תצביעו בשביל דת ומדינה
את הגירעון נפתור, עם הסכסוך אנחנו תקועים וגם היחס לנתניהו לא ישתנה. יש רק סוגייה אחת שבעטיה היה נכון ללכת לבחירות, והיא כאן כדי להישאר
מחר (יום ד'), כך ניתן לקוות, יתפזר מעלינו מסך העשן שאופף אותנו מזה חצי שנה. או-אז נעמוד נכוחה מול המראה ונתפנה לשאול את עצמנו את השאלות הגדולות: לשם מה הלכנו לבחירות? מה הביא אותנו לשנוא כל כך את האחר? איך הצלחנו להתעלות על עצמנו ולגלות שנאה כה יוקדת כלפי מי שחושב אחרת מאיתנו? לאחר מכן נשאל את עצמנו: מה מבין כל הנושאים שדשנו בהם מזה חצי שנה אכן רלוונטי ומשמעותי לעולמנו החדש?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כמעט כל הנושאים שאודותיהם רבנו, השמצנו, השתלחנו זה בזה - הם חסרי משמעות. שנאת נתניהו תישאר בין אם ינצח או יפסיד, הסכסוך עם הפלסטינים יישאר איתנו לעוד שנים רבות, ומנגד בעיית הגירעון תיפתר כך או אחרת. אבל מעבר לתיעוב ההדדי ולשיסוי ישנה סוגיה אחת שרק בעטיה נכון היה ללכת לבחירות, והיא תמשיך להעסיק אותנו גם לאחר הקמת הממשלה: יחסי דת ומדינה.
אביגדור ליברמן, בחושיו המחודדים, הבין שמדובר בוויכוח עמוק ומהותי - ורכב עליו בהצלחה מסחררת. דא עקא, נושא חשוב זה, שנוגע בבטן הרכה של רוב אזרחי ישראל, נותב לשיח כוחני ודורסני - בעד ונגד הדתה, הפרדה בין גברים ונשים, השתטחות על קברי צדיקים - ולא לשיח עמוק ומורכב על משמעות הקיום שלנו כאן ועכשיו.
זהו הוויכוח על זהותנו במרחב הקיים, והוא מעסיק את החברה הישראלית מאז ימיה הראשונים של הציונות. אנו נמצאים למעשה בוויכוח נוקב בין שתי אסכולות, שנעות על המתח המתמיד מסביב לזהות הקולקטיבית שלנו, ונדרשים להשיב לעצמנו כמה מקום אנו נותנים לדופק הקולקטיבי שלנו כיהודים - או שמא מהות קיומנו באה לידי ביטוי במישור הפרטי והאוניברסלי. המתח הקיומי הזה אף מקבל משנה תוקף הודות לטכנולוגיה שמעצימה את תחושת היותנו חלק בלתי נפרד מהכפר הגלובלי.
מרבית הסוגיות שסביבן מתנהלים ויכוחים עזים בשיח הישראלי נגזרות משאלת הזהות: השבת, כלכלת רווחה, אופי הצבא, תוכניות לימוד, היחס לשטחים. רוב בני החברה הישראלית, על שלל פלגיה, מאמצים את גישת הזהות הלאומית היהודית לצד הרכיב הדמוקרטי כמרכיב משמעותי בזהותם. לכן, בקלפי, כדאי לתמוך במפלגות שמאמצות גישה משלבת ומנסות לחבר בין הערכים הללו. לצערנו, מרבית המפלגות התעלמו בשבועות האחרונים מהתמודדות עם הנושא ואימצו את השיח הרדוד, המדיר והמפלג.
אבל ישנן גם מפלגות אותנטיות, שאינן מנסות לטשטש את מהות הוויכוח. מפלגות כמו "המחנה הדמוקרטי" משמאל, או "ימינה" והמפלגות החרדיות מימין. הן משקפות את הוויכוח המהותי בחברה הישראלית, מתמודדות עימו ומציעות פתרון לפי תפיסתן. אלא שבקצוות הקיצוניים יותר של הסקלה הפוליטית נמצאות מפלגות שגם הן מציגות עמדה, אך עושות זאת באלימות.
לכן, גם לאימוץ המחלוקת ישנו תנאי הכרחי: בלי משטמה או שנאה לאחר, לפי גישת המחלוקת של בית הלל ושמאי.
- מוטי שקלאר הוא איש תקשורת, לשעבר מנכ"ל רשות השידור
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com