ארה"ב: לומדים על רצח האינדיאנים דרך השואה

בילינגס, מונטנה היא לא המקום הקלאסי ללימודי שואה. אחרי הכול, הקטסטרופה הגדולה אירעה במרחק של אלפי קילומטרים מהמדינה שמעטים היהודים החיים בה. אבל עבור כ-25 אנשי חינוך מאיידהו הסמוכה ומרחבי מונטנה (לא יהודים כלל ועיקר) שנטלו שבוע מחופשת הקיץ שלהם כדי ללמוד כיצד ללמד את השואה - היה זה חיבור למשהו קרוב בהרבה אליהם הביתה: מצוקת האינדיאנים בארה"ב כולה, ובמיוחד במערבה.

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >>    

קראו עוד בערוץ היהדות : 

• בלגיה: נאסרה שחיטה כשרה במחוז ולוניה
• פעם ביובל: יום א', א' אלול, אחד בספטמבר
  

רבנים, תלמדו: חז"ל לא פחדו לשנות את חוקי התורה/ פרופ' רוחמה וייס

הדוברת היא לייסי ווטסון - אחת מיוזמי סמינר בילינגס, שאורגן ומומן על ידי מוסד אולגה לנגייל ללימודי השואה וזכויות אדם (TOLI, בקצרה). "גדלתי בפורט בנטון שבמונטנה, מרחק של ארבעים מיילים בלבד מהמקום שבו אירע טבח המריאס של כ-200 אינדיאנים. מעולם לא הייתי מודעת לכך, עד שלימודי השואה הביאו אותי למודעות סביב ההיסטוריה הטרגית שלנו".

השואה כהזדמנות לתובנות מקומיות

קרוב ל-20 מיליון ילידים חיו בשנת 1500 במה שמוכר כיום כארה"ב. בשנת 1900 נותרו רק כ-240 אלף. לא כולם נרצחו בכוונה תחילה. רבים מתו כתוצאה ממחלות שהביאו עימם האירופים, או מהרס שדות המרעה של הבופאלו, שהיו מקור המזון העיקרי שלהם. המדיניות השיטתית של הממשל האמריקני שכללה הגליה של השבטים מאדמותיהם, הכרזת מלחמה עליהם ודה-הומניזציה שלהם, הביאה להרס האוכלוסייה האינדיאנית.

סיור לצ'ייני(צילום: הארי ד' וול)

ברנדה ג'ונסון, אחת ממתאמות הסמינר, היא ממוצא אינדיאני, משבט ה"בלאקפיט". היא רואה בשואה הזדמנות לתובנות והקבלות עבור הסטודנטים כדי להבין את ההיסטוריה שלהם עצמם. "למשל, כשאני מלמדת על ליל הבדולח, זה מזכיר לי את התירוץ של הממשל האמריקני להרג המתוכנן של אנשי השבט שלי". היא מתייחסת להרג של פקיד ממשלתי על ידי צעיר מה"בלאקפיט", שהיווה את הטריגר לרצח של מאות מבני השבט על ידי חיילים אמריקנים.

ג'ונסון גם רואה הקבלה מסוימת בין הדה-הומניזציה שנערכה ליהודים, מיסודות האנטישמיות הנאצית – לזו שנערכה לאינדיאנים. "בשלהי המאה ה-19 נטלה הממשלה האמריקנית את השמות, התרבות והשפה מהאינדיאנים", היא אומרת. לדבריה, הדה-הומניזציה הזו התחזקה על ידי תעמולה וסטראוטיפים, עוד מקבילה בעיניה למדיניות הנאצית כלפי היהודים.

"הרווחנו מהחורבן שלהם"

הסמינר בן השבוע היווה חריש עמוק הן בתולדות השואה והן במדיניות האמריקנית כלפי האינדיאנים, והכול מתוך זהירות שלא לייצר השוואות בוטות, חלילה – אך גם מתוך ראייה של הקבלות מסוימות. למשל, בדעות הקדומות והמדיניות שתוצאותיהן הובילו (באופן שונה, כמובן) לפשעים נגד האנושות.

"לעשות את המיטב שאנחנו יכולים כדי לוודא שזה לא יחזור על עצמו". לייסי ווטסון(צילום: הארי ד' וול)

במסגרת זו נערך למשתתפים סיור ל"אדמה הקדושה" – שמורה אינדיאנית בצפון צ'ייני, ובכללו סיור לשדה הקרב של ליטל ביגהורן, פרק עקוב מדם בקרבות בין השבטים האינדיאנים לצבא ארה"ב ב-1876, שבו הובס חיל הפרשים השביעי בפיקודו של הגנרל ג'ורג' ארמסטרונג קסטר. אלא שבמסגרת הנרטיב האמריקני, הושמטה העובדה שהשבטים נלחמו למעשה נגד הפלישה האמריקנית לאדמותיהם.

לימודי ההיסטוריה האינדיאנית במונטנה עצמה, מיועדים לכלל התלמידים שלומדים על ההיסטוריה והתרבות האינדיאנית במקום. ישנן גישות שונות בבתי ספר שונים, ולימודי השואה של TOLI מספקים את אחד המודלים לכך. איליה בודילי, מחנך כיתה ח' מרוקסבורג שבאיידהו, מצא בסמינר מסר מעצים שמאפשר לו, לדבריו, "להביא לכיתה שלו בדרכים שונות יידע על האדמות שהם חיו עליהן, ואיך אנחנו הרווחנו מהחורבן שהבאנו במדינה שלנו".

"ההיסטוריה רלוונטית גם לימינו"

התוכנית לא מיועדת להתבוננות היסטורית בלבד, והיא משתמשת בלקחי השואה כפריזמה להתמודדות עם דעות קדומות, סטריאוטיפים ואפליה – ובמיוחד, שמה דגש על החשיבות שלא לשתוק נוכח דיכוי גזעני ורצח עם.

הרב אריק אורייט מסביר למורים על בית הכנסת(צילום: הארי ד' וול)

"מה שבלט עבורי זה התפקיד החשוב שהשתיקה ממלאת", אומרת אמבר אריקסון, מורה מסקו, מונטנה, בהתייחסה למוסר הכפול של אנשים בזמן השואה ובזמן ההתקפות על האינדיאנים. לדבריה, היא רואה את זה גם כיום בבית הספר שבו היא מלמדת, במפגש עם מיעוטים מול רוב התלמידים.

הארגון מנהל סמינרים למורים בכל רחבי ארה"ב, ולמעלה מ-2,500 מורים כבר נטלו בהם חלק. התוכנית פועלת באופן דומה גם בשמונה מדינות באירופה, ובהן פולין, איטליה וליטא. הסמינרים הללו פותחו והותאמו לפי אזורים ומדינות, בהתייחס להיסטוריה המקומית ולאוכלוסייה. כך, במונטנה התמקד הזרקור בחוויה האינדיאנית המקומית.

וונדי זגראיי וורן, המשמשת כרכזת ומתאמת של הסמינרים (בעברה אשת חינוך), אומרת כי היא חושבת שהדרך להתחבר להיסטוריה, היא על ידי הפיכתה לרלוונטית גם לימינו, עם ההבנה של תהליכים המתקיימים גם בימינו שהובילו לתוצאות העבר. "המורים מגיעים כזרים גמורים, ועוזבים כידידים, כקהילה שנבנית בזהירות".

בעוד שלכל סמינר – מאפיינים שונים, ישנו ציר משותף: "בלימודי השואה, בראש ובראשונה, מחובתנו לזכור את העבר ולכבד את מי שחוו את הנורא מכל – אלה שנספו ואלה ששרדו", אומרת ווטסון, "ולעשות את המיטב שאנחנו יכולים כדי לוודא שזה לא יחזור על עצמו".

• הכותב חבר במועצת המנהלים של מוסד אולגה לנגייל להוראת השואה וזכויות אדם
  

מאנגלית: לירון נגלר-כהן