רדופה: האתגר החדש של סרינה וויליאמס
את המורשת ההיסטורית של סרינה אי אפשר יהיה לשחזר. אבל בשנתיים מאז הלידה שלה, היא נאבקת באתגר משולב שמקשה אפילו עליה: הגיל, האימהות והיריבות הצעירות שכבר לא מפחדות ממנה. עכשיו נשאר לה רק לכתוב את הפרק האחרון באגדה
סרינה וויליאמס לא צריכה להוכיח שהיא הפכה פחד לאומץ וספק לביטחון, אבל בשנתיים מאז שהפכה לאמא, היא נאבקת באתגר משולב שעשוי להתברר כגדול מדי אפילו עבורה: הגיל, האימהות, והיריבות שיכולות להיות הילדות שלה. וויליאמס זכתה בתוארי גראנד־סלאם בכל עשור חיים שבו שיחקה: תואר אחד בשנות העשרה, 12 בשנות ה-20 ולא פחות מעשרה בשנות ה-30. תואר הגראנד־סלאם האחרון שלה היה באליפות אוסטרליה הפתוחה ב-2017, שבה שיחקה כשכבר הייתה בהיריון. מאז חזרה מהלידה, במאי 2018, הגיעה לגמר בארבעה משבעה טורנירי הגראנד-סלאם שבהם השתתפה, ולא לקחה אפילו מערכה אחת.
סרינה לא באמת צריכה לשבור את שיא 24 תוארי הגראנד־סלאם של מרגרט קורט כדי להוכיח שהיא הגדולה בהיסטוריה. זה לא נתון לוויכוח. אבל אף אחד לא מעביר עליה ביקורת קשה יותר מכפי שהיא מעבירה על עצמה. היא רוצה את התואר ה-24 וה-25, ועם כל הכישלון להשיג אותם הלחץ המיותר הזה רק גדל, והופך את השיח סביבה לחמצמץ בלי שום הצדקה. לא נראה שאכפת לה, היא לא מוכנה לקבל שום כישלון, גם אם רק היא רואה אותו.
סדר העדיפויות השתנה
סרינה וויליאמס כמעט מתה אחרי הלידה של אולימפיה, בספטמבר 2017. דווקא ההיריון עבר בצורה חלקה, הצרות התחילו אחר כך. שיעול עז ובלתי פוסק גרם לפתיחת הפצע מהניתוח הקיסרי. היא חזרה בבהילות לשולחן הניתוחים, והרופאים מצאו אצלה קריש דם גדול בבטן, שהיה הגורם לשיעול וסיכן את חייה.
היא עברה עוד ניתוח כדי להסיר את הקריש ולמנוע היווצרות של קרישים נוספים, ואחר כך הייתה מרותקת למיטה במשך שישה שבועות. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה בעיות בריאותיות הציבו אותה בסכנת חיים של ממש: בפעם הקודמת, ב-2010, היא הייתה חולה במשך כמעט שנה בעקבות קשיי נשימה, שהובילו אותה גם הם לניתוח חירום. הפעם היא חזרה מבוגרת בשמונה שנים, ואחרי היריון.
אף אחד לא היה מתפלא אם סרינה, אז בת 36, הייתה מחליטה שלא לחזור אחרי הלידה. לא רק שמעמדה כגדולה בכל הזמנים כבר היה מבוסס, כל בהלת ה־24 הייתה נמנעת. אף אחד לא היה מציב את המספר הזה כקריטריון שהיא חייבת להשיג. קורט זכתה ביותר מחצי מ־24 התארים שלה לפני העידן הפתוח. 11 מהם היו באליפות אוסטרליה, בתקופה שבה רבים מהטובים בעולם סירבו לשחק שם. אין שום בסיס להשוואה בין 24 התארים שלה ל־23 של סרינה. אבל היא החליטה לחזור.
במאי 2018 עשתה וויליאמס את הבכורה המחודשת ברולאן גארוס. היא עלתה למגרש בבגד גוף שחור צמוד ומדהים, שעשה הומאז' ל"הפנתר השחור", אבל חשוב הרבה יותר, עזר לתנועת מחזור הדם שלה. הקהל יצא מגדרו מרוב התלהבות, אבל ההתאחדות הצרפתית החליטה שסרינה מעליבה את המסורת וקבעה קוד לבוש שמנע ממנה ללבוש את החליפה שוב. זו, כמעט כרגיל, הייתה החלטה סקסיסטית עם ניחוח גזעני, אבל סרינה העדיפה לא להיכנס לעימות, ונתנה את התחושה שהאימהות, כמאמר הקלישאה, ריככה אותה ושינתה את סדרי העדיפויות שלה. העלייה למגרש כבר לא נראתה כמו מלחמה היסטורית.
"החודשים הראשונים אחרי הלידה היו מאוד קשים", סיפר המאמן שלה, פטריק מוראטוגלו. "היא הרגישה שהתינוקת זקוקה לה ושהיא צריכה להיות איתה כל הזמן כדי להגן עליה. בכל פעם שעזבה אותה כדי להתאמן או לשחק, היא הרגישה אשמה. עכשיו דברים משתנים קצת, היא חשה פחות אשמה כשהיא הולכת לשחק, והיא עדיין מאוד־מאוד אוהבת לשחק".
לנצח את האובססיה
היא אכן עדיין מאוד אוהבת לשחק, אבל עכשיו זה כבר לא המשחק ‑ זו האובססיה עם שבירת השיא של קורט. לפני שנה, הלחץ הזה כמעט מוטט אותה נפשית בגמר אליפות ארה"ב נגד נאומי אוסקה. גם היום סרינה לא חושבת שהיא הייתה לא בסדר בעימות עם השופט קרלוס ראמוס, שהתפתח לאובדן עשתונות כללי והעכיר מאוד את הגמר ואת הרגע הגדול של אוסקה. הטעם הרע נשאר גם שנה אחרי, ובטורניר שהסתיים לפני שבוע, ראמוס לא שפט במשחקים של האחיות וויליאמס.
ההפסד לאנדרסקו היה אולי פחות גורף כותרות, אבל חשף את אותה בעיה: שחקנית בת 37, אחרי לידה קשה, מוצאת עצמה כמעט משותקת מול אחת היורשות הצעירות שלה. לפני ארבע שנים, כשזכתה בווימבלדון בפעם השישית, הפכה וויליאמס לשחקנית המבוגרת ביותר שמניפה תואר גראנד־סלאם ליחידים בעידן הפתוח. המאזן שלה בגמרים היה אז 4:21. מאז היא על 6:2, והזמן ממשיך לצעוד קדימה.
בסוף ספטמבר תהיה וויליאמס בת 38. היא עדיין משחקת ברמה הגבוהה ביותר, בגיל שבו שחקנים ושחקניות פורשים לעולם שכולו פרשנויות בטלוויזיה ועשיית כסף - עוד כסף - מהשם שלהם. עבור
וויליאמס, להגיע לגמר ולא לנצח, לא באמת שווה הרבה. אבל הדור הצעיר, שפעם היה מפסיד לה עוד לפני ההגשה הראשונה, כבר לא פוחד יותר. אנדרסקו היא האלופה הראשונה שנולדה בשנות האלפיים, ומכאן היא רק תשתפר.
"זה כל כך קרוב, כל כך קרוב, כל כך קרוב", אמרה וויליאמס אחרי ההפסד לאנדרסקו, "ובכל זאת כל כך רחוק". זה רחוק ומתרחק, אבל לא לגמרי בלתי אפשרי. אליפות אוסטרליה בינואר יכולה להיות המקום המושלם להשוות בו את השיא של קורט. ואחר כך יגיע שוב ווימבלדון, וכמובן שהיא עדיין יכולה לנצח כל שחקנית. אולי היא רק צריכה להפסיק לרצות יותר מדי.
המורשת של סרינה וויליאמס לא רק חסרת תקדים, ולא רק נטולת תחרות, היא גם כזו שאי־אפשר יהיה לשחזר. לא תהיה עוד נערה שחורה שתגיע משכונת מצוקה ובמשך למעלה מ־20 שנה תפרוץ דרך מלאה בגזענות, סקסיזם ודרמות אישיות בלתי פוסקות, עד למעמד של, אולי, הספורטאית הגדולה בהיסטוריה. נאומי אוסקה, סלואן סטיבנס וקוקו גוף צועדות עכשיו בקלילות בדרך שסרינה חצבה בדם. הגיע הזמן שוויליאמס תיתן לעצמה ברייק. היא הרוויחה את זה מזמן.
לפנייה לכתב/ת 
