הבן נרצח, בית המשפט לא איפשר שימוש בזרעו
זוג הורים שבנם נרצח חודשים ספורים לאחר התאבדות אחיו ביקשו לעשות שימוש בזרעו על מנת להביא לעולם נכד. בית המשפט העליון טרפד את המהלך בטענה כי אין עדות מוכחת שלפיה המנוח היה רוצה בכך: "אסור לבלבל בין רצונו של המנוח ובין רצונם המובהק והמובן של הוריו"
זוג הורים ששכל את שני בניו בנסיבות טרגיות התכוון לעשות שימוש בזרעו של אחד מהם על מנת להביא לעולם נכד, אך בית המשפט העליון פסל את הבקשה בטענה כי הבן לא הביע את הסכמתו בצורה מפורשת לפני מותו.
בנם הצעיר של הזוג התאבד ב-2003, בעת שירותו הצבאי. כחצי שנה לאחר מכן נרצח בנם הבכור, שהיה בן 27, חודשים ספורים לפני חתונתו.
לאחר הירצחו נלקחה ממנו דגימת זרע, שממנה קיוו הוריו להביא לעולם נכד באמצעות חברת משפחה. מכאן החלה מסכת משפטית שלאחרונה הסתיימה, כאמור, בשלילת הבקשה. בית המשפט לענייני משפחה סירב לבקשתם של ההורים והם עתרו בנושא לבית המשפט המחוזי, שנענה בחיוב. לאחר מכן הגישה המדינה עתירה לבית המשפט העליון שהחליט לבטל את האישור שהעניק המחוזי לביצוע ההליך, זאת חרף העובדה שגם ארוסתו דאז של המנוח לא הביעה התנגדות.
המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה סברה שהאמירות עליהן נסמך בית המשפט המחוזי להוכחת רצונו המשוער של המנוח להביא ילדים מזרעו לאחר מותו שלא מבת זוגו, לא היו מספיק מבוססות. הם הוסיפו כי הסתמכות על האמירות האלה מרחיבה באופן לא סביר את הרחבת המקרה החריג, באופן שיפתח פתח למקרים נוספים להיכנס בגדרי אותו חריג ולמעשה יעקר אותו מתוכן.
בהחלטת בית המשפט צוין בין היתר כי הוריו של המנוח טענו שלאחר התאבדותו של אחיו, הביע תמיהה מדוע לא נשאב זרע מגופו, כהוכחה שאמירה זו מלמדת על רצונותיו. בית המשפט ציין כי אין להתייחס לאמירה זו כאל הוכחה ברורה: "אף אם נניח שאמירתו מלמדת דבר מה על רצונותיו של המנוח עצמו בהמשכיות לאחר המוות, היא אינה מצביעה כי רצון כזה קיים גם ביחס להפריית אישה שלא הייתה בת זוגו במועד פטירתו. הדבר נכון גם אם אחיו הצעיר היה רווק במותו. בהקשר זה יוזכר כי ישנו הבדל בין מצב שבו נפטר אדם שלא הייתה לו בת זוג קבועה בעת פטירתו, ובין מצב שבו הייתה לו בת זוג כאמור".
"אל לנו לבלבל בין רצונו של המנוח ובין רצונם המובהק והמובן של הוריו שתהא המשכיות לילדם שנלקח מאיתם", הדגישה השופטת ענת ברון. "נקודת הזמן שבה יש להתמקד היא ערב מותו של המנוח וכל עוד יכול היה להביע את רצונו; ובהיעדר ביטוי מפורש לרצונו של המנוח כי ייוולד ילד מזרעו לאחר מותו – ילד שלא מבת זוגו, מאישה שלא נקשר בה להורות, ושהתייתם טרם שבא לאוויר העולם – אין יסוד להניח שזה היה חפצו של המנוח".
שופטי בית המשפט העליון קיבלו את טענת המדינה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עומד בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין עשיית שימוש בזרע מן המת, ואף מנוגד לתזכיר חוק בנקי הזרע ולהלכה של העליו על פיהם ככל שהנפטר לא ביטא את רצונו המפורש לעניין נטילת זרע ממנו לאחר מותו, השימוש בו יתאפשר רק לפי בקשת בת זוגו (ולא הוריו או כל גורם אחר) - ולצורך הפרייתה היא בלבד.
לפנייה לכתב/ת 
