"פנים רבות לאמת": הסרט הזה יישאר אתכם אחרי הצפייה
נער אריתראי שאומץ בגיל 7 מתגלה כהבטחה גדולה בבית ספרו האמריקני. אבל מתחת לפני השטח יש מי שחושד שהכוונות שלו לא כל כך תמימות. אם לא תתעקשו לחפש תשובות, תמצאו יצירה מורכבת ומעוררת מחשבה
"פנים רבות לאמת", השם העברי שניתן לסרט Luce, הוא ספוילר באדיבות המפיצים. אין כאן, חלילה, הסגרה של פרט עלילתי, אלא סוג של רמז עבה לגבי תחושת האי הוודאות שתהיה לצופים המנסים להבין את הקשר בין האירועים המוצגים בו. מידת ההערכה של הסרט מותנת ביכולת לקבל את היעדרן של תשובות חד משמעיות לגבי פרטים עלילתיים מהותיים. המידע החסר מאתגר את הניסיון לנסח את "העמדה" של הסרט לגבי הנושאים שעולים בו. בחירה זו עשויה לאפשר לסרט להמשיך ולהשתהות במחשבתם של הצופים גם ימים רבים לאחר הצפייה. אלו שלא ימצאו ערך מוסף באמביוולנטיות עלילתית זו, עשויים לסיים את הצפייה בסרט בתחושת תסכול.
זהו סרטו השלישי של הבמאי האפרו-אמריקאי הצעיר ג'וליוס אונה. ב-2015 הוא כתב וביים מותחן באורך מלא כסרט גמר הלימודים ב-NYU. לאחר מכן הוא ביים (מבלי לכתוב) את "פרדוקס קלוברפילד" (2018) עבור נטפליקס, סרט מד"ב שזכה לקבלת פנים צוננת מצד המבקרים. כעת הוא מנסה לחשב מסלול מחדש ולעשות קולנוע בעל משקל סגולי רב יותר מבחינה חברתית ופוליטית.
"פנים רבות" הוא עיבוד למחזה של ג'יי. סי. לי שעלה באוף-ברודווי ב-2016. העיבוד לתסריט נכתב על ידי לי ואונה, ובמקרה (או לא) העלילה של הסרט נושאת הדים לפרטים בביוגרפיה של אונה. אביו היה דיפלומט ניגרי ומשפחתו נדדה בין כמה ארצות, עד שהשתקעה בווירג'יניה. גיבור הסרט לוס (קווין האריסון ג'וניור) חי בילדותו באריתריאה, אומץ על ידי זוג אמריקני, וכעת עומד לסיים את לימודיו בתיכון.
לוס נראה כאדם צעיר שנכון לו עתיד מזהיר. הוא התלמיד המצטיין של השכבה, הוא מוביל את נבחרת הדיבייט של בית הספר, ספורטאי מחונן, אהוד חברתית, נאה מראה וחייכן. קלווין האריסון ג'וניור מזכיר בהופעתו את ברק אובמה הצעיר, עד שכמעט מפתיע לגלות שהוא טרם גילם את דמותו של הנשיא לשעבר. לאור הנושאים בהן עומדת לגעת עלילת הסרט נדמה כי דמיון זה אינו מקרי.
לוס היה ילד-חייל באריתריאה. הוא ראה ועשה דברים נוראים, אבל חולץ בגיל שבע מאזור הקרבות ואומץ על ידי איימי ופיטר אדגר (נעמי ווטס וטים רות' – שכבר שיחקו זוג נשוי ב"משחקי שעשוע" של מיכאל האנקה). בני הזוג החליטו, בהתאם לרצונה של איימי, לא להביא ילדים משל עצמם ולכן לוס נותר בנם היחיד. בתחילת הסרט, כאשר לוס נושא נאום בפני התלמידים וההורים של בית הספר, הוא קורא לנוכחים להביע את הערכתם לזוג אדגר שבזכותם הפך להיות מי שהוא. מכאן הדברים יתחילו להתערפל.
מי שאינה שותפה לחגיגה היא המורה להיסטוריה הארייט וילסון (אוקטביה ספנסר). אישה שרואה את תפקידה כמחנכת שאינה נותנת לתלמידה, בעיקר לתלמידים האפרו-אמריקאים, לשקוע לעמדת פאסיביות פוליטית. היא גם לוקחת לעצמה את הזכות לפקח מאוד מקרוב על התלמידים. לכאורה היא האדם האחרון שאמור לפקפק בדימוי השלמות של לוס - אבל זה בדיוק מה שהיא עושה.
וילסון נתנה לתלמידים משימה: לבחור הוגה פוליטי ולהציג את דעותיו מתוך עמדת הזדהות. לוס בוחר בפרנץ פנון, התיאורטיקן הפוסט-קולוניאליסטי הרדיקלי שכתביו היו מקור השראה לתנועות שחרור (או טרור) בעולם השלישי. עבורה זו נורת אזהרה ראשונה. כשהיא מוצאת בלוקר של לוס נפצים לא חוקיים ורבי עוצמה, החשד מחייב שיחה עם אמו המאמצת של לוס.
הדמות המרכזית היא איימי המתפקדת כצומת לאינטראקציה עם דמויות המשנה, וכמי שסובלת מבלבול ומצוקה נפשית מול החשדות. האם הבן האהוב והמצטיין מסתיר זעם כבוש ורצונות אפלים? לא מדובר רק על סכנת רדיקליות פוליטית, אלא רק גם על האפשרות שבנה קשור לפרשת ניצול מיני שבה מעורבת תלמידה בשם סטפני קים (אנדריאה בנג). הסרט מפלרטט עם המתכונת המוכרת של האמא מול "הילד המרושע" שהייתה בסיס ללא מעט סרטי אימה ("אות משמים", "יתומה", "הבן הטוב"). רק ש"פנים רבות" אינו סרט אימה אלא סרט מעורר מחשבה. כאן לא מדובר על תהליך ליניארי שבו הרוע הולך ומתגלה, אלא על משחק של התקדמות ונסיגה, של זריעת חשדות והטלת ספק בהם.
התפתחות העלילה משפיעה על היחסים בין איימי ופיטר. ההחלטה שקיבלו בעבר לגבי הימנעות מהבאת ילד עדיין קיימת כסדק בחיי הנישואים, וזה עשוי להתרחב בשעת משבר. בנקודת המוצא איימי מסרבת להאמין ופיטר קצת יותר חשדן. במהלך הסרט עמדות מוצא אלו יתפתחו וישתנו בהתאם לגילויים ולספקות. ווטס מבצעת את אחד מתפקידיה הטובים בשנים האחרונות.
גם אוקטביה ספנסר, זוכת פרס האוסקר לשחקנית המשנה על "העזרה" (2011), עושה עבודה טובה. כמו הדמות של לוס, גם מניעיה האישיים והפסיכולוגיים של הארייט וילסון, כמו גם ההתנכלויות להן היא חשופה, יכולים להיות מובנים בדרכים שונות במהלך הסרט. למערכת היחסים שלה עם אחותה חולת הנפש רוזמרי (מרשה סטפני בלייק) יש תפקיד ביצירת האמביוולנטיות אליה חותר הסרט. ספנסר מבצעת כאן תפקיד מעניין שני ברציפות לאחר הדמות הקריפית שגילמה השנה במותחן האימה "מסיבה סוף" (Ma).
השחקן בן ה-25 קלווין האריסון ג'וניור נראה כמי שעושה בשנה זו פריצה משמעותית בקריירה. סרטו הבא, המלודרמה האפרו-אמריקאית Waves, הוקרן בשבוע שעבר בפסטיבל טלורייד, וזכתה לתשבוחות יוצאות דופן מהביקורת. ב"פנים רבות לאמת" האריסון ג'וניור מצליח, ממש כמו הסרט בכללותו, לנווט במיומנות בין האור הגלוי, הצללים המרומזים והחשיכה הנסתרת.
