"שנאת מוות": גם בזה אשמים האשכנזים?
הדוקומנטריסט רון כחלילי לא מצליח להסביר למה כל שתי דקות מתפרסם בישראל פוסט גזעני נגד ערבים, אז הוא חוזר למקורות (שלו) ותולה את האשמה ביחסי אשכנזים ומזרחים. סמדר שילוני חושבת שהגיע הזמן להקשיב לאואזיס ולהפסיק להביט אחורה בזעם
מה מביאים ליוצר דוקומנטרי שיש לו הכל? או יותר נכון יש לו את כל המצרכים לסדרה דוקומנטרית טובה, את המוטיבציה ואת הכלים ליצור אותה? אולי אמירה חדשה ומורכבת, שהיתה עשויה להועיל מאוד ל"שנאת מוות", הסדרה החדשה של רון כחלילי שעלתה אתמול (ב', 21:00, HOT8 ותשודר גם היום ומחר), ועוסקת בשנאה היוקדת של חלק מהישראלים לערבים.
שני הפרקים הראשונים (מתוך שלושה) של "שנאת מוות" הם, איך לומר, משעממים למדי. הם מנסים לחשוף את האופן בו הממסד מסליל אותנו לשנוא ערבים ולבחון את הצורות החדשות של הגזענות הזאת (למשל הרחקה של אוכלוסייה ערבית מערים מסוימות). אלא שהפרקים מסתפקים בהצגת ביטויים שונים של שנאת ערבים בקרב יהודים מבלי להעמיק לתוכה וחסרים אפילו את הפרובוקציה הרגילה של כחלילי, שהכניסה קצת ג'וס לסדרות הקודמות שלו.
כן, כל שתי דקות מתפרסם בישראל פוסט גזעני נגד ערבים, אבל כחלילי כנראה שכח שכל גיבורי הרשתות החברתיות כבר נשחקו מרוב גילויים אלימים של גזענות נגד ערבים (ואתיופים, וסודנים ורוסים) כשהיא פולשת להם לפיד למרות שעשו הכל כדי לסנן אותה, וכן, גם קהו מרוב גילויים דעתניים וירטואליים מזועזעים בגנות אותה גזענות עצמה. אם כחלילי לא רוצה להיות הילד שצעק "גזען! גזען!" הוא צריך להתאמץ קצת יותר ולהגיד משהו ממשי.
הפרק השלישי קצת יותר מעניין מהשניים הראשונים, מהסיבה הפשוטה שזהו הפרק בו כחלילי חוזר אל כור מחצבתו, חלקת הדוקו שהוא מכיר ואוהב ובה הוא פורח – יחסי אשכנזים ומזרחים. בפרק הזה כחלילי מפתח תובנה חדשה-ישנה: גם בשנאת הערבים האלימה המזוהה עם הימין מהמוצא המזרחי, אשם (שוב) השמאל האשכנזי. כל הדרכים מובילות למפא"י. השמאל האשכנזי היה זה שעקר מהיהודים שעלו מארצות ערב את הערביות שלהם, את השפה, המנהגים והתרבות. המזרחים צייתו ועכשיו, חדורי שנאה עצמית הם מנסים לחסל את כל מה שמדיף ערביות. חוצפתו של השמאל האשכנזי אינה יודעת גבולות כי בה בשעה השמאל הוא זה שהזיק לערבים הישראלים והפלסטינים יותר מכל הימין יחד, כשהיה בשלטון בעשורים הראשונים לקום המדינה. ושוב אנחנו נבלעים בלופ הנצחי של אשכנזים ומזרחים, כי מה יותר הגיוני מלהתגזען בנושא גזענות?
עוד ביקורות טלוויזיה:
כחלילי הוא יוצר דוקומנטרי ותיק. לא תמיד הוא מצליח להגיד משהו מעניין או הגיוני אבל הוא כמעט תמיד מצליח להעלות נושאים למודעות וליצור באזז כלשהוא (עיין ערך "ערסים ופרחות" או "אכלו לי שתו לי"). ב"שנאת מוות" הוא מקפיד להביא מרואיינים ממוצא מזרחי או אשכנזים שגם הם "שונאי ערבים" כדי לשבור את התפיסות המקובעות שלנו על גזענות כלפי ערבים, אבל מתקשה להאיר מחדש נושא שחוק. הוא מצייר תמונה אידילית ולא בהכרח מדויקת של יהודים ומוסלמים שחיים כתף אל כתף במדינות ערב (עד שהגיעה מדינת ישראל המפא"יניקית והרסה הכל). הוא גם מתעלם מהעובדה שרמת הגזענות ושנאת הזרים והזיהוי שלה עם הימין הפוליטי נמצאת בעלייה בעוד כמה פינות נידחות של העולם המערבי כמו אירופה או ארה"ב, ורותם את זו שלנו לטובת הפנס שהוא אוהב לחפש תחתיו את המטבע שלו.
גם אם הסוציולוגים המצוינים שמביא כחלילי (חביבה פדיה, איתמר טובי) מנפיקים כמה רעיונות מעוררי מחשבה (כמו זה שהמזרחי שצועק "מוות לערבים" למעשה אומר "אני ישראלי פטריוט"), הם מבליחים לרגע רק לקראת סוף הפרק השלישי ונעלמים תחת שטף ההאשמות כלפי השמאל. יכול להיות שזה נכון, שמפא"י היא שורש כל רע ובגללה אנחנו משוטטים קהי שיניים, אבל לחזור עליה שוב ושוב לא בהכרח יקנה לה מאמינים בשלב הזה. מה שגרוע עוד יותר הוא שהתפיסה הזאת מסירה את האחריות ממי שעומד מאחורי גילויי הגזענות, שעם או בלי תירוץ היא עניין מכוער ורע. ואם כחלילי באמת רוצה להתקדם, אולי הגיע הזמן להפסיק להביט אחורה בזעם ולהפנות את הזעם הנהדר הזה כלפי ההווה?