הערפיח התודעתי לזיהום הדמוקרטיה
בנימין נתניהו לא רצה שום גורם מתווך בינו לבין העם ולכן פעל להשתלט על התקשורת. במקום שאתם רואים עיתונאים, הוא רואה אויבי משטר
שנתיים וארבעה חודשים החזיק ראש הממשלה בנימין נתניהו בגביע הקדוש של הדמוקרטיה: תיק התקשורת. לא במהרה ויתר על התענוג של השליטה - גם אם המדומיינת - ברעשי הרקע שהפריעו לו לעבוד, ורק אחרי שתי עתירות שהוגשו נגדו פלוס הוראה אחת מבג"ץ להסיר את ידיו מהתיק, הואיל בטובו להיפרד. במהלך התקופה הזו התהלך בוטח בחדריה, בעט ברגל גסה בבטן הרכה שלה, גרר אותה בשערות ראשה למקומות שבהם לא הייתה מעולם.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הוא הגיע בזמן מתאים לשינויים, מנצל כל בדל של פיצול ומיזוג ערוצים, כל קצה של רשת חברתית, כל הד של טריקת דלת מאחורי גבם של מפוטרים. כמו רב חובל מנוסה ניצל את הרוחות הנושבות לכיוון המתאים לו עד שהגיע ליום שבו הפך לאדם הממונה על התקשורת החופשית מטעם מדינת ישראל. מי שלמד את נפתולי הפוליטיקה האמריקנית השיג את חברו הטוב מעבר לים, ואף לימד אותו כמה טריקים טובים שניסה על הציבור בישראל. הוא לא רצה שום גורם מתווך בינו לבין העם. מהרגע שבו הזיז הצידה את קודמו בתפקיד עשה נתניהו את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, למשול.
בהתחלה לא ניתן היה לראות דבר, רק להריח את הרעל שמתפשט. קצת כמו מופעי הזיהום שפקדו את לונדון בשנים שלפני הערפיח הגדול בדצמבר 1952 - ולא ממש הוציאו את הפוליטיקאים משלוותם. תושבי העיר כבר ידעו לא מעט מופעי זיהום כאלו מאז שהחלו להסיק את הבתים שלהם בפחם מאיכות גרועה, ואף אחד מהמנהיגים לא חש צורך לעשות משהו בנדון. אחוז גבוה של גופרית שהפך בזמן הבעירה לחומר רעיל, יחד עם פליטות מזוהמות מתחנות כוח שפעלו באזור וריבוי מנועי הדיזל על הכבישים, היו מתכון בדוק לאסון שאכן הופיע בסופו של דבר.
חמישה ימים של כאוס מוחלט, תנאי ראות לקויים, ושיתוק מוחלט של תנועת כלי רכב, לרבות של שירותי הצלה, גבו את מחיר חייהם של כ-12 אלף בני אדם. הערפיח חדר לתוך מבנים וגרם לפגיעות בריאותיות של כ-100 אלף איש נוספים.
הערפיח התודעתי שראש הממשלה מפיץ סביבנו מאז נגע בפרח לב הזהב של הדמוקרטיה נמשך גם היום, כששיאו הנוכחי הוא הסתה נגד עיתונאים, שנאלצים להסתובב עם שומר ראש. במקום שהוא רואה מחלפים, אתם רואים פקקים. במקום שאתם רואים מצוקה בחדר מיון קדמי, הוא רואה שעמום. במקום שאתם רואים אנשי תקשורת, הוא רואה אויבי משטר.
ביום טוב שלו, נתניהו מאמין שעיתונות היא משלח יד. הוא מסרב לראות בעיתונאים את מה שהם באמת: צינור הכרחי להעברת מידע באופן חופשי, שליחי ציבור שתפקידם לבקר את השלטון, לשמור אותו נקי מכל מום, לשפר ולטהר אותו למען האזרחים, להקשות על נבחר הציבור בשאלות נוקבות וחפות מכל פחד ולשטוח בפניו את כאבו של אחרון האזרחים.
בממלכה המאוחדת לקח לממשלה ארבע שנים עד שהתקפלה מול הלחץ הציבורי וקיבלה את "חוק האוויר הנקי". רק ב-1956 הכירה הפוליטיקה הבריטית בקשר שבין זיהום אוויר, מוות של אזרחים ואחריות לאומית. נשאר רק לקוות שכאן בישראל זה יקרה מהר יותר, לפני שהזיהום יתפשט.
- מרב בטיטו היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
