גברת הון פוגשת את גברת שלטון

שרה ובנימין נתניהו(צילום: חיים צח, לע"מ)

כולנו מכירים את הטיפוס שמבקש הסעה ממטולה עד אילת ואז, 50 מטר מהיעד, אומר לנהג, "תוריד אותי בפינה. אני אלך ברגל; לא רוצה להטריח". אז זהו, הקוראים יכולים להירגע: שרה נתניהו איננה כזאת. כשהיא עולה על טרמפ היא מצפה לקבל שירות מבית לבית. במובן מסוים, היא הוגנת יותר, עקבית יותר, מרוב מבקריה.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

אדלסון טענה באוזני החוקר שלא יכלה לשאת את הצרחות. לפעמים הייתה מניחה את הטלפון על הרצפה, רחוק מאוזניה. גם כך הצליחה לשמוע. "שרהל'ה", היא השיבה, לדבריה, לאשת ראש הממשלה. "יש לי רישיון לקזינו. אני לא יכולה לתת מתנות לנבחרת... לאשת נבחר ציבור".

פלג, עיתונאי זריז ומיומן, אימץ את הנרטיב הזה בהתלהבות. זאת מלאכתו. אישה שמטילה בוץ על אישה אחרת היא סיפור שעושה כותרת, סיפור שגורם לצופים לצקצק בלשון ולהרגיש טוב עם עצמם. מה גם שכאן מדובר בשתי סלבריטאיות, אחת עתירת הון, שנייה עתירת שלטון.

אני קראתי את המפגש הגורלי הזה קצת אחרת. מיליארדר אמריקני בשם שלדון אדלסון, בעל בתי קזינו בכמה מדינות, החליט להתערב בכל כוח כספו בפוליטיקה הישראלית. היה לו חזון, הייתה לו אג'נדה, היו לו כיסים עמוקים. לפני 12 שנה ייסדו הוא ורעייתו חינמון, והציפו בו את המדינה. נתניהו נתפס בעיניהם כאיש הנכון למימוש האג'נדה הפוליטית שלהם. הם אימצו אותו בכל הכוח, כמו שרק מיליארדרים מרשים לעצמם לעשות.

מאות מיליוני שקלים השקיע הזוג אדלסון בזוג נתניהו: זאת הייתה נסיעת החינם שסיפקו, בלימוזינה, ממטולה עד אילת. מישהו אחר היה מתפרקד על מושבי העור, מתענג על המשקאות במזווה ואומר תודה. שרה נתניהו נהגה אחרת: היא ציפתה שמי שעובד בשבילה ישרת אותה עד הסוף. שלדון אדלסון על תקן מני נפתלי, על תקן עזרא סיידוף: אי אפשר לומר שאיננה עקבית.

מלכתחילה פרסמה אדלסון בחינמון שלה ידיעות שלא עמדו בשום קריטריון, לבד מהצורך להחניף לבני הזוג. מדוע שנתניהו לא תדרוש זכויות עריכה? ומה הסיפור על כתב שנתניהו דרשה לפטר ואדלסון סירבה. הכתב המסכן שירת בנאמנות את הקו של החינמון. אף על פי כן, מצא את עצמו בחוץ.