הישראלים שוב בדרך לקלפי - הפלסטינים עדיין מחכים
כהונתו של אבו מאזן, שנבחר באופן דמוקרטי, הסתיימה רשמית לפני תשע שנים - אך לפלסטינים לא ניתנה מאז הזדמנות לבחור את ההנהגה שתייצג אותם. "אין לנו מוסדות מתפקדים", אומר שר החוץ הפלסטיני לשעבר. אך הסקרים מוכיחים: לרוב הפלסטינים, סיום הכיבוש חשוב מהדמוקרטיה
אזרחי ישראל יילכו בשבוע הבא לקלפיות - בפעם השישית מאז הפעם האחרונה שבה התקיימו בחירות כלליות ברשות הפלסטינית, לפני 13 שנה. בין אם זה ברמאללה, שכם או עזה, צעירים פלסטינים בני 30 ומטה מעולם לא זכו להזדמנות לבחור את ההנהגה שמייצגת אותם.
כל העדכונים על בחירות 2019 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet
ברשות הפלסטינית, שם שיעור האבטלה עומד על כ-30%, לא התקיימו בחירות להנהגה מאז ינואר 2006. אולם, מאז אמצע 2007 שולטות על הפלסטינים שתי ממשלות שונות - זו של יושב ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן בגדה המערבית, וזו של ארגון הטרור חמאס ברצועת עזה - ועד היום לא ניתנה לפלסטינים ההזדמנות להחליפן.
באופן רשמי הסתיימה כהונתו של אבו מאזן בינואר 2010, אם כי חמאס הודיעו שהם לא מכירים בכהונתו כבר מינואר 2009. אך למעשה, בשל הסכסוך בין החמאס לפתח, לא נערכו בחירות נוספות ואבו מאזן המשיך בכהונתו עד היום באופן לא דמוקרטי וללא מנדט אמיתי מבוחריו.
בסוכנות הידיעות AFP דווח כי על פי סקרים, הפלסטינים אינם מרוצים ממנהיגיהם הפוליטים ומעוניינים לשים בצד את המחלוקות כדי "להתנגד באופן יעיל לכיבוש הישראלי". "גם לרשות הפלסטינית וגם לחמאס נוח לשלוט מבלי לקיים בחירות", אומר חליל שקאקי, ראש המרכז הפלסטיני לחקר סקרים ומדיניות הממוקם ברמאללה וסוקר את דעת הקהל הפלסטינית. "הפיצול בין הרשות לחמאס מספק סיפור כיסוי - כל צד יכול להגיד שהוא מעוניין בבחירות, אבל זה הצד השני שלא מעוניין בכך. אבל רוב הציבור לא מאמין לזה".
הסכמי אוסלו הגדירו - בחירות כל 5 שנים
הבחירות הכלליות הראשונות ברשות הפלסטינית, שהוקמה ב-1994 במסגרת הסכמי אוסלו בין ישראל לבין הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), התקיימו בינואר 1996. בבחירות אלו נבחר ראש אש"ף יאסר ערפאת לתפקיד יו"ר הרשות הפלסטינית.
על התנהלות הבחירות הראשונות פיקחו כ-500 משקיפים בינלאומיים בהובלת האיחוד האירופי. לצידם פעלו משקיפים פלסטינים וועדת בחירות מרכזית. על פי הסכמי אוסלו היו אמורות להיערך בחירות נוספות כעבור חמש שנים, אך למעשה הן התקיימו רק בינואר 2005 (בחירות ליו"ר הרשות הפלסטינית) ובינואר 2006 (בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית).
אבו מאזן עצמו נבחר לתפקיד יו"ר הרשות הפלסטינית בבחירות שהתקיימו ב-9 בינואר 2005. הוא התמודד בבחירות כיו"ר אש"ף ונציג הפתח, וזכה ל-62% מקולות המצביעים. בעקבות ניצחונו, החליף באופן רשמי את ערפאת, אשר כיהן בתפקיד מאז הבחירות הכלליות הראשונות ועד למותו בנובמבר 2004. למקום השני הגיע מוסטפא ברגותי עם כ-20% מקולות המצביעים. חמישה מתמודדים נוספים זכו בקולות מועטים באופן יחסי. הבחירות הוחרמו על ידי החמאס והג'יהאד האיסלאמי.
בבחירות ב-2006, ניצח במפתיע החמאס ומתוך 132 מושבים במועצה המחוקקת הפלסטינית זכה ב-76 מושבים לעומת 48 שקיבל הפתח. נציגי תנועת חמאס הרכיבו את הממשלה והעמידו בראשותה את איסמעיל הנייה. על אף התחזיות, הבחירות היו שקטות ואושרו על ידי נציגות בינלאומית כדמוקרטיות.
ממשלת חמאס של הנייה, שסירבה להכיר בישראל, נקלעה למשבר כספי ולאי-יציבות שלטונית. הפגנות של פעילי פתח ושוטרים פלסטינים נגד הלנת שכרם ואי-תשלום משכורתם התפתחו לעימותים אלימים שבהם נהרגו פעילי פתח ופעילי חמאס. ביולי 2006 הסתיימה הפסקת האש בין חמאס לישראל, כאשר מחבלי חמאס וועדות ההתנגדות העממית חדרו לשטח ישראל, הרגו שני חיילים וחטפו את החייל גלעד שליט. בתגובה פתחה ישראל במבצע "גשמי קיץ" שבו נהרגו כ-400 פלסטינים, רובם מחבלים חברי תנועת חמאס. במקביל, גברו העימותים האלימים בין פתח לחמאס.
מגעים ראשוניים להקמת ממשלת אחדות פתח-חמאס כשלו ואבו מאזן שקל לקיים משאל עם שדרכו קיווה להביא לסופה של הממשלה בראשות חמאס. עם זאת, בעקבות לחץ של סעודיה, נחתם בריאד הסכם לכינון ממשלת אחדות פלסטינית פתח-חמאס - שיצאה אל הפועל ב-17 במרץ 2007.
חודשיים לאחר מכן, במאי 2007, התחדשו העימותים המזוינים בין חמאס לפתח עם עשרות הרוגים - רובם מתנועתו של אבו מאזן. בתוך כך, החמאס החל להשתלט על רצועת עזה, וביוני 2007 כבש את כל מחנות תנועת פתח ברצועה והוציא להורג מספר רב של תומכיה. בעקבות ההשתלטות המוחלטת על הרצועה הכריז אבו מאזן ב-15 ביוני על פירוק ממשלת האחדות הפלסטינית, על פיטורי ראש הממשלה הנייה ועל מצב חירום כללי. אבו מאזן מינה את סלאם פיאד לראש ממשלת חירום, אך חמאס סירב להכיר בפירוק ממשלת האחדות וטען כי ראש הממשלה הוא עדיין הנייה.
"מי האשם? הייתי אומר שחמאס"
מאז, הפוליטיקה הפלסטינית במבוי סתום, וכל אחת מהממשלות עסוקה רוב הזמן בניסיונות לחזק את אחיזתה בשטח שבו היא שולטת יותר ויותר. אבו מאזן בן ה-84 מתחזק את האוטונומיה שלו בשטחי A ולמרות הביקורת משמר גם את התיאום הביטחוני עם ישראל.
במאי 2011 חתמו פתח וחמאס על הסכם בקהיר ובו הוסכם על הקמת ממשלת אחדות עתידית. הסכם דומה נחתם בדוחא במאי 2012, אולם רק לאחר מינויו של ראמי חמדאללה לראש ממשלת הרשות הפלסטינית ב-2013, במקום פיאד שהתפטר מתפקידו, בשלו התנאים להקמת ממשלת אחדות.
מיוני 2014 עד יוני 2015 התקיימה ממשלת אחדות בראשות חמדאללה. במהלך מבצע "צוק איתן" התפטרו כמה שרים מהממשלה, בטענה כי הממשלה לא פעלה כיאות בתגובתה למבצע. עקב כך, ב-17 ביוני 2015 הודיע אבו מאזן על פירוק הממשלה. הוא מינה שרים חדשים במקום אלה שהתפטרו, וטען שמדובר בחילופי אישים "טכניים ולא פוליטיים" - צעד שגונה על ידי חמאס.
"אין לנו מוסדות מתפקדים", אמר ל-AFP נאסר אל-קודווה, לשעבר שר החוץ הפלסטיני ובכיר בתנועת הפתח. "מי האשם? הייתי אומר שחמאס, אבל הרשות המחוקקת פשוט לא קיימת והרשות השופטת תמיד הייתה חלשה. עכשיו היא חלשה עוד יותר. אז השליט מרכז בידיו את כל הכוח".
"ישראל אוהבת את זה, זה החלום שלה"
ברצועת עזה, שם שולטת ממשלת חמאס אשר אנשיה מדכאים בכוח כל התנגדות פוליטית, שיעור האבטלה עומד על יותר מ-50% והמצוקה הכלכלית גבוהה מאוד. בעוד ישראל מאפשרת הכנסת סחורות וציוד הומניטארי לרצועה תחת פיקוח הדוק שנועד למנוע הכנסת נשק ואמצעי לחימה, חמאס טוען כי מוטל על עזה מצור כללי. גורמים באו"ם אף מגדירים את פעולות ישראל כ"עונש קולקטיבי" נגד שני מיליון אזרחי הרצועה הפלסטינים.
"אפשר להגיד שפלסטין הייתה הדמוקרטיה הערבית הראשונה", אומר יו לובאט, מומחה לסכסוך הישראלי-פלסטיני במועצה האירופית ליחסי חוץ. "אם מסתכלים על מה שקרה בשנים 2005 ו-2006, הדמוקרטיה הייתה יציבה. היא לא הייתה מושלמת, אבל היא הייתה בתהליך של התפתחות. אבל מאז ראינו הידרדרות".
גם חמאס וגם פתח מאשימות זו את זו בכך שלא מתקיימות שוב בחירות - בזמן ששתיהן מאשימות את ישראל בהכשלת התהליך. רבים בחברה הפלסטינית אומרים כי אם יתקיימו שוב בחירות, הן צריכות להתקיים גם במזרח ירושלים - מה שכעת אינו אפשרי, משום שישראל סיפחה את השטח תחת ריבונותה.
דיאנה בוטו, לשעבר דוברת של ממשלת אבו מאזן וכעת מבקרת בולטת של התנהלותו, אומרת כי הפיצול בין חמאס לפתח נוח לישראל וגם משרת את ראש הממשלה בנימין נתניהו לקראת הבחירות: "ישראל אוהבת את זה, זה החלום הכי גדול שלה".
לדברי שקאקי, הסקרים מצביעים על אופטימיות בקרב הפלסטינים לגבי קיום בחירות חדשות - אך גם על כך שדמוקרטיה אינה בראש סדר העדיפויות שלהם. רק 10% ציינו כי בחירות חדשות זה הדבר הכי חשוב, בעוד 44% ציינו שהדבר הכי חשוב הוא לסיים את הכיבוש.
"הפלסטינים חיים תחת כיבוש ישראלי, וסוגיות כמו עוני ואבטלה הן משמעותיות עבור רובם", הוא מסביר. "שני הנושאים הללו הרבה יותר חשובים בעיניהם לעומת מעבר לשלטון דמוקרטי".
לפנייה לכתב/ת 
