האמת היא שהמשטרה הפילה את שלטון השמאל
המהפך ב-77 נשען על חקירות השחיתות במערך, וכך קרה גם לאולמרט. האמצעים: עדי מדינה והדלפות. שמעו סיפור על קצין המשטרה בנימין זיגל
ב-5 בספטמבר 1976 עשה ראש המודיעין ביחידה לחקירות הונאה (יח"ה), סגן-ניצב ראובן וינשטיין, את דרכו למשרדו ביפו. בזמן הנסיעה הוא שמע בקול ישראל ידיעה שלפיה הממשלה אישרה את מינויו של אשר ידלין לתפקיד נגיד בנק ישראל, ונזכר שבארכיון היחידה נמצא דיווח שהתקבל מסמל משטרה באילת: אותו שוטר שמע מאדם שישב עמו בבר שידלין קיבל שוחד בעסקה שבמסגרתה רכשה קופת החולים שבראשה עמד מלון קרוונים בשארם א-שייח.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ראש יח"ה, תת-ניצב בנימין זיגל, החליט לפתוח בחקירה אף שהיה מדובר בידיעה גולמית שלא נראה היה שתספיק להביא בסופו של דבר להעמדה לדין. כגודל המשרה, הוא סבר, כך עומק הנבירה. זיגל הצליח לגייס כעד מדינה את עו"ד חיים גושן, עסקן מפא"י ותיק. הוא איים על גושן החולני, שנשא עמו תמיד תיק מלא תרופות, שיעצור אותו אם לא ישתף פעולה. ואכן, גושן הודה שתיווך בעסקאות מכירה וקניית מבנים בידי קופת חולים, והעביר לידלין כ-20% משכר טרחתו. אותו הסדר, לדבריו, היה לו גם עם שר השיכון אברהם עופר לגבי עסקאות של משרדו.
ידלין נידון לחמש שנות מאסר והשר עופר התאבד ביריית אקדח לראשו כאשר נודע לו דבר העדות של גושן. הפרשיות האלו, של בכירי המערך, היו מן הגורמים המרכזיים למהפך בבחירות 1977 שהביא לעליית הליכוד לשלטון. הרושם של הבוחרים היה כי מפלגת השילטון נגועה בשחיתות והגיעה העת להחליפה.
כיצד הצליח זיגל (שכונה "זיגל האיום") לנהל חקירה כנגד בכירים במערך, הממסד החזק ביותר במדינה, ולגרום להפלתו? האם הייתה פה קונספירציה של גורמים במשטרה ובפרקליטות אשר החליטו "להפיל שלטון שלא באמצעות הקלפי"?
כשזיגל פרש מן המשטרה נפגשתי אתו פעמים רבות לצורך כתיבת ספר על אודותיו כראש היחידה לחקירות הונאה (שלימים שונה שמה ללהב 433), והוא הסביר לי לא רק את שיטות הפעולה שלו, אלא גם כיצד הצליח לפעול באופן עצמאי אף שהותקף כל העת על ידי מוסדות פוליטיים שבכיריהם נחקרו על ידו.
לפי פקודת המשטרה החוקרים כפופים להוראות החוק, וכשהם נתקלים בעבירה - עליהם לפעול כדי לאתר את מבצעיה. לכן, כל התערבות בחקירה - פוליטית או של פיקוד המשטרה - היא בלתי חוקית. על הנייר זה נשמע יפה, אבל אם השר או המפכ"ל רוצים לפגוע בחקירה, יש להם דרכים לעשות זאת באמצעות ראשי יחידות החקירות הכפופות להם. אלה, התלויים בראשי המשטרה לצורך קידומם, תמיד יכולים למצוא סיבות "מקצועיות" כדי לסגור תיקים.
וזה עבד. שאול רוזוליו, מפכ"ל המשטרה בעת חקירות ידלין ועופר, היה אחיו של דני, חבר כנסת במערך. בשל חששו שהתקשורת תטען שהוא מתערב בחקירה מסיבות פוליטיות, הוא החליט לזוז הצידה. רוזוליו הודיע לראש אגף החקירות שינהל את החקירה ישירות מול היועץ המשפטי לממשלה, כדי למנוע לזות שפתיים. מאז זהו הנוהל הקיים במשטרה.
אמצעי נוסף שנקט זיגל היה לגייס עדי מדינה כמעט בכל מחיר. הוא הסביר לי שפוליטיקאים לא נוהגים לתעד את מעשיהם הפליליים בכתב, והם משתמשים באנשי קשר לצורך זה. אלה קרובים ביותר לאיש הצמרת וגם חוששים מפניו. כדי שיעידו נגדו, על המשטרה ליצור אצלם חשש ממשי כי ייכלאו במקומו.
מה שאפשר ללמוד מהמקרה של זיגל וממשיכיו, שראו בו מודל לחיקוי, הוא שחוקרי משטרה לא פועלים לפי לחצים פוליטיים. להיפך, הם עושים הכול כדי למנוע אותם. הנחישות הזו של השוטרים הביאה דווקא לנפילתן של מפלגת שמאל ב-1977 ושל מפלגת מרכז ב-2009, בעקבות החקירה של אהוד אולמרט שעמד בראש קדימה. שום ממשלת ימין לא נפלה בעקבות חקירות משטרה.
הטענה של נתניהו שקיימת קונספירציה של המשטרה והפרקליטות להפיל את שלטון הליכוד היא מסר מרכזי שלו בבחירות. אבל מי עומד מאחורי המזימה האפלה הזו? השר לביטחון פנים גלעד ארדן שהוא מינה? אולי היועמ"ש אביחי מנדלבליט, אדם דתי שהיה מזכיר הממשלה שלו? או שמא רוני אלשיך, מפכ"ל המשטרה בעת החקירות, ציוני-שתי ומתנחל לשעבר? ואולי התקשורת שלוחצת עליהם להמציא, ככה סתם מהאוויר, תיקים שלא היו ולא נבראו?
כל מי שמכיר את דרך הפעולה של מוסדות אלה, כפי שתוארו לעיל, יודע שאין שום בסיס לטענה כזו. נתניהו גם לא מנסה להציג כל ראייה לאפשרות כזו. הוא משקר ביודעין לאזרחי ישראל כדי להינצל מהחלטת היועץ המשפטי לממשלה להעמידו לדין. כדי להשיג את מבוקשו הוא מוכן לחרב את אמון הציבור במשטרה, ביועץ המשפטי לממשלה ובתקשורת שמדווחת על ממצאי החקירות - מוסדות מרכזיים שמבטיחים את שלטון החוק והדמוקרטיה במדינה.
בכל מערכת בחירות ישנם שקרים לבנים מקובלים, ופוליטיקאים מבטיחים יותר מכפי שהם מסוגלים לקיים. אבל נתניהו חצה את הגבול לשקרים שחורים ופועל נגד המדינה כדי שהוא יוכל להתקיים.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
