התווית הישראלית שמגיעה לכל העולם
הם התחילו במרתף קטן עם מכונה שייצרה מוצר אחד, אבל כיום חברת "פיתקית מפעלי הדפסה" היא אימפריה שמייצרת לשוק המקומי וללקוחות ברחבי בעולם תוויות לתרופות, מוצרי מזון וקוסמטיקה, מסמכים שצריכים הגנה מזיוף ואפילו תוויות שמזהות אם יש לנו קשקשים בשיער. האתגר הגדול הנוכחי: למצוא עוד עובדים עבור תעשייה שהפכה חדשנית ומתוחכמת
בשיתוף התאחדות התעשיינים
כתבת: יובל חנינוביץ, צילום: ירון שרון, בימוי: תמר אברהם, תחקיר: שביט חילו, הפקה: דולב לשם, עריכת וידיאו: גיא פוקס
היא מייצרת את תעודות הזהות החכמות של ישראל, מפתחת מוצרים משולבי דיו למלחמה בזיופים, מייצאת את השיטה שלה ואת מוצריה לרחבי העולם ומחזיקה בשתי חברות בת. דרך ארוכה עשתה חברת "פיתקית מפעלי הדפסה בע"מ", שעשתה את צעדיה הראשונים במרתף קטן בדרום תל־אביב. צפו בווידיאו בראש הכתבה.
את הרעיון לייצר מדבקות בישראל קיבל גדעון פישמן, מייסד ומנכ"ל משותף בחברה, בשנות השישים. "חבר הביא לי מחו"ל חבילה קטנה של מדבקות מיקוד, 'זיפ קוד'. אנחנו בישראל בדיוק התחלנו את המיקוד באותה תקופה. הוא אמר לי: למה שלא תעשו את זה כאן? לאחר התייעצות עם כמה אנשים החלטנו להוציא לפועל את הרעיון".
אלא שהגרסה המקומית הייתה אפילו חכמה יותר. במקום נייר עם דבק שצריך הרטבה, פישמן החליט להדפיס את מדבקות המיקוד על נייר שנדבק מעצמו. בשנת 1967, באותו מרתף קטן, הוקם המפעל. "לקחנו סטודנטים ועקרות בית ושלחנו אותם מדלת לדלת כדי להציע קופסאות עם 500 מדבקות אישיות עם המיקוד והכתובת שמיועדות להדבקה על מעטפות", הוא משחזר.
ההצלחה הייתה כבירה. מהר מאוד הבינו בחברה שאין סיבה להסתפק רק במדבקות עם כתובת אישית ומיקוד, ושהשוק גדול בהרבה: כל גופי התעשייה והמסחר בארץ יכולים להשתמש בהמצאה. בעלי "פיתקית" החליטו לרכוש מכונה נוספת, ואז עוד מכונה, עברו לשטח גדול יותר באזור התעשייה בקיסריה, ועם השנים המפעל הפך לאימפריית דפוס עם מאות סוגי תוויות, שמיוצרות לתעשייה בארץ ובחו"ל. "אנחנו מדפיסים תוויות לא סטנדרטיות, כאלה שדורשות הרבה מאוד ידע בדפוס דיגיטלי ואמצעים משוכללים", מסביר פישמן. מדובר בתויות מתחומי התעודות והמסמכים, הקוסמטיקה והתמרוקים, יין ומשקאות אלכוהוליים אחרים, תרופות ועוד.
"אנחנו מוכרים לא רק את המדבקות שאנחנו מייצרים, אלא גם ידע", מספר פישמן, "אנחנו נמצאים בקשר עם בתי דפוס בעולם, מלמדים אותם איך לייצר מדבקות כאלה והם משלמים לנו עבור השימוש בשיטה".
כבר בשנות השמונים הבינו ב"פיתקית" שקיימת בעיה של זיופים והחליטו להקים חברת בת בשם "ביסקיור", שמתמחה בטכניקות משולבות דפוס שנועדו למלחמה בזיופים. הם מתגאים בכך שהיו בין החלוצים בתחום. "הזייפנים משתמשים כיום במגוון טכנולוגיות", מספר אלן ג'ודיס, מנהל קבוצת "ביסקיור", "ואנחנו חייבים להיות צעד אחד קדימה". בחברה אפשר לפגוש דוקטור לכימייה, דוקטור לפיזיקה ומומחים שונים שמייצרים חומרים מיוחדים שניתן להדפיס באמצעותם בהדפסה רגילה והם מסייעים להבטיח שאנחנו, הצרכנים, רכשנו מוצרים מקוריים. אחד הפרויקטים הראשונים של החברה בזירה הבינלאומית היה לתת הגנה לכרטיסים החודשיים במטרו, הרכבת התחתית של פריז. "תוך שבועיים מתחילת הפרויקט שברנו את הזיופים והמכירות קפצו למעלה", מספר ג'ודיס.
לאחר "ביסקיור" הוקמה חברת בת נוספת בשם "תלם - תיעוד לאומי ממוחשב", שאחראית על ייצור תעודות הזהות הביומטריות של ישראל. "זכינו במכרז עם HP ועוד חברה בלגית ואנחנו הזרוע המייצרת. אנחנו מייצרים את תעודות הזהות הביומטריות מא' ועד ת'. בכל תעודת זהות יש מעל 12 אמצעים שונים נגד זיופים", מסביר פישמן.
לפני כשנתיים זכתה החברה בהצלחה נוספת כשקיבלה מארגון בינלאומי בשם "אינטרגרף" תעודה שיש רק ל-120 מפעלים בעולם, תעודה שמסמלת שהמפעל מאושר כמדפיס ביטחוני.
"חברת 'פיתקית' זה לא רק תוויות", אומר טולי ליבר, מנהל המפעל, "פרט לעבודות הרגילות אנחנו אוהבים לבצע כל מיני עבודות מיוחדות. אנחנו מאוד פתוחים לקבל רעיונות מלקוחות. הייתי אומר שמלבד תווית שתכין קפה ותשטוף את הכוס אחר כך – אנחנו יודעים לעשות כל תווית".
ובאמת, בין התוויות המיוחדות במפעל ניתן למצוא תווית שיודעת לזהות האם יש או אין קשקשים בשיער ותווית שמשנה את הצבע שלה ונותנת אינפורמציה בתנאים מסוימים. "זה נראה בהתחלה כמו רעיונות דמיוניים, אבל אנחנו עושים את זה – וזה עובד יפה", מספר טולי.
לפי מנהלי החברה, בעוד עשר שנים מהיום הם כנראה יישבו בבית או במשרד ויבצעו את כל העבודה ממקום אחד. "המרוץ אחר הטכנולוגיה החדשה הוא אדיר. הציוד הופך מהר מאוד להיות לא רלוונטי. גם טכנולוגיות וגם מהירות הדפסה. כל הזמן מתקדמים, לא עוצרים לרגע", מתאר ליבר.
אבל לא הכל ורוד. פישמן מסביר כי המציאות של תעשיינים בישראל מאוד מאתגרת. "התעשייה בארץ בבעיה, בלי ספק", הוא אומר, "קודם כל, אם אנחנו צריכים לקנות מכונה אנחנו קונים אותה ומשקיעים בה, אבל אין לנו אנשים שיפעילו את הציוד. המפעל גדל וצומח ואין אנשים שרוצים לעבוד בעבודות כפיים פשוטות, אין". זה קורה למרות שתעשיית הדפוס - שנחשבת לתעשייה מסורתית - עברה שינוי עצום וכבר לא "מלכלכת את הידיים". רוב התעשייה הזו נעשית כיום באמצעים דיגיטליים חדישים. למרות זאת, קשה למצוא עובדים. המציאות המורכבת הובילה את הנהלת החברה לחפש פתרונות יצירתיים, ובימים אלה, יחד עם התאחדות התעשיינים, הם עובדים על תוכנית ליצירת בית־ספר ייחודי ללימוד דפוס. התקווה היא שתלמידי בית־הספר יהיו דור העתיד של הענף וישתלבו בבתי הדפוס השונים בארץ.
בנוסף לאתגר גיוס העובדים, מספר לנו מנכ"ל החברה על ההחלטה לחזור להיות חברה פרטית. "היינו חברה ציבורית משנת 1993 ועד שנת 2011. הרגולציה הייתה בלתי נסבלת. בסוף 2011 החלטנו שאנחנו רוכשים את 25% מהמניות שהיו בידי הציבור בחזרה והופכים להיות חברה פרטית. למזלנו הצלחנו לעשות את זה. זה לא היה דבר פשוט, אבל הצלחנו ואנחנו בחזרה בבית. החוויה כחברה ציבורית הייתה מגוחכת ומרגיזה וברוך השם שאנחנו לא שם יותר. הרסו את כל החברות הציבוריות עם רגולציה מוגזמת".
בשיתוף התאחדות התעשיינים.
לפנייה לכתב/ת 
