חילונים שלא מצביעים יורים לעצמם ברגל

הבחירות האלה הן על עצירת הסחף לשוליים הימניים והדתיים, ורק צד אחד ינצח במפגש הקריטי והטעון בין יהדות, ישראליות, חילוניות וליברליות

ד"ר ורדה מילבאוארפורסם: 15.09.19 , 21:02

(צילום: EPA)

לפני ימים אחדים השתתפתי באירוע בתל אביב שנועד לתמרץ הצבעה בבחירות, ולהפתעתי, צעירים חילונים לא מעטים שהשתתפו בו הצהירו שאין בכוונתם ללכת לקלפי. הנימוקים שהשמיעו היו מגוונים: החל מאי-נוחות אישית ("הקלפי שלי בצפון הארץ"), ועד תחושת ייאוש מהאפשרות להשפיע על ענייני המדינה ("אני בכל מקרה מתכוונת לעזוב את הארץ").

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ומדובר, כאמור, בצעירים חילונים, שהשפעת הבחירות עליהם דרמטית משום שהנושאים שעל הפרק הם מהותיים לאופי המדינה: מה יהיו תוצאות המאבק הבין-גושי בשאלות הנוגעות למפגש הטעון, רגשית ואידיאולוגית, בין יהדות, ישראליות, חילוניות וליברליות?

קשה להבין איך השבטים החילוני והמסורתי-לייט לא מרגישים מחויבות להצביע בבחירות הללו. מציאות חיינו, בפרט בשנים האחרונות, מלאה באירועים של הדתה והדרה. תופעות שעד לפני שנים אחדות נראו כאילו נלקחו מעולם אחר (אולי איראן או סעודיה), מתרחשות אצלנו בערים מרכזיות וזולגות לחיים של כולנו.

והרי הצלחה של גוש הליכוד-ימין-קיצוני-חרדים תעצים תהליכי עומק בחברה שמובילים סוכני הדת - רבנים ונציגיהם במפלגות השונות. אלה מדברים במופגן על הדתה באמצעים דמוקרטיים. קרי, בחירות. אי לכך, מה יכול להיות יותר הגיוני מאשר להצביע בבחירות למפלגות שמתחייבות לשמור על אופיה של ישראל ככזה שישאיר אותה בגוש הדמוקרטי-ליברלי בין מדינות העולם?

במשך שנים רבות, למעשה מתחילת ימי הציונות המדינית, מתנהלות מחלוקות על אופי המדינה שבדרך והמדינה שכבר קמה. רבות מהמחלוקות הללו נעו על הציר שבין יהודית לדמוקרטית. אולם בשנים האחרונות, לאור העלייה בכוחן של המפלגות הדתיות וגם של מפלגות הימין הקיצוני, סוגיות אלו קיבלו פוטנציאל נפיץ וכוח אדיר לשנות את ה-DNA של ישראל: לא עוד מדינה ציונית עם רוב יהודי, שבחלקו מקיים פולחנים דתיים ובחלקו נמנע מכך (וחווה את יהדותו בעיקר באמצעות הקשרים תרבותיים והיסטוריים), אלא מדינה שבה המונופול האורתודוכסי על אפיון היהדות ועל סדרי החיים במדינה מחייבים את כלל האזרחים היהודים.

אין ספק שחלק מהסחף לכיוון הדתי והימני-דתי נוצר כתוצאה מאי-הבנה של מהות הדמוקרטיה והפנמה קלוקלת תהליכי חילון. דמוקרטיה וחילון הם תופעות הקשורות בטבורן לערכי שוויון, הומניזם, זכויות אדם, חירויות הפרט וחופש בחירה. אנשים רבים, בהם השרה לשעבר איילת שקד, אמנם מצהירים על חילוניותם, אולם בפועל – אף שאינם מקיימים מצוות – הם רחוקים משילוב ערכי יסוד של שוויון וכבוד האדם. הם לא שייכים לתפיסה ששמה את האדם במרכז.

הקושי הגדול ביותר שלי הוא עם נשים וצעירות חילוניות שבוחרות להימנע מהצבעה. הרי הטיה נוספת בכיוון האורתודוכסי מסכנת את זכויותיהן כאזרחיות במדינה - זכויות שניתנו להן אחרי שנים של מאבקים במסגרת תנועות שלחמו למען שוויון אזרחי ומגדרי. נשים יהיו הראשונות להיפגע מהתחזקות מגמות דתיות אורתודוכסיות. הבחירה שלהן להימנע מהצבעה מזכירה אירועים ודימויים מעולם הספורט: גול עצמי.

הבחירות האלו הן על מניעת הסחף לשוליים הימניים והדתיים ועל התכנסות למרכז אידיאולוגי שיכול להכיל בתוכו גם חילוקי דעות, כל עוד ערכי השוויון והכבוד הדדי נשמרים, והפליה בין נשים וגברים נדחית על הסף, כי שניהם נבראו בצלם.