טלפון משר הספורט האיראני, דבאר זאני, שהורה לו לפרוש מהתחרות כדי לא להתמודד נגד הישראלי בהמשך. זאני הוסיף להוראה איומים כלפי מולאי ובני משפחתו.
לדברי הנוכחים במקום, מולאי התמוטט ופרץ בבכי קורע לב. מאמן נבחרת טג'יקיסטן, וואחיד סארלה, הבחין במה שקרה, פנה למנהלת התחרות מטעם האיגוד הבינלאומי (IJF) ליסה אלן, והבהיר לה שמולאי זקוק לעזרה. אלן החלה לפעול יחד עם מזכ"ל ה-IJF ז'אן לוק רוז', חבר הנהלת האיגוד ג'רארד בנו והעוזר האישי שלה עבדולו מוראדוב.
מוראדוב סיפר: "העברתי את כל היום יחד עם מולאי. ליוויתי אותו לכל מקום שצריך ועזרתי לו בתרגום. ראיתי את הדמעות ואת תחושת הטרור בעיניים שלו. הוא התמודד עם מצב שהיה מעבר לשליטתו והיה לגמרי חסר אונים. היה פשוט נורא לראות את זה. אלה מצבים שלא יכולים לקרות לשום ספורטאי ולשום בן אדם".
מולאי ביקש להיפגש עם יו"ר איגוד הג'ודו העולמי, מריוס ויזר, שנענה מיד לבקשתו והסכים לשוחח עימו במשרדו. אחרי ששמע ממנו מה קרה הבטיח ויזר למולאי שהוא יקבל כל עזרה אפשרית, לא משנה מה תהיה החלטתו. הוא אמר לו שהוא חייב לקבל את ההחלטה החשובה ביותר בחייו - לציית להוראות מאיראן או לסכן את הכל ולהילחם למען החופש והכבוד. מולאי קיבל את ההחלטה, עלה למזרן, ניצח את האלוף האולימפי והעפיל לרבע הגמר.
ברבע הגמר ניצח מולאי את הקנדי אנטואן ולואה פורטייה (הזוכה בארד בריו 2016). הוא נראה בקרב עם תחבושת לראשו וכלי תקשורת מסוימים בעולם אף טענו שהוא עומד לפרוש בשל כך. למרות זאת הוא ניצח ואז התייצב לקרב מול קאסה בחצי הגמר.
בשלב זה כבר היה ברור שמולאי הימרה את פי השלטונות מאיראן אחרי שקיבל מספר שיחות טלפון, ושמבחינתו אין דרך חזרה. בעקבות ההתפתחויות הגיעה לזירת התחרות משלחת מהשגרירות האיראנית בטוקיו. אחד מנציגיה אף נכנס בצורה לא חוקית לאזור בו התאמן מולאי, תוך שהשתמש באקרדיטציה של מאמן. הוא פנה לג'ודוקא ואיים עליו.
לפני הקרב מול קאסה קיבל מאמנו של מולאי שיחת טלפון נוספת. הפעם היה מעברו השני של הקו נשיא הוועד האולימפי האיראני, רזה סלחי אמירי. המאמן לחץ על כפתור הדיבורית בטלפון על מנת שמולאי יוכל להאזין לשיחה שהתנהלה.
רזה אמירי טען בשיחה שנציגי משמרות המהפכה הגיעו לבית הוריו של מולאי. במקביל, חבריו של מולאי שלחו לו הודעות מאיראן בו סיפרו לו דברים דומים. הם טענו שהאנשים שהגיעו לבית משפחתו דרשו מאביו לומר לו לציית לחוק - אחרת הוא ייתקל בבעיות.
הפחד והרגשות בהם היה נתון מולאי באותם רגעים בעקבות האיומים שספג גרמו לו להיכנס למצב של מתח בלתי נסבל. אנשי הוועד האולימפי דאגו ללוות אותו לכל מקום ולאבטח את חפציו האישיים ואת הדרכון שלו. הוא התייצב לאחר מכן לחצי הגמר בו נוצח על ידי קאסה. לאחר הקרב הסביר כי לא יכול היה להתכונן בצורה ראויה לאתגר הספורטיבי שעמד בפניו.
"עשיתי את זה בשביל החיים החדשים שלי"
בראיון לאתר של ה-IJF סיפר מולאי: "יכולתי להיות אלוף עולם, התאמנתי קשה בשביל זה ועשיתי מאמץ גדול. נלחמתי וניצחתי אלוף אולימפי, מדליסט ארד אולימפי ומתחרים נוספים. חלמתי על התואר העולמי, אבל זה לא היה הגורל שלי. לא יכולתי להתחרות בגלל החוק במדינה שלי ובגלל שפחדתי ממה שיקרה לי ולמשפחה שלי".
מולאי הוסיף: "הייתי אבוד ומפוחד. שר הספורט והוועד האולימפי אמרו לי לא להתחרות ושאני חייב לציית לחוק. אני לוחם ורוצה להתחרות בכל מקום בו אני יכול, אבל החוק במדינה שלי לא מאפשר לי
את זה. לכל הספורטאים במדינה אין שום ברירה והם חייבים לציית. עשיתי את מה שעשיתי בשביל החיים שלי. החיים החדשים שלי. אני מודה למריוס ויזר מעומק ליבי. הוא אמר לי שיעזור לי ככל שיוכל כדי שאוכל להתחרות במשחקים האולימפיים, כדי שאוכל להגשים את החלום ולהיות אלוף אולימפי. אני זקוק לעזרה. למרות ששלטונות המדינה שלי אמרו לי שאני יכול לחזור בלי שום בעיה, אני חושש. אני פוחד ממה שיקרה לי ולמשפחה שלי. אני ספורטאי ולא פוליטיקאי. אף פעם לא הייתי מעורב בפוליטיקה ואני רוצה לנהוג על פי האמנה האולימפית".
כעת אמור מולאי להתחיל בחיים חדשים בגלות, כשברקע חוסר ודאות גדול בכל הנוגע לגורל משפחתו. הוא הפסיד אמנם בתחרות, אבל ניצח באיפון במאבק למען חייו. הוועד האולימפי מנסה למצוא את הפיתרון על מנת לאפשר לו להתחרות בטוקיו 2020 מבלי שיסבול מאפליה.
ויזר אמר: "איגוד הג'ודו העולמי אף פעם לא פועל לטובת מדינה מסוימת או נגדה, אלא רק למען ערכי הספורט וקידומו כדבר שתורם לחברות, איחוד ושלום בעולם. האמנה האולימפית היא הערך העליון בספורט ואנחנו כאן כדי להגן עליה".
לפנייה לכתב/ת 
