החרדים הם היהודים של הישראלים

(צילום: EPA)

מקובל לדבר על השיח הפוליטי המתלהם ורווי השנאה שמלווה אותנו מאז מועד א' של הבחירות, אבל במקרה של ציבור אחד השיח הזה הולך ומקצין כבר שנים, ואיש אינו מוצא לנכון להנמיך את הלהבות: השיח נגד הציבור החרדי.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

אכן, ישנן מחלוקות עמוקות עם תפיסת העולם החרדית הקלאסית בשלל נושאים וסוגיות: דת ומדינה, כפייה דתית, שירות בצה"ל, יחס ללהט"בים, הדרת נשים, לימודי ליבה ועוד שלל נושאים חשובים. השאלה אינה על המחלוקות – הרי אפילו עמוס עוז, כשנשאל מהי היהדות בשבילו, השיב "המחלוקת". השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא מהיכן מגיעה השנאה התהומית כלפי החרדים. כיצד קרה שיש בציבור מי שחושבים שיש לאסור על מפלגות דתיות לרוץ לכנסת. כיצד חברה ששמה על נס את השירות צבאי כערך חברתי וציוני מקבלת בשוויון נפש את תופעת השתמטות ההמונית משירות קרבי ומשירות מילואים בציבור הכללי, אבל רואה את אי-השירות של החרדים כעילה להדרה שלהם מהחברה.

לפי מסכת סוטה, ינאי המלך אמר לאשתו: "אל תתייראי לא מן הפרושים... אלא מהצבועים שדומים לפרושים שמעשיהם כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס". ובעיבוד לענייננו: הישמרו מהצביעות שבאה לידי ביטוי בדווקנות מול מגזר אחד – כמו במחאה נגד מופעים נפרדים – מול הסלחנות כלפי אותה תופעה בקרב מגזרים אחרים.

אך לא די בהסבר זה. החברה הישראלית כיום בנויה על קטלוגים ומגירות: אנחנו מגדירים את עצמנו באמצעות השלילה של האחר, המשויך לקבוצה מוגדרת. גישה זו מקילה על החיים, משום שבמקום להתמקד במחלוקות, להבין את שורשיהן, להכיר את השקפתו של הבר-פלוגתא ולהיפגש עימו באופן בלתי אמצעי – מהלכים שמצריכים מאמץ, פתיחות ובעיקר צניעות – אנחנו מעדיפים להכליל ולשנוא את השונה מאיתנו.

נותר לנו רק לקוות שלאחר הבחירות ייווצר אקלים שיאפשר עולם פתוח ומכיל, שבו נרגיש את כובד האחריות על כתפינו ונהיה צודקים וחכמים. עיקר המשימה הזו מוטלת על כתפיהם של פוליטיקאים, אנשי תקשורת ושופטים.

• מוטי שקלאר הוא איש תקשורת, לשעבר מנכ"ל רשות השידור