איך תזהו שהילד שלכם עובר חרם?
כשרואים את הילד מדוכדך או מסתגר בחדרו, לא תמיד ברור מה עובר עליו ועד כמה המצב דורש התערבות של ההורים. כך תוכלו לשים לב לנורות אזהרה ולהגיב בהתאם, כדי לעזור לילד להתמודד עם מצוקה חברתית
תתפלאו לשמוע, אבל למרות שבמקרים של חרם ההורים מרגישים שידיהם כבולות, למרות שלא תמיד הם יכולים לפעול במישור הפרקטי מול המסגרת או החברים, בחלק גדול מהמקרים מצב הילד תלוי קודם כל במצב ההורים בחרם (עד כמה הם שבורים) ובהתייחסות שלהם לחרם.
מה זה חרם?
על פי הגדרת מילון, חרם מוגדר כדחייה או נידוי חברתי, המאורגן ומתוכנן על ידי רוב בקבוצה חברתית מסוימת כלפי חבר אחד בתוכה. הוא בא לידי ביטוי בהרחקה, נידוי, אלימות מילולית, לעיתים פיזית, לעג ועוד דברים לא נעימים שמתלווים.
מתי זה בדרך כלל קורה?
רוב החרמות באים לידי ביטוי בגילאים של יסודי וחטיבה, בגילאי התיכון זה פחות עובד לילדים, לכן נתמקד בגילאי יסודי וחטיבת ביניים. לפי מחקרים, ב-60% מהכיתות בבתי ספר התרחש לפחות תהליך של חרם נקודתי כלפי אחד מהתלמידים. על פי נתונים של מרכז טאוב, תקופת השיא של חרמות כיתתיים היא השנתיים האחרונות של בית הספר היסודי. לאחר מכן מסתמנת ירידה הדרגתית בשיעור תהליכי חרם בכיתה.
קראו עוד:
חרם בכיתה ג' למשך שנתיים, וההורים לא ידעו
איך תוודאו שהילד שלכם לא יעשה חרם?
המשפחה שעברה דירה בגלל חרם על הילדה
איך נזהה?
חרם דיגיטלי - הוציאו אותו מקבוצת הווטסאפ הכתתית או החברית, חסמו אותו באינסטגרם.
חרם חברתי - אי הזמנה לפעילויות חברתיות, השפלות בכיתה, אלימות מילולית קשה, התרחקות פיזית מחברים שהיו עד עכשיו קרובים לו, התעלמות מנוכחותו של הילד, לעג לילד, הקנטה, הלשנה, הצקה, שימוש בשמות גנאי, עלבונות.
חרם פיזי - מכות, אלימות, התעללות (גם הקלות שביניהן).
מירב גלאם מספרת על חרם שעברה בילדותה:
מתי זה התחיל?
הורים יקרים, גם אם אתם חושבים שבגלל אירוע מסוים החל החרם וגם אם אתם לגמרי לא מבינים איך ולמה זה קרה, זה פשוט קורה לפעמים. הניסיון שלנו ההורים להבין מתי ולמה לא תמיד מצליח ולא תמיד עולה בקנה אחד עם המתרחש שם בחוץ, במציאות. זה חלק מהעניין. לעזור לילד שלנו להבין שלא תמיד בחיים יש לנו הסברים של ה"למה".
התפקיד שלנו ההורים הוא לנסות לבדוק יחד עם הילד כיצד הוא נתפס על ידי אחרים, בעדינות גדולה מאוד, ובכך לנסות להעיר את תשומת לבו לסוג הקשרים שהוא יוצר עם הסביבה. לא שזו סיבה חלילה לחרם ולא שיש הצדקה לכך, לעולם לא! אבל היות וילדים ברובם אינם מווסתים, לפעמים זה שווה בדיקה.
מעבר לחרם, הבדיקה המשותפת שלכם עם הילד לדרך שבה הוא מנהל קשרים עם סביבתו יכולה להועיל לו גם בעתיד וללמד אותו לקבל כלים נכונים לתקשורת. אבל וזה אבל גדול מאוד, לא תמיד יש אפשרות לשים אצבע על אירוע כזה או אחר ולא תמיד יש סיבה. ככה זה בחרמות וככה זה גם בחיים בנוגע לכל דבר ועניין. על אף הקושי, חייבים להתייחס לחרם, קשה ככל שיהיה, גם (לא רק) כהזדמנות. כל זה בהנחה כמובן שזה לא עובר את הגבול והילד לא נמצא בסבל.
מה לא לעשות?
- לא לכעוס עליו אם הוא לא נלחם בחזרה או מרצה או מנסה למצוא חן - לא לכעוס על כך שהילד מראה חולשה.
- אחרי גילאי 10-9 - לא להתערבב עם הילדים המחרימים והוריהם מבלי שיהיה לכך אישור או לפחות ידיעה של הילד לפני נקיטת הפעולה.
מה כן לעשות?
1. לנהל מערך השגת מידע על הסיטואציה מבלי שהילד יודע: לא לעשות עניין לפני שוידאתם שיש עניין (זהו שלב הבירור בלבד, במטרה לוודא שיש הלימה בין המציאות בעיניו של הילד למציאות שם בחוץ). דברו עם הורים של חברים קרובים כדי לראות אם הם יודעים משהו מהילד שלהם (בדיסקרטיות למול הילד).
2. תכנון - נסו לפעול מתוך מחשבה תחילה. הרבה פעמים הורים נוטים לפעול מתוך דחף אימפולסיבי שמטרתו כמובן להגן על הילד, אבל בעקבותיו המחיר עלול להיות כבד יותר מהחרם עצמו. לכן יש לתכנן את הצעדים שלכם. בנוסף, חשוב שתפעלו בזמן אמת וקרוב ככל שאפשר לזמן בו החל החרם או הקונפליקט. הגדירו מטרות, תשקלו צעדים ואל תפעלו מתוך תחושת עלבון, מצוקה או חוסר אונים.
3. עזרו לילד לתת מילים לרגשות ולמחשבות שלו. לתת תוקף למחשבות ולרגשות של הילד הוא כלי חשוב גם להמשך חייו החברתיים וגם לתהליך החרם עצמו. ככל שיקבל יותר תיקוף ויותר ישים את מה שמרגיש, כך ירגיש פחות עלבון וזרות בתוך כל מה שקורה לו. לפחות הוא יידע לקרוא לזה בשם.
4. סיפורים אישיים תמיד עובדים טוב. נסו למצוא ספרים שמדברים על דחייה ועל עלבונות חברתיים. כמובן שזה תלוי גיל. דרך ספר למשל, תוכלו לדבר ולשוחח עם הילד שלכם על סיפורו של הגיבור בספר, לתת תוקף למה שעובר עליו, לקרוא לרגשות בשם ולהסביר את התהליך שנמצא בין שנאה לבין קבלה חברתית. יכול להיות שאם הילד יבין שיש ספקטרום רחב מספיק, יוכל להבין את המתרחש ופחות להיבהל.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
5. נסו לייצר עולם חברתי אלטרנטיבי עבור הילד, אם זה משפחה, בני דודים, חברים מחוגים אחרים אולי. פעילויות חברתיות אתכם, אהבה, חיבוק, מגע ועוד, כל דבר שיאפשר לו להרגיש בטוח ובטוב. לפעמים יש מצבים בהם ילד מרגיש דחוי בחברה אחת אבל מקובל בחברה אחרת.
6. כדאי להביע הבנה והזדהות אבל לא שיפוטיות או רחמים. חשוב להביע הזדהות ולהבין את רגשותיו של הילד בסיטואציה. גם אם לדעתכם יש התנהגויות שבהן הילד מצדיק איזו התרחקות חברתית, נסו שלא להעמיד אותו במצב לא נעים. הבינו אותו, היו אמפתיים, אל תצדיקו כמובן חרם חברתי. נסו להסביר איך חברה עובדת, איך ילדים חושבים. בשום אופן, קשה ככל שיהיה, אל תביעו רחמים למצבו של הילד, ולאורך כל הדרך המשיכו להאמין ביכולת שלו לעבור את זה בשלום ואפילו לצמוח מזה.
7. בדקו את הנוכחות של החרם ברשת וודאו שזה לא קיים גם שם. בקשו אישור מהילד לעשות זאת (תלוי גיל כמובן).
8. הכי חשוב - שמרו על קור רוח. לא להיבהל ולא להבהיל את הילד. כמובן הזהרו מלהמעיט בערך מה שעובר על הילד. אבל אמרו משהו בסגנון - "אני יודע כמה קשה לך, אני יודע. אבל אני בטוח שהכול יעבור ויסתדר במהרה. מה שבטוח זה שאנחנו נעשה כל שביכולתנו כדי להקל על הסבל".
9. נסו לכתוב סיפור אחר לתסריט החרם. לכל אחד הסיפור שלו. לאחר ששמעתם את הגרסה במלואה, ניתן לעזור לילד לבנות סיפור חדש עם נרטיב חדש.
10. חשוב לדעת שהקשר ביניכם לבין הילד הוא אחד הגורמים הקריטיים לאיך הילד יעבור את החרם. במידה והקשר חזק, ואתם מהווים עבור הילד קרקע בטוחה ואיתנה שעליה הוא סומך, ולא נבהלים יתר על המידה, הילד בסופו של דבר יצלח את החרם בשלום וייצא ממנו אפילו מחוזק יותר.
אז הורים, נכון. זה כואב, מתסכל ומעציב, אבל עם תהיו עם היד על הדופק, תוכלו לעזור לילד. כל אלה תורמים לפתוח החוסן של הילד להמשך חייו.
הכותבת היא בעלת תואר ראשון בפסיכלוגיה, תואר שני בקרימינולוגיה קלינית, מנחת קבוצות מוסמכת, מדריכת הורים ומטפלת משפחתית וזוגית
לפנייה לכתב/ת 
