העלילה על בעל מרכול שהטריד מינית - ותפצה

לעיניי בתו ולקוחות אחרים ייחסה אישה עבירות מין לבעל מכולת בקריית אתא. הסיבה: היא לא רצתה להחזיר הלוואה שנתן לה. ביהמ"ש חייב אותה ב-40 אלף ש'

עו"ד אהוד צ'אושו | פסקדיןפורסם: 11.09.19 , 07:04

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש בעל מרכול בקריית אתא וחייב לקוחה שלו לפצות אותו ב-40 אלף שקל משום שבשני אירועים שונים ייחסה לו הטרדה מינית בנוכחות בתו, לקוחותיו ועובדיו. השופטת סיגלית מצא דחתה את עמדתה של האישה לנוכח סתירות רבות בגרסתה.

הנתבעת הייתה לקוחה קבועה במרכול ולטענת התובע נוצר ביניהם קשר חברי חם וקרוב. לדבריו, ב-2008 הוא נתן לה הלוואה של 12 אלף שקל לאחר שסיפרה לו כי היא ובעלה פספסו שלושה תשלומי משכנתה והיא מפחדת שייקחו להם את הבית. כנגד הלוואה זו היא מסרה לו שלושה צ'קים, אך לימים טענה שחשבונה הוגבל והבטיחה לתת לו המחאות חלופיות.

לשון הרע

תביעת לשון הרע על 'מאפיה רוסית' בבית אבות

מערכת פסקדין

4 עובדות ב"משען", יוצאות חבר העמים, תבעו 400 אלף שקל מאחות במוסד, שדיווחה להנהלה על התנהלות קלוקלת שלהן. ביהמ"ש דחה אותן

תביעת לשון הרע על 'מאפיה רוסית' בבית אבות

בפועל, ציין, היא לא החזירה את הכסף ולאחר שנשלח לה מכתב מעורך דין היא הגישה נגד התובע תלונה על הטרדה מינית. תלונה זו בוטלה על ידה כעבור יומיים אך "שופעלה" כשפתח בהליכי הוצאה לפועל ולימים נסגרה מחוסר אשמה.

תוך כדי הסכסוך הגיעה הלקוחה פעמיים לחנות – ב-2012 וב-2017 - והלבינה את פניו ברבים. לטענתו, בפעם הראשונה היא צעקה בנוכחות בתו ולקוחותיו שהוא "בן זונה", "סוטה", "מניאק", "זבל", "מצמיד אותי לקיר ודוחף את הזין שלו", "חושב שיביא לי 10,000 שקל אז הוא יקנה אותי". האירוע הסתיים לאחר שהזמין משטרה.

בפעם השנייה, סיפר, הנתבעת אמרה ליד לקוחות ועובד נוסף כי הוא "סוטה", "בן זונה", "חולה נפש" ועוד. הפעם הוא הקליט את האישה. התובע טען כי לאחר האירוע השני הוא התמוטט ונעדר מהעבודה למשך כשלושה שבועות. בעקבות זאת הוא ביקש לחייב את הנתבעת בפיצוי של 150 אלף שקל.

הנתבעת הכחישה את האירוע הראשון אבל הודתה באירוע השני וטענה כי אמרה דברי אמת ולכן החוק מגן עליה. לדבריה, בעל המרכול ניצל את ממונו כדי להשיג ממנה טובות הנאה מיניות ולאורך שנים ביצע בה מעשים מגונים כשניסה לגעת בה, לנשק אותה, נצמד אליה ועוד.

גרסתה בנוגע לכספים לא הייתה חד-משמעית. בתחילה היא הכחישה שדיברה עם התובע על מצבה הכלכלי וטענה שהכסף ניתן לה כאתנן לצורך שירותי מין. לאחר מכן היא אישרה שנטלה מהתובע הלוואה בשל קשיים כלכליים.

אולם השופטת העדיפה את גרסת התובע, שנתמכה בעדות בתו ובהקלטה. נקבע כי שני האירועים התרחשו ובשניהם הוטחו בתובע דברים קשים ומשפילים שנחשבים ללשון הרע. טענת ההגנה של האישה נדחתה בין היתר לנוכח חוסר מהימנותה והסתירות בין גרסאותיה, והשופטת התרשמה שהיא העלילה על התובע בניסיון להפעיל עליו לחץ כדי שיחזור בו מגביית ההלוואה.

עם זאת, מבחינת סכום הפיצוי החליטה השופטת להתחשב בנתבעת כדי לא להביא לקריסתה הכלכלית, וחייבה אותה בפיצויים של 25 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 15 אלף שקל.