כרוניקה של פיטורים ידועים מראש
היועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון הפך לבעייתי בעולמו של נשיא נרגן, נעלב ועסוק בטוויטר. היועץ הבא, על עמדתו בנושא איראן, יהיה כאב הראש של ישראל
ישנן שתי דרכים להתבונן ולנתח את התפטרותו, או פיטוריו, של היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב ג'ון בולטון. הראשונה, אלו עוד פיטורים בסדרה, בבית לבן לא מתפקד, בידי נשיא שלא מתייעץ, לועג למומחים, שונא חומר מודיעיני, וחסר סבלנות להצגת חלופות מדיניות אם הן לא בדיוק מה שרצה לשמוע. פיטורים שנבעו אך ורק מסלידה הדדית בין השניים. "יש לו שפם מצחיק, הוא לא מתאים לבית הלבן של האנשים היפים", אמר טראמפ ב-2017 כאשר שקל את מועמדותו בפעם הראשונה. "אין מלחמה שהוא לא רוצה או אוהב, מבחינתו להפציץ את כל העולם", לעג לו טראמפ לפני חודשיים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בולטון הוא היועץ לביטחון לאומי השלישי שמפוטר בתוך פחות משלוש שנים. קדמו לו הגנרל מייקל פלין, המואשם בעדות שקר והולכת שולל של ה-FBI, והגנרל ה.ר. מקמאסטר, שעליו דווח כי טראמפ אמר "התדריכים שלו ארוכים מדי ומלאים בפרטים. הוא לא מפסיק לדבר". בולטון מצטרף לא רק לשני קודמיו, אלא גם לשני מזכירי הגנה, מזכיר מדינה אחד, ארבעה ראשי סגל הבית הלבן, ראש CIA ושני ראשי FBI ששוחררו מתפקידם מאז ינואר 2017.
הדרך השנייה לבחון את פיטוריו של בולטון היא לייחס משמעות מדינית מהותית לעזיבה הזו, שלפיה טראמפ באמת לא אהב את כל מה שהיה לבולטון להציע. בולטון הוא אידיאולוג נוקשה. אפשר לקבל או לדחות את עמדותיו הקשוחות, מהירותו על ההדק, אבל יש לו משנה מדינית סדורה, ברורה, מעוגנת בתפיסת עולם בנוגע לביטחונה הלאומי של ארה"ב. לעומתו, טראמפ הוא ניהיליסט שלא מאמין בכלום מלבד בעצמו, סוכן של כאוס ושחקן בתוכנית ריאליטי על המסך הגדול בהיסטוריה.
הפיטורים של בולטון היו כמעט עובדה מוגמרת כבר קרוב לשנה. המדיניות של "להוריד את איראן על ברכיה" כשלה, כמו גם הקשיחות שביקש להפגין נגד רוסיה. אין מצב שבו יועץ לביטחון לאומי ממודר מנושאים מרכזיים וחשובים, ונתפס בעיני המערכת הביורוקרטית ובמדינות אחרות כחסר נגישות אמיתית. היועץ לביטחון לאומי הוא לא עוד יועץ – הוא עוזר הנשיא לענייני ביטחון לאומי, ועומד בראש המועצה לביטחון לאומי המונה 400-300 אנשי מקצוע.
תפקידו המרכזי הוא לאסוף, לתכלל, לעבד ולסדר על פי מיטב שיפוטו את ההערכות המודיעיניות, הצבאיות והמדיניות של משרד ההגנה, מחלקת המדינה, וכלל ארגוני קהילת המודיעין (36 ארגונים שונים), מה-CIA ועד המודיעין של משמר החופים. את סדרי העדיפויות שהוא קבע הוא מציג לנשיא. לכן, כאשר נשיא ארה"ב פוגש ומתחבק עם קים ג'ונג און בסינגפור, והיועץ לביטחון לאומי נמצא בכלל במונגוליה ומפזר איומי סרק נגד איראן, מעמדו והשפעתו מוטלים בספק.
בולטון הפך לבעייתי בעולמו של נשיא נרגן, כעוס, מהיר חימה, נעלב בקלות, שמרוקן את החמצן מסביבתו. נשיא שצופה שעות ברשת "פוקס" ומסרב לקבל תדריכים מודיעיניים, נשיא שעסוק בטוויטר ולא בדיונים על איראן או רוסיה. לפי הדיווח ב"בלומברג", שלושה מקורבים לנשיא טוענים שבולטון נאלץ להתעמת עם טראמפ בעקבות כוונתו של הנשיא להקל על הסנקציות נגד איראן כדי לסייע להבטיח את פגישתו עם רוחאני.
בולטון גם עשה שלושה דברים שרק לטראמפ מותר: הוא הציב עצמו במרכז כמתווה מדיניות חשוב, איים בטוויטר על כל העולם כאילו הוא מעצב ומתווה את עמדת ארה"ב, והדליף את מעלליו או את התנגדותו למהלכים שלא אהב. אלו דברים שלא מתיישבים עם סביבה חנפנית ומתבטלת, כפי שטראמפ מצפה ומקבל מאנשים כמו סגן הנשיא מייק פנס או מזכיר המדינה מייק פומפיאו.
אצל טראמפ מתקיימים שני מאפייני אישיות ופעולה סותרים: הוא אוהב את תדמית הקשוח, ג'ון וויין או רמבו, שכל העולם אמור לפחד ממנו ומתגובותיו. במקביל, טראמפ ביסודו הוא "עושה עסקאות". על זה גאוותו, ולכן הקלות שבה הסכים לפגוש את קים ג'׳ונג און או הביע נכונות לפגוש את רוחאני ולהעניק לאיראן קווי אשראי (כפי שנשיא צרפת, מקרון, מציע).
את הסכם הגרעין הוא לא ביטל כי נתניהו לחץ עליו או כי ההסכם רע, אלא משום שזה הסכם של אובמה, והוא, טראמפ, ישיג הסכם טוב יותר. עם שניות כזו ג'ון בולטון לא יכול לחיות. השאלה היא אם ישראל יכולה.
- אלון פנקס הוא יועץ פוליטי, לשעבר הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
