חיזר-חיזר-חיזר ונעלם. בלעה אותו האדמה

סיון קנטי אביטן(צילום: ניר קיידר )

הכל התחיל בהודעה: "היי לירון, אני בדרך כלל לא פונה לבחורות בפייסבוק, אך משהו במבט שלך כבש אותי והייתי חייב לנסות". גם אני בדרך כלל לא מסכימה לפניות של גברים זרים בפייסבוק, אבל גומות החן העדינות בשתי לחייו שחייכו אליי מבעד לתמונת הפרופיל היו כרטיס הכניסה שלו. סקרנית, אחזתי את העכבר ופצחתי בחפירה ארכיאולוגית. מה אכפת לי לגלות מי הוא?

אז חפרתי לו בפרופיל ונחשפתי אל ל', בן 35 מתל אביב שעובד כעורך דין. הוא אוהב סרטי פעולה ומכוניות, וחבר בקבוצה של אנשי עסקים עצמאיים. מרשים, חשבתי לעצמי, שווה לענות לו. נראה טוב, מצליח, מבוסס, מה רע? נכנסתי לחברים שלו והמשכתי לחטט, שם ראיתי המון נשים מושכות ואטרקטיביות. לרגע הרמתי גבה, האם מדובר בעוד פלייר רודף שמלות? אבל אז נזכרתי שגם בפייסבוק שלי יש המון גברים שנראים טוב, שלא לדבר על האינסטוש, והם ממילא סתם שם כי כיף להסתכל עליהם. זה לא שעד היום הם הועילו לי במשהו.

או-קיי, הגיע הרגע הגורלי, רגע ההכרעה. לענות או לא לענות? זאת השאלה, ומכיוון שלא היו לי עלי כותרת לקטוף, הייתי צריכה להכריע בעצמי. אז עשיתי חושבים, אחד ועוד אחד, והחלטתי שטוב, יאללה, נזרום. מה כבר יכול להיות? נשלח לו הודעה בחזרה. עכשיו השאלה היא מה לכתוב כדי לא לצאת מתלהבת מדי. מה לכתוב כדי שלא אשמע נואשת? שלא יחשוב שאני עונה לכל אספסוף ברשת החברתית. לבסוף התחכמתי וכתבתי: "האמת שגם אני לא עונה בדרך כלל, אבל יאללה, אתן לך צ'אנס", פלוס אימוג'י של קריצה. הייתי מרוצה מעצמי כי נשמעתי קשה להשגה, וריככתי את האמירה עם קריצה שובבה. אין, אני משהו אני.

התחלתי קצת להתרגש מבפנים. חלאס עם הלוזרים. בא לי לפגוש איזה גבר-גבר כזה, מישהו שרמנטי, יציב בכיסו ובנפשו. אחרי הכל, אין ספק שאני מציאה, ובכלל עשיתי לו טובה שעניתי לו. עברה רבע שעה והוא עדיין לא ענה. מה נסגר? מצאתי עצמי בודקת הודעות כל שתי דקות בציפייה. לא יודעת אם כל כך קיוויתי שיענה כי הוא ממש עשה לי את זה או כי היה זה יום ארוך ומעיק בעבודה, או שאולי בעצם חיי משעממים וריקים מתוכן.

במשך שבועיים התכתבנו, הודעות אל תוך הלילה(צילום: Shutterstock)

"תודה על הצ'אנס, מבטיח לא לאכזב", הוא השיב ואני התמוגגתי. וואי, איזה שנון, חשבתי לעצמי. גם חתיך וגם חכם. וזהו, הוא הבטיח ואני האמנתי. הוא הבטיח ואני בטחתי. בטחתי בו שיהיה הגבר לו ייחלתי במשך זמן כה רב, הגבר הזה שסוף כל סוף יכיל את רשימת הסופרמרקט הארוכה שאיתה אני מסתובבת כבר 29 שנים. 

במשך שבועיים התכתבנו בפייסבוק, הודעות אל תוך הלילה. אחרי שבועיים עלינו שלב! הוא ביקש את האינסטוש שלי ועשה לי follow, ולכו תדעו, גם אני החזרתי לו follow. אחרי שלושה שבועות ודרך ארוכה בפייסבוק ובאינסטגרם, הוא ביקש את הטלפון שלי וכמובן שנתתי. חיכיתי כבר בציפייה לשמוע את קולו. רק שהוא כלל לא התקשר וסתם המשיך עם ההודעות. כך עבר לו חודש. חודש אינטנסיבי, חודש של תקווה, ציפייה, התרגשות, פרפרים בבטן, אפילו חודש של התאהבות. יאללה כבר, שיציע! וואו, איזה בחור מייגע.

השבת הארוכה בחיי

ואז זה הגיע - אחרי חודש ויומיים בהם נשרפה לי המקלדת ונשברו לי כבר כל הציפורניים, הוא הציע! אה, לא, לא נישואים. הציע להיפגש! "לירוני, את פנויה במוצ"ש?", סימס לי. פנויה במוצ"ש כבר מכיתה א', חשבתי לעצמי. יאללה, ברוך השם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. "בודקת", עניתי לו. נו, מה לעשות? בכל זאת צריך לשמור על פאסון. אחרי עשר דקות השבתי בחיוב. קבענו למוצ"ש והוא אמר שיגיע לאסוף אותי. אפילו טען שבחר לנו מקום רומנטי ושזו הפתעה. מאושרת ומאוהבת רצתי בשישי לקניון לקנות שמלה חדשה, נעלי עקב, משם ללק ג'ל שכבר הספיק להיהרס מכל ההודעות האלו, ולבסוף למספרה. רציתי שיראה אותי ויתעלף על המקום.

אפילו ציפורניים סידרתי בשבילו(צילום: shutterstock)

היתה זו השבת הארוכה בחיי. שבת ארוכה ומייגעת. ולא רק בגלל שחיכיתי וספרתי את הדקות עד לפגישה שלנו, אלא בגלל - ולא תאמינו - שהוא פשוט נעלם! נ-ע-ל-ם! מת, התפוגג, חזר לבטן של אמא שלו. עלה השמיימה כמו אליהו הנביא. כך עבר לו חודש של התכתבות, בזבוז זמן, אנרגיות וכסף. המניאק הזה, שינוח על משכבו בשלום אם אכן התפגר, פשוט לא דיבר איתי יותר. אחרי שעשה לי טיזינג שלם ואחרי שכבר פנטזתי שיבוא לאסוף אותי עם כרכרה, סוסים ונעל זכוכית מתאימה, הוא פשוט התנדף. הבריז לי. לא ענה יותר. לא התקשר. אפילו לא שלח הודעה. וכך מצאתי את עצמי ממורמרת ופגועה ממש כמו בסדרות של "ויוה". בכיתי את חיי!

אז יקרים ויקרות שלי, אנא, אם גם אתם התכתבתם ימים ולילות עם דייט פוטנציאלי, הרגשתם פרפרים בבטן, כבר חיכיתם לרגע הזה שבו אתם נפגשים ואז בדיוק לפני הדייט הוא או היא נעלמים כאילו מעולם לא היו, אל תאמרו נואש ותגידו נקסט. כן, ממש ככה. הבא בתור!

בעידן השפע יש כל כך הרבה פנויים ופנויות ברשתות, בפייסבוק, באינסטגרם, באפליקציות הכרויות למיניהן, ולכן נוצר מצב שרווקים רבים מדברים עם כמה בני זוג פוטנציאליים בו זמנית. אני לא אומרת שזה לא בסדר, אבל ברגע שמזהים חיבור ופוטנציאל עם מישהו מסוים, כן חשוב לעצור ולתת ניסיון כן ואמיתי. ולא לדאוג, אתם לא תפספסו אף אחד אחר בזמן הזה. להפך, אתם רק תרוויחו מכך.

אם אתם רוצים לקבל הזדמנות שווה, תנו גם אתם הזדמנות למי שעומד מולכם. תנו צ'אנס! ובנינו, למי יש זמן או אנרגיות להתכתב כל כך הרבה זמן? אם הוא או היא לא רציניים אז הם לא יציעו לעבור לטלפון, וכמובן שהם גם לא יציעו או ירצו להיפגש. מי שרציני ורוצה אתכם, לא יוכל להתאפק כבר מלפגוש אתכם. אם תדברו ותתכתבו בלי הפסקה, תהפכו את ההיכרות שלכם למסטיק חסר טעם. תשאירו מקום לסקרנות ולטעם של עוד.

ושיהיה לכם בהצלחה!

סיון קנטי אביטן היא שדכנית ויועצת דייטינג, "אחת שיודעת".