רפי פרץ גורם לי להתגעגע לנפתלי בנט
אוניברסיטה לנבואה, זלזול בחילונים ועיוות הציונות הדתית. כמי שגייסה בת לצבא ובן למכינה, סרטוני שר החינוך מדירים שינה מעיניי. איפה הדתי הנורמלי?
שר החינוך רפי פרץ(צילום: אוהד צויגנברג)
הסרטונים שיצאו ממכונת עצמונה, ובהם נראים תלמידים נוכחים במופעים מזרי אימה והסתה כנגד חילונים, כולל שיעורים של שר החינוך רפי פרץ המסביר לתלמידיו שתנועת ההשכלה היא מי שגרמה לנו את "השיבושים" ובעצם אוניברסיטאות של "נבואה" הן הדבר הבא – מן הסתם יכולים להטריד כל אזרח ישראלי. אבל כאימא שזה עתה גייסה בת ליחידה קרבית ובן למכינה ישיבתית, הסרטונים הללו ממש מדירים שינה מעיניי.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
המכינה התורנית, שאמורה לחזק את ילדנו פיזית ורוחנית לקראת שירותם הצבאי, מתגלה כמוסד מסיונרי-משיחי, בעל אג'נדה אזוטרית של החייאת הנבואה תוך הטפה נגד השכלה רחבה וחילוניות, וכל זאת מול קהל יעד שרובו ככולו בוגרי תיכוניים דתיים (קרי, חמש יחידות פיזיקה, מתמטיקה, קולנוע, ספרות ועוד).
ועל רקע הטלטלה שחוו רבים כמוני בציונות הדתית "הנורמלית" עם פרסום הדברים - תושבי רעננה, עפרה, ירושלים וגבעת שמואל - בולטות דעותיו של פרץ, שמציבות סימן שאלה מעל כשירותו לכהן כשר החינוך, ובמשנה תוקף כלפי החינוך הדתי.
דווקא בניגוד לספין הפוליטי על "הדתה" במערכת החינוך, לחילונים לעת עתה אין באמת ממה לדאוג. בחזונו של שר החינוך הם ממילא רק שמן על גלגלי המהפכה הגאולית לקראת בנייתה של לאומיות מבוססת נבואה. שכן לתפיסת השר, תפקיד החילונים בפרויקט הציוני הוא לכל היותר סלילת הכביש וחציבת ההר, דבר העשוי לזכות אותם דווקא באוטונומיה חינוכית יחסית (ה"סכנה" הנשקפת להם תהיה מקסימום תוספת שעה שבועית של מושגי יסוד ביהדות).
דחיית תנועת ההשכלה לטובת אינטואיציה נבואית, מעבר להיותה מתנשאת עד כדי בורות כשהיא נשמעת מפי מי שלמעשה נהנה מפרותיה בהיותו ראש מכינה או שר בממשלה, יש בה משום קריאת תיגר על התפיסות ההומניות המערביות הדוגלות באוטונומיה של האדם כריבון, ושעליהן מתבססת השיטה הדמוקרטית.
במקביל, הזילות של החזון הנבואי כאלטרנטיבה לתנועת ההשכלה צריכה להטריד כל אזרח: מדובר בהשקפת עולם פוליטית המהדהדת תנועות נאו-רומנטיות, האחראיות במידה רבה ללידתן של אידיאולוגיות שהביאו בין השאר את תורות הגזע הברוטליות.
אף שנושא החזרת הנבואה הפך להיות פופולרי בשנים האחרונות בקרב חסידי ארץ ישראל, צריך לזכור שאין לה כמעט דבר עם אבות התנועה הציונית-הדתית הקלאסית, שדווקא צמחו על רקע הלאומיות המודרנית והנאורות שהביאה בכנפיה תנועת ההשכלה, ובפועל היו קרובים יותר לפרגמטיזם המפא"יניקי.
הפרשנות שמעניק הרב פרץ לאידיאולוגיה של הימין הדתי כרומנטית ואנטי-אינטלקטואלית, אולי משחזרת את הרוח הגדולה שהניעה את תחילת תנועת ההתיישבות אחרי מלחמת ששת הימים, אך לבטח אינה נאמנה לציונות הדתית לדורותיה. למעשה, היא רק מביאה לכרסום מתמשך בלגיטימיות של הימין "השפוי", עד כדי הצדקת טענות מתנגדיו, הרוצים לראותו כבעל אידיאולוגיה גזענית.
אבל מה שיותר מדאיג במגמות החינוכיות של שר החינוך, הוא שנראה שאפילו הוא עצמו לא תמיד מאמין להן. כך, בשבוע שעבר הוא פרסם את בחירתו המצוינת ברב יואל בן נון לפרס החינוך. זו בחירה ראויה ביותר, בטח מצד מי שמייצג אג'נדה הפוכה.
ולא רק בגלל שפרשנותו של הרב בן נון להגותו הפילוסופית רחבת היריעה של הרב קוק נכתבה כדוקטורט באוניברסיטה העברית, ולא באוניברסיטה של "הנבואה", אלא בעיקר מפני שהרב בן נון הוא בין מנהיגי הציונות הדתית הבודדים שחישב את דרכה מחדש ושהיה לו האומץ לתת ביטוי ברור לפיקחון מהמשיחיות של הימין הדתי. הוא עשה זאת תוך שהוא מתווה דרך של ריבונות מדינית העשויה לחלץ את הציונות הדתית מלהתבסס רק על פעמי משיח המבוששים לבוא, ועדיין לחיות עמה בשלום.
אכן, אכזריות ונפלאות דרכי הפוליטיקה המקומית ומהפכיה. השר פרץ, שבימים כתיקונם היה מייצג זרם זניח בציונות הדתית, הוא כיום אחד הפוליטיקאים הבולטים של המפלגה, ואילו נפתלי בנט הפרגמטיסט, שב-2013 סחף מפלגה חבוטה ל-12 מנדטים - מה שהוכיח היכן רוב מניינו וליבו של הציבור הדתי לאומי - ממוקם הרחק מאחור.
עם כל הכבוד לרב רפי פרץ, אין לי ספק שבקרוב מאוד עוד נתגעגע ל"דתי הנורמלי" - ההייטקיסט מרעננה, כשר החינוך של כולם.
- עו"ד בתיה כהנא דרור היא פעילה חברתית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עו"ד בתיה כהנא דרור
מומלצים
